נפגשתי באקראי עם אהוד נייגר, אדם רבגוני עם היסטוריה ארוכה של יזמוּת ורעיונות יצירתיים, שהפכו למעשים גדולים. אולי שמו אינו מוכר לכם, אבל אם אתם נוסעים בכבישים הרחבים ותוהים כיצד חל המהפך בחברת מע"ץ ההיסטורית – שהפכה מאגף במשרד התחבורה שהתקשה לעמוד בלוחות זמנים ובתחזיות כספיות, לחברה ממשלתית, החברה הלאומית לדרכים, שכיסתה את הארץ באוטוסטרדות בשני העשורים האחרונים – תמצאו אותו שם. נייגר היה היועץ והפעיל המרכזי בתהליך של שינוי המבנה הארגוני, כינון מערכת הכללים וההנחיות ומיסוד תקציב הפעילות. הוא זה ששכנע, במאמצים רבים, חברה בריטית גדולה לעבוד בישראל, למרות החשש מן החרם הערבי שהוטל באותן שנים על חברות בינלאומיות רבות שיצרו קשר עם ישראל. הוא גם זה שגייס לחברה את ראשוני המהנדסים לתכנון ולבקרה של מערכת הכבישים שתוכננה ונסללה בהמשך. ואם שאלתם כיצד השתנה שוק הטלפונים הניידים, שהחל כזכור בגביית מחירים אסטרונומיים עבור המכשיר שהתמכרנו אליו ואיננו יכולים להיפרד ממנו? שוב תמצאו מאחורי הקלעים את אהוד נייגר, שהקים את קבוצת הייעוץ הבינלאומית אשר בדקה אפשרויות שונות והמליצה על חברת פרטנר כמפעיל סלולרי שלישי. למרות ויכוחים והתנגדויות מגורמים ישראליים שונים, שתמכו בחברה אחרת, פחות יעילה, הצליח נייגר להביא את פרטנר לישראל, ובכך נפתחה התחרות ששברה את השוק והורידה את המחירים בצורה דרסטית. והשאר – היסטוריה.
כלכלן בעל ניסיון, יועץ אסטרטגי בעל חזון ואנליסט שמנתח מצבים מסובכים בצנעה ובשקט ומחפש פתרונות, אהוד נייגר שומר בקפדנות על פרטיותו ומנסה "לראות מה שאחרים אינם קולטים", כדבריו, ולחשוב בגדול.
נפגשנו כדי לשוחח על הפרויקט שיזם לפני למעלה משלושה עשורים, אחד מרבים, אשר הוא גאה בו במיוחד, אף שהיה קטן יחסית לאחרים ובינתיים חדל מפעילותו:
"המכון למתמטיקה שימושית/תעשייתית" ליד אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

חלק א: הרעיון

מתי וכיצד נולד הרעיון להקים מכון כזה?
נייגר: בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת נפתחו שערי ברית המועצות והחלה עלייה כבירה של יהודים לישראל. היה ברור שזו עלייה מבורכת של אוכלוסייה משכילה בחלקה הגדול. 40% מן העולים היו אקדמאים, לעומת רק 8% בישראל של אותן שנים. היו ביניהם עשרות אלפי בוגרי אוניברסיטאות ומוסדות טכנולוגיים גבוהים, שהביאו איתם ארצה ידע, כישורים מצוינים והשכלה רחבה במדעים ואף ניסיון יישומי רחב.
חשבתי ביני לביני כיצד לקלוט את המבחר המופלא הזה של מדענים, שלא יהיו רק מורים בתיכון (למרות שזה חשוב) או, כפי שקרה לרבים, שלא ייקלטו בעבודות צווארון כחול רק כדי להתפרנס. כיוון שפעלתי כיזם וכיועץ באותה תקופה בנגב, פגשתי רבים מהם שהיו בשלבי קליטה ראשוניים ושוחחתי עימם. עלה במוחי הרעיון להקים מכון מחקר יישומי למתמטיקה שימושית, שיספק שירותים פרקטיים לתעשייה הישראלית ולמוסדות שזקוקים לידע המתמטי כדי להתפתח, כגון חברת החשמל, בזק, חברות מחשבים שהחלו לפעול במרץ באותה תקופה ועוד רבים אחרים. הרעיון היה שהמכון יתחיל לפעול במימון חיצוני, ובמשך הזמן יגדל וירכוש מוניטין ואז יוכל יממן את עצמו.

