בתיה רוטמן, סיפור שלא נגמר, עין המפרץ 2020
בפגישתנו הראשונה בקיבוץ עין המפרץ התקרבה אלי בתיה רוטמן רכובה על אופניים ותלתליה מתבדרים ברוח. האם זו האישה בת השמונים שהחליטה לכתוב את סיפור חייה?
שלום,
למרות שהייתי תולעת ספרים כל ימי, חלחלה בי בשנים האחרונות ההבנה כי המרחב הווירטואלי הנו זירה עצומת ממדים ונגישה לכל, וכי בחלוף הזמן היא תחליף את הנייר (שגם גורם להרס היערות). לכן החלטתי להעביר לכאן דברים ישנים וחדשים שכתבתי, כדי שימריאו להם בחלל המסתורי והמופלא הזה ויגיעו לכל מי שמגלה עניין.
יש באתר מבחר מתוך מגוון הנושאים שהעסיקו אותי ונעים ממחקרים על
הקהילה הערבית-פלסטינית במדינת ישראל, מעמדה האזרחי ויחסיה עם הרוב היהודי, דרך כתיבתי על ספרים בנושא השואה, מפגשים וראיונות עם אנשים מעניינים, סיפורי מסע ועד לנגיעותיי הצנועות בספרות, שהיא אהובתי הסודית שיוצאת כאן לאור.
מקווה שתקראו ותהנו, אשמח אם תעירו ותכתבו לי.
שלכם באשר אתם, שרה
נושאי עניין
ממלכתי, מאופק ועצור: יעקב אחימאיר, עד כאן יעקב אחימאיר: חיי בצילו של אב"א, סלע מאיר 2024, 228 עמ'.
יושב לו יהודי בן שמונים וחמש, שְבע מעשים, הישגים ופרסים, ומחליט להעלות על הכתב את קורותיו, לספר את אשר ראו עיניו ולשמֵר את זכרונותיו למען
בית"ר בין שתי מלחמות העולם – המקרה של ברנוביץ'
בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת יצאו לאור בארץ יותר מתשע מאות "ספרי קהילה", שכל אחד מהם הנציח קהילה יהודית במזרח אירופה, שהייתה ואיננה. יוצאי
ירון ניר פרייזגר, הימים המסויטים, יוסף זלקוביץ' וחוג האינטלקטואלים בגטו לודז', מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים 2024, 290 עמ'
גטו לודז' היה אחרון הגטאות שחוסלו בידי הגרמנים. זה היה באוגוסט 1944. מתוך למעלה ממאתיים אלף יהודים שנכלאו בו בראשית 1940 נותרו בחיים פחות מעשרת
אקרית ובירעם – הסיפור המלא
סקירות על הערבים בישראל, סקירה מספר 10 המכון ללימודים ערביים / המכון לחקר השלום, גבעת חביבה, פברואר 1993 בעקבות ההתעוררות המחודשת של העניין הציבורי
תחיית המילים: תרבות היידיש במחנות העקורים, אלה פלורסהיים
חטא גדול חטאנו ליידיש. המאבק על השפה העברית, שהצליח מעל ומעבר, הותיר את שפת היהודים ואת תרבותה העשירה הרחק מאחור. אין מלמדים יידיש בבתי הספר