How did I Survive? Chaim Lazar Looks Back
June 21, 1969 Despite the scars of childhood and war, Chaim Lazar lived a full, optimistic, and happy life. But from time to time he
שלום,
למרות שהייתי תולעת ספרים כל ימי, חלחלה בי בשנים האחרונות ההבנה כי המרחב הווירטואלי הנו זירה עצומת ממדים ונגישה לכל, וכי בחלוף הזמן היא תחליף את הנייר (שגם גורם להרס היערות). לכן החלטתי להעביר לכאן דברים ישנים וחדשים שכתבתי, כדי שימריאו להם בחלל המסתורי והמופלא הזה ויגיעו לכל מי שמגלה עניין.
יש באתר מבחר מתוך מגוון הנושאים שהעסיקו אותי ונעים ממחקרים על
הקהילה הערבית-פלסטינית במדינת ישראל, מעמדה האזרחי ויחסיה עם הרוב היהודי, דרך כתיבתי על ספרים בנושא השואה, מפגשים וראיונות עם אנשים מעניינים, סיפורי מסע ועד לנגיעותיי הצנועות בספרות, שהיא אהובתי הסודית שיוצאת כאן לאור.
מקווה שתקראו ותהנו, אשמח אם תעירו ותכתבו לי.
שלכם באשר אתם, שרה
נושאי עניין
June 21, 1969 Despite the scars of childhood and war, Chaim Lazar lived a full, optimistic, and happy life. But from time to time he
בימים אלה סיימתי לקרוא את הרומן רחב היריעה של חנוך ברטוב "מתום עד תום". כדרכה של ספרות, מציין המחבר כי אין כל קשר בין הדמויות
"זקנים לא צריכים לכתוב פזמונים" עונה יורם טהרלב נחרצות, לשאלה מדוע כבר יותר מעשרים שנה לא כתב שיר חדש. היוצר האחראי למילותיהן המתנגנות של יותר
הגיעה שעת האפס. הבוקר בשעה תשע יתחיל המשפט. כולנו דרוכים לשעה גורלית זו, ועיני כל העולם מופנות ירושלימה. מאות עיתוני החוץ ימהרו בשעות הצהרים למכשירי
הם כבר נפגשו השניים – הסניגור המלומד ולקוחו הכלוא. הם שוחחו מבעד מחיצת זכוכית, שקופה ובלתי שבירה. הם קיימו כבר מספר פגישות, והסניגור מבקש לראות
– בת כמה את ילדונת? – מלאו לי שמונה עשרה בתחילת החורף – עניתי לאיש אשר ישב במושב האחורי בעגלת השלג. – שמונה עשרה שנים,