נקודת ראות: רשימה לערב קיץ
יום שלישי לפנות ערב. רוח קלה מנסה להפוך את זעמו של גל החום הקשה ביותר זה שלושים שנה, אך לשווא. כל קיבוצניק ממוצע מבלה בשעה זו עם ילדיו על הדשא, אך ארבעה מאיתנו (הממוצעים) יושבים בכיתת בית הספר בטבעון ב…
יום שלישי לפנות ערב. רוח קלה מנסה להפוך את זעמו של גל החום הקשה ביותר זה שלושים שנה, אך לשווא. כל קיבוצניק ממוצע מבלה בשעה זו עם ילדיו על הדשא, אך ארבעה מאיתנו (הממוצעים) יושבים בכיתת בית הספר בטבעון ב…
הרי זה רמות מנשה אולי אפשר כבר קצת להחליף את השם, כי זה כבר משהו אחר? כך שואלת-מהרהרת דפנה בת ה-20, דור שלישי בקיבוץ "מקום". זה עתה השתחררה מן הצבא, תוהה על המשך קיומו של הקיבוץ ומתלבטת באשר לדרכה היא
בחודש מאי 1946 עזבו 1400 מעפילים ניצולי שואה את נמל לה ספציה באיטליה, לאחר מאבק ארוך שכלל שביתת רעב, בדרכם לארץ ישראל. לפני הפרידה מתושבי העיר שסייעו להם בתקופת מאבקם בת ששת השבועות הם עמדו על המזח הקטן ושרו בקול
לפעמים כדאי להסתכל על עצמנו דרך עיניים של מישהו אחר. היתה לי הזכות לשבת כמה שעות בקלפי ביום הבחירות לצידה של מזכירת קלפי שנשלחה אלינו מטעם משרד הפנים. אפרת, ממצפה נטופה, אם לחמישה ילדים בני 18-2, אישה צעירה דתייה, בחצאית
"כשסיימתי ללמוד והראש התפנה קצת התחלתי לחשוב על העתיד והבנתי שבגיל שרוצים להתחיל לבנות משפחה – חוזרים לשורשים", אומרת מיטל. אנחנו יושבות בסלון המרווח והיפה בביתה החדש הצופה אל הוואדי, בית אותו בנתה בכוחות עצמה, עם קצת עזרה מאימא שוש
בעקבות ביקור של ראש העיר לה ספציה, איטליה בקיבוץ רמות מנשה הוחלט להעניק לקיבוץ את הפרס ב-8 במאי 2014, לציון יום הנצחון על הנאצים. להלן המכתב שהתקבל בקיבוץ: לה ספציה, ראש העירייה פברואר 2014 חברי רמות מנשה היקרים, בעונג רב וברגשי
חיים בינינו מי לא מכיר את זיאד? קולו נשמע מקצה היישוב עד קצהו כשהוא רץ לתקן צינור שהתפוצץ, ביוב שעלה על גדותיו, גג דולף, שער שנתקע או כל צרה אחרת. כבר ארבע עשרה שנים הוא כאן, כשהגיע היה רווק צעיר
מירלה נפטרה במיטתה ב-1 באוקטובר 2013 כשלושה שבועות אחרי אירוע הפרידה המתואר להלן, ובדרכה המיוחדת ציוותה את גופה למדע. היא זכתה לקרוא את הדברים והתרגשה מאד. יהי זכרה ברוך. *** צריך להיות מירלה כדי לארגן לעצמך מסיבת פרידה מהחיים. רבים
על "צל עולם" של ניר ברעם, עם עובד 2013, 482 עמ'. צל עולם הוא ספר מפתיע ומסחרר, כתוב בקדחתנות ועובר בסערה מזירה לזירה. העלילה מורכבת משלושה סיפורים שלכאורה אין קשר ביניהם, אך ככל שמתקדמים מגלים את החוטים הסמויים והגלויים שמחברים
"הארכיון הוא נכס של היישוב ונאסף בו ידע עבור הדורות הבאים", אומר אורי גיסר בהתרגשות. "צריך להשקיע בו כל הזמן ולהתקדם עם חידושי הטכנולוגיה", אי אפשר להחזיקו על אש קטנה. כבר חמש עשרה שנים הוא כאן, מלקט כל נייר וכל