למה דווקא מתמטיקה?

נייגר: מתמטיקה היא מקצוע קריטי עבור התעשייה על כל גווניה, ויכולה לסייע לתחומי תעשייה וניהול, מאגרי נתונים, אלגוריתמים, סימולציות וחקר ביצועים וכן, לשם פיתוח מודלים פיננסיים להערכת סיכונים. כל אלה ועוד מאפשרים אופטימיזציה, קבלת החלטות מבוססות נתונים ופיקוח על טכנולוגיות מתקדמות. זו הייתה, כאמור, ראשית תקופת השימוש הנרחב במחשבים, וסברתי שזריקת עידוד כזאת למדע ולכלכלה הישראליים תביא תועלת לכל הצדדים.

מדוע חשוב היה הקשר לאוניברסיטה ומדוע נבחרה דווקא אוניברסיטת בן גוריון בנגב?

נייגר: היה לי ברור כי דרושה חסות אוניברסיטאית למכון כזה, כדי להבטיח רמה אקדמית גבוהה וכדי לקלוט את המדענים במוסד להשכלה גבוהה, כך שיוכלו גם להכשיר סטודנטים לתארים מתקדמים, בנוסף לעבודת המחקר והפיתוח שלהם במכון. קיוויתי שחלקם גם ייקלטו בעתיד כחוקרים וכמרצים באוניברסיטה.
כיוון שהיה ריכוז של מדענים בדרום, נראתה אוניברסיטת בן גוריון כבית מתאים, שישיג מטרה נוספת – תרומה משמעותית לפיתוח כלכלי בדרום הארץ.

מה היו הצעדים הראשונים שלך לקידום הרעיון?

נייגר: פניתי לקרן ג'נסיס, שהתמקדה באותה תקופה בפיתוח הנגב. הכרתי את הקרן מקשר קודם שהיה לי איתה, וידעתי שיקיעו ברעיונות שיתקבלו על דעתם. היו לי מספר הצעות, אך חשבתי באותה עת שכיוון זה יעורר עניין מיוחד ויש לו סיכוי להתממש.
ואכן, קיבלתי תשובה מהירה מיחיאל אדמוני, שהיה מנכ"ל הקרן באותה תקופה, בה ביקש ממני להגיש לו תוכנית מפורטת באנגלית תוך מספר ימים, ואף הציע תשלום על כך. מעניין שבמכתב ששלח לי הוא לא התחייב לקבל את התוכנית כפי שהיא וציין כי אם יקבלו רק את הטיוטה הראשונית אקבל תשלום מופחת.

 

מכתב ההזמנה של מנכ"ל קרן ג'נסיס יחיאל אדמוני לנייגר, 29.1.1991

מה כללה התוכנית?

הומלץ לגייס קבוצה של מתמטיקאים מובחרים מקרב העולים, שיונהגו על ידי מספר קטן של 'סופר סטארים' במתמטיקה ויעסקו במחקר יישומי, הן יזום על ידי המכון והן מוזמן בידי חברות רלוונטיות בארץ ובשווקים בינלאומיים.
התוכנית פרטה את מטרות המכון, ציינה מהן הדרישות הפיזיות והניהוליות, וכללה גם הערכת תקציב להקמה ולפעילות השוטפת, וכן עקרונות בסיסיים בשיווק, שהוא לדעתי גורם מכריע בפרויקט כזה.
הקרן קיבלה את תוכניתי בהסכמה והביעה נכונות להקצות מימון להקמה, ולגייס גורמים נוספים, גם נציגי הסוכנות היהודית התלהבו מהרעיון והחליטו שיתנו תמיכה כספית להקמת המכון. הנהלת האוניברסיטה, ובראשה הנשיא דאז פרופ' אבישי ברוורמן, שהיה בעל ניסיון כלכלי בינלאומי, הביעה אף היא תמיכה ורצון לסייע בהקמת מכון מסוג זה בין כתליה.

