באחד באפריל הופיע ב"הארץ" מאמר מתורגם מ"הניו יורק טיימס" על ספר עב כרס שיצא לאור בארה"ב, תרגום מיידיש לאנגלית של רומן פרי עטו של הסופר יליד וילנה חיים גראדה. סקרנותי התעוררה, שכן זכרתי את "שבתותיה של אמי" שלו שתורגם לעברית לפני שנים ואת הערצתה של אמי, וילנאית אף היא, לסופר היידיש הדגול הזה. גראדה, שברח לברה"מ, ניצל מן השואה והיגר לארה"ב ב-1948, המשיך לכתוב במאמע לושן על הקהילות שהיו ואינן. פעם אמר כי כנראה נותר בחיים כדי לספר עליהן.
הנה הקישור ל"הארץ":
גלגוליו של הספר "בנים ובנות" מתוארים במאמר הנ"ל ולא אחזור עליהם כאן. הוא פורסם רק עתה, עשרות שנים אחרי שנכתב כסיפור בהמשכים בעיתוני היידיש בניו יורק. אחרי תלאות וחיפושים בארכיון YIVO בניו יורק ובספרייה הלאומית בירושלים, נמצאו כאלפיים דפים מפוזרים, שגראדה החל לעבד לרומן, אך נפטר בטרם הושלמה המלאכה. הוצאת Knopf האמריקאית לקחה על עצמה את פרויקט סיום העיבוד והתרגום השאפתני, שערך כשמונה שנים.
מייד חיפשתי את הספר בספריית האודיו באמזון, עליה שאני מנויה, אף כי פקפקתי בכך שהפיקו גרסה קולית של ספר בן 650 עמודים שהופיע לפני זמן קצר, בנושא שאיננו צפוי להיות בסט-סלר. אך מה רבה הייתה הפתעתי, כמעט צעקתי אאוריקה! מיד העליתי אותו למכשיר הטלפון שלי, ומאז, ובמשך יותר משלושה שבועות, נשביתי בקסמו, התמכרתי לסיפור שאורכו כמעט עשרים ותשע שעות, בכל עת פנויה שהייתה לי, שקעתי בעולמם של אבותיי בליטא של שנות השלושים, ונאנחתי אנחה יהודית עמוקה כאשר סיימתי אותו ממש בערב יום הזיכרון.
במרכז הספר עומדים הרב האורתודוקסי הקפדן שולם שֶכנע קצנלבוגן, רבה של עיירה דמיונית בשם מורׇדָליה, שמייד מעלה בדמיון את מקונדו, ובני משפחתו הקרובים והרחוקים. הרב אינו מרוצה ממצב הרבנות ומשמירת הדת בקרב היהודים, וגם מילדיו שלו, שהרוחות החדשות שחדרו את הקיר הקשוח של ההתנגדות הליטאית, פגעו בהם. בנו בכורו עזב את הישיבה והרחיק לשווייץ כדי ללמוד פילוסופיה באוניברסיטה, התחתן שם בסתר עם סטודנטית נוצרייה, רחמנא ליצלן, ובנם שנולד שם, לא נימול. לכל אורך הספר הוא מסתבך בשקרים, כדי שהדבר לא ייוודע למשפחתו; בן אחר נסע לעיר הגדולה והפך לסוחר; אחת הבנות אמנם הלכה בדרך המסורת והתחתנה בשידוך שכפה עליה אביה עם בחור טוב, שמונה לרב בעיירה אחרת, אך חייה כרֶבצען (אשת הרב) משמימים, והיא אומללה בנישואיה; בת אחרת נמלטה מגורל אחותה ועברה לבירה וילנה, שם נרשמה לבית ספר לאחיות, וכעבור שנתיים הופיעה בבית הוריה כאחות מוסמכת ועם בחור שהתארסה לו ללא ידיעתם. מתברר שהוא משורר חסר פרוטה שעזב את הדת, ובכל זמן הביקור מתווכח בחריפות עם בני הבית על מהותה של היהדות, על מעמדם של היהודים בקרב הגויים והשוני ביניהם, ועל האומץ להיות שונה מההורים; ואילו בן הזקונים רפאל'קה, בעל פני המלאך, בו תלו תקוות רבות, מתחבר לציונות ועולה לארץ ישראל להיות חלוץ ועובד אדמה בקיבוץ. אכן, צער גידול בנים ובנות.
רוחות חזקות של אנטישמיות מגיעות לעיירה ואיכרים מקומיים מסרבים למכור מתוצרתם לבעלי החנויות היהודים ומעדיפים את מתחריהם הנוצרים. המשפחות היהודיות הופכות לעניות יותר, משכורתו של הרב מקוצצת שוב ושוב ונחמתו היחידה היא אשתו חנה'לה העומדת לצדו, תומכת ומנחמת.
כך מתפורר עולמו של הרב קצנלבוגן. גם במשפחתו המורחבת המפוזרת בעיירות ליטא ופולין העניינים מסתבכים. הוא לוקה בליבו, מסרב להתגמש ולו בקוצו של יוד, ובני קהילתו מתקשים לעמוד בקפדנות הקיצונית שהוא דורש מהם. תקריות אנטישמיות אלימות מתרחשות סביב, והיהודים משקרים לעצמם שגם זה יעבור. איש אינו יודע שבעוד פחות מעשור, העולם הזה על מחלוקותיו ועל היופי והכיעור שבו, יימחק לחלוטין.
כתיבתו של גראדה פיוטית ושזורה במטאפורות נפלאות – "פאותיו מסולסלות כמו נר הבדלה"; "עיניה מביטות ברצפה כאילו היא מחפשת עגיל שהלך לאיבוד"; ו"מבטו מפוחד כמו של ילד שאיבד את הפרוטות בהן היה אמור לקנות עוגיות לאחיו הקטנים". תיאורי הנוף ומזג האוויר מכניסים את הקוראים אל מקום ההתרחשות, השלג המצטבר על העצים הערומים, הערפל שצובע את העיירה באפור, הנופים הנשקפים מן הרכבות, הקייצים החמים החונקים את תלמידי הישיבות בחדריהם הצפופים ועוד כהנה וכהנה. כל דמות שמופיעה בסיפור, בין אם היא מרכזית או משנית ושולית לגמרי, מתוארת לפני ולפנים – גם המראה החיצוני, הלבוש והבעת הפנים וגם תכונות האופי הניכרות בה. אין כאן עלילה סוחפת או סיפור מתח, האירועים המרכזיים מתרחשים בנפשותיהם של הגיבורים ומשליכים מן המקרה הפרטי של משפחת קצנלבוגן אל מצבו הכללי של העם היהודי באותה תקופה, אך קשה להפסיק לקרוא.
למי אני כותב? שאל חיים גראדה את עצמו לא פעם וענה: "אני חייב את זה לעם היהודי".
היצירה המופלאה הזאת מתכתבת היטב עם הספרות הרוסית של המאה התשע עשרה. יש המכנים אותה טולסטויאנית ואחרים נוטים יותר להשוואה לדוסטוייבסקי. אני נזכרתי באופן טבעי ב"אבות ובנים" של טורגנייב. היא ראויה מאד לתרגום לעברית. אך האם תימצֵא הוצאת ספרים שתשקיע בתרגום מאות עמודים מיידיש ו"תסתכן" בפרסום ספר כה כבד, תרתי משמע, מאת סופר המוכר כיום רק למתי מעט מן הקוראים? ספר, שעלילתו מתרחשת לפני מאה שנים כמעט, בעולם שאבד ואיננו עוד? מי יקרא? אך מי ייתן!
פורסם בפייסבוק, 4 במאי 2025