דף הבית

בימים אלה סיימתי לקרוא את הרומן רחב היריעה של חנוך ברטוב "מתום עד תום". כדרכה של ספרות, מציין המחבר כי אין כל קשר בין הדמויות 

"זקנים לא צריכים לכתוב פזמונים" עונה יורם טהרלב נחרצות, לשאלה מדוע כבר יותר מעשרים שנה לא כתב שיר חדש. היוצר האחראי למילותיהן המתנגנות של יותר

הגיעה שעת האפס. הבוקר בשעה תשע יתחיל המשפט. כולנו דרוכים לשעה גורלית זו, ועיני כל העולם מופנות ירושלימה. מאות עיתוני החוץ ימהרו בשעות הצהרים למכשירי

הם כבר נפגשו השניים – הסניגור המלומד ולקוחו הכלוא. הם שוחחו מבעד מחיצת זכוכית, שקופה ובלתי שבירה. הם קיימו כבר מספר פגישות, והסניגור מבקש לראות

– בת כמה את ילדונת? – מלאו לי שמונה עשרה בתחילת החורף – עניתי לאיש אשר ישב במושב האחורי בעגלת השלג. – שמונה עשרה שנים,

  באחד באפריל הופיע ב"הארץ" מאמר מתורגם מ"הניו יורק טיימס" על ספר עב כרס שיצא לאור בארה"ב, תרגום מיידיש לאנגלית של רומן פרי עטו של