חלק ב: הנחת תשתית ראשונית: נייר עמדה להקמת המכון

העמוד הפותח של נייר העמדה

הצעה מפורטת הוגשה ב- 5 בפברואר 1991 לקרן ג'נסיס לבקשתם, על ידי היזם אהוד נייגר, בשפה האנגלית. להלן עיקריה:

שם: המכון למתמטיקה שימושית Applied Mathematics Institute (AMI)

מטרות
א. קליטה משמעותית של מדענים מובילים מקרב העולים לישראל באמצעות הענקת אפשרויות לתעסוקה הולמות
ב. קידום פיתוח הנגב, בעיקר באזור באר שבע-דימונה.
ג. תרומה לכלכלת המדינה.
מבנה המכון
א. המכון יפעל ליד אוניברסיטת בן גוריון בנגב, אך יהיה עצמאי וינהל את תקציבו ואת מחקריו ללא תלות בתקציב האוניברסיטה ובמדיניות המחקר שלה.
ב. שיתוף הפעולה עם האוניברסיטה יכלול גישה למקורות, כמו הספרייה והמחשבים ואינטראקציה עם הסגל ועם הסטודנטים. המדענים יוכלו גם ללמד בה, במקביל למחקר ולהיות יועצים לסטודנטים לתארים מתקדמים. הומלץ לנהל מו"מ מקדמי עם האוניברסיטה על דרכי היישום.

משאבי אנוש
א. השאיפה היא להגיע להעסקת 4-5 "סופר סטארים" מתחום המתמטיקה (לאו דווקא מבין העולים), ו-30-40 מדענים מומחים מן הדרגה הגבוהה. בשלב הראשון יגויסו 2-4 מדענים מובילים ועד 10 מתמטיקאים ומומחים במקצועות משיקים, שייצרו תשתית למכון. ההתרחבות תעשה בהתאם להתקדמות העבודה וההזמנות.
ב. המדענים יועסקו בחוזה בתנאים קבועים, בדגש על התערותם במכון והפריון של עבודתם לאורך זמן.
ג. יגויסו גם אנשי סגל מנהלי ובעלי ניסיון בשיווק – בשלב ראשון 3-4 אנשים ובהמשך עד 10.

מיקום פיזי facilities
א. מומלץ למקם את המכון בתוך הקמפוס, או בקרבת האוניברסיטה.
ב. יש צורך בחלל למשרדים, חדרי סמינר ומעבדת מחשבים, בהיקף מוערך של 1000-1200 מ"ר.
ג. בשלב ראשון יש לאתר מבנה שכור שיספק את הצרכים המינימליים לביצוע העבודה, ובמקביל לקדם תוכנית להקמת מבנה קבע ייעודי בעתיד.

תקציב (הערכה)
א. השקעה ראשונית של 180,000$ ובשלב ב' 600,000 $
ב. תקציב פעילות שנתי 1.1.$ שלב ב' 3.35$
ג. המשכורות למדענים ולצוות המנהלי יהוו כ- 40% מהתקציב השנתי בשנה השנייה וכ-80% בשנה הרביעית.

שיווק
א. הצלחת המכון תהיה תלויה ראשית, בבחירה זהירה של מדענים בעלי כישורים גבוהים ושנית, בפיתוח מוצרים ושירות לתעשייה ולמוסדות מחקר בישראל ובחו"ל.
ב. המכון יפעל באוריינטציה שיווקית.
ג. המכון יתמקד ביישום פרקטי של המתמטיקה בשטחים רחבים, לדוגמה -פתרונות למערכות חשמל ואלקטרוניקה, מוליכוּת, חומרים, מדעי החלל, אופטיקה, חיפושי נפט וסקרים גיאולוגיים. כמו כן יפתח המכון תוכנות חינוכיות וידאג לתרגום לעברית של חומרי עזר ומחקרים מן השפות רוסית ואנגלית.
ד. המכון יפתח הצעות מחקר ייעודיות לגורמים שונים בתעשייה, במוסדות אקדמיים, במכונים, בקרנות וכו'
ה. יצירת שת"פ עם מדינות זרות, מכונים ואנשים פרטיים תהיה קריטית למימון העבודה, למוניטין ולאמינות.
לסיכום – המכון למתמטיקה שימושית מכוון לשילוב מדענים מן הדרגה הגבוהה ביותר מקרב העולים החדשים לארץ לתוך הכלכלה הישראלית, תוך מאמץ מיוחד לפיתוח הנגב. התכנון הוא להשיג עצמאות תקציבית דרך מחקר מדעי ושת"פ עם התעשייה, באמצעות מאמצי שיווק. התמיכה הראשונית תבוא ממימון ציבורי ומקרנות פרטיות. להערכת היזם נייגר, הצפי הוא שאחרי שנתיים של עבודה מעשית כ-40% מההוצאות יכוסו על-ידי הכנסות עצמיות, ובשנה הרביעית זה יגיע ל- 80%. בניהול נכון – יוכל המכון למתמטיקה שימושית לתרום משמעותית לכלכלת ישראל.

חלק ג: הקמת המכון 1992

מכתב עדנה הכהן מקרן ג'נסיס לנייגר על קבלת התכנית 12.2.1991

כשהוגשה ההצעה להקמת המכון, העבירה אותה קרן ג'נסיס לעיון ולהערכה לגורמים מקצועיים בארץ ובחו"ל. כולם תמכו ברעיון והוסיפו תובנות מניסיונם. התברר שמוסדות דומים פועלים באוניברסיטאות בארה"ב ובגרמניה. בהסכמת אוניברסיטת בן גוריון החל המסע לאיתור מנהל מקצועי למכון ולבחירת מדענים מתאימים. במקביל – החלה ההקמה של התשתית הפיזית.
המתמטיקאי פרופ' אבנר פרידמן, שהקים מכון דומה באוניברסיטת מינסוטה, הוזמן ארצה כדי לסייע בבחירת הקבוצה הראשונה של מדענים. יחד עם פרופ' מרים כהן מהפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת בן גוריון וחברים נוספים בפקולטה, רואיינו כמה עשרות מועמדים, ונבחרו עשרת המדענים הראשונים שנמצאו מתאימים לעבודה במכון. פרידמן ניצל את ביקורו בארץ גם כדי להיפגש עם גורמים בתעשייה הישראלית ובמוסדות שנראו כלקוחות פוטנציאליים עתידיים. בריאיון שנערך כשלושים וחמש שנים מאוחר יותר, הוא סיפר שנפגש עם מנהלי חברות ברחבי הארץ ושאל האם יהיו מוכנים לקבל ייעוץ מתמטי לבעיות שהם נתקלים בהן בעבודתם. כולם ענו בחיוב, אולם כשהגיע שלב הביצוע היה, כדבריו, פער "בין להגיד ובין לעשות". הוא המליץ לאוניברסיטה לחפש איש מדע שיסתובב בין המפעלים ויגייס תעשיינים לנושא. או במלים אחרות – המליץ להרחיב את נושא השיווק, כפי שהוצע בנייר העמדה הראשוני שהוגש בידי אהוד נייגר.
לקראת סוף 1991 הוחלט להקים את המכון כעמותה עצמאית שעיסוקה מחקר, ולרשום אותה כ"מוסד ציבורי" הרשאי לקבל תרומות. הוצע כי בהמשך תהפוך העמותה לחברה.
באותה עת נערכה ישיבה פתוחה לתקשורת של וועדת העלייה והקליטה של הכנסת. ח"כ יוסי ביילין, שהיה אז יו"ר ועדת המשנה לעניין פרויקטים לאומיים בקליטה, הציג את מסקנות הביניים של הוועדה, שבדקה אפשרויות קליטה בתעסוקה של העולים בתחום הבריאות, התעשייה והחינוך. (הכנסת השתים-עשרה, מושב שלישי, פרוטוקול מס' 165, 31.7.91)
הקמת המכון למתמטיקה שימושית הובאה לידיעת הוועדה, כחלק מדיון בעניין קליטת מדענים עולים. השתתפו בו נציגים מאוניברסיטת בן גוריון ומקרן ג'נסיס. ביילין ציטט בדבריו את ההצעה שהוגשה לקרן ג'נסיס: "[כי יש] כאן ניסיון לנצל את כוח האדם המיוחד במינו שמגיע מברה"מ – 40% הם אקדמאים, בהשוואה ל-8% בישראל וזה דבר מדהים, שאנחנו יכולים לבזבז אותו או למצות אותו. הרעיון היה למצוא תעסוקה לארבעה-חמישה כוכבים בתחום המתמטיקה ולצדם כמה עשרות חוקרים בכירים בתחום הזה, שיתנו שירות לבתי תוכנה שנתקלים בבעיות מתמטיות".
ביילין הוסיף ואמר כי המכון יצטרך להתבסס על תרומות אישיות, כי "אילו הצענו שהממשלה תממן את המחקר לא היינו מגיעים רחוק מדי". בתשובה לשאלה מי מוביל את זה? הוסיף כי הוא קישר בין קרן ג'נסיס לבין משקיע יהודי שמעוניין לסייע לעולים והוא מקווה שזה יצא לפועל.
ח"כ ביילין הדגיש כי הקליטה של העילית מקרב כוח האדם המדעי שמגיע מברית המועצות חיונית בשבילנו. משום שהיא תיתן איתות גם לאחרים כי הדבר אפשרי. הוא הביע חשש, שאם אנשי המדע המובילים לא ימצאו עבודה הולמת, הם לא יישארו בארץ ויחפשו את דרכם בחו"ל.
בישיבת הנהלת העמותה ואורחים במשרדו של נשיא האוניברסיטה פרופ' ברוורמן, שנערכה ב-7.11.1991 דיווח פרופ' פרידמן על ביקוריו בשמונה מפעלים ו"ההתרשמות הראשונית היא, שלרוב התעשיות אתן נפגשנו יכול להיות עניין ההזמנת עבודה מהמרכז למתמטיקה". כן דיווח על ראיונות על 11 מועמדים לעבודה, מתוכם נמצאו 10 מתאימים 3 מהם בציון 10. פרידמן אמר שהצלחת המרכז תלויה במציאת מנהל מתאים. פרופ' כהן אמרה כי האוניברסיטה תקלוט את המתמטיקאים כבר ב-1.12.1991 עוד לפני הקמת המרכז, במסגרת ה"מאגרה למתמטיקאים" שאושרה לפקולטה, כדי לאפשר להם להתחיל לעבוד. אחר כך יעברו למרכז.
באותה ישיבה הוחלט לשנות את שם המכון ל"מרכז למתמטיקה תעשייתית"
Institute of Industrial Mathematics IIM שלדעתם משקף טוב יותר את מטרותיו.
יחיאל אדמוני מסר כי הסוכנות היהודית העמידה לרשות העמותה 200,000 $, סכום שמאפשר את התחלת העבודה לאלתר, וכי מצפים להקצאה של מיליון דולר מקרן מאסטו בשוויץ.
ההשקעה הגדולה אכן הגיעה משוויץ, כתוצאה ממאמציו של פרופ' פרידמן, אשר לבקשת מנכ"ל הסוכנות, נפגש אישית עם נציגי הקרן במשרדם בז'נבה, והם הסכימו להעמיד סכום זה להתנעת הפרויקט. ד"ר ולדימיר גונטר מהפקולטה למתמטיקה דיווח על ביקורו בארה"ב, במהלכו יצר קשרים עם מספר תעשיות ועתה עסוק בהכנת הצעות מעשיות לתשעה פרויקטים שהמכון יוכל לבצע.
בסיום הפגישה הוחלט שוב שהמכון (שנקרא פה מרכז) יהיה ישות עצמאית ש"יהיה לו שלד מנגנוני משלו, אך הוא יקבל או ירכוש שירותים בתחומים שונים מאוניברסיטת בן גוריון". כן הוחלט לפתוח חשבון בנק עצמאי ולהוציא מכרז למנהל אדמיניסטרטיבי, ולאתר מזכיר/ה – מנהל/ת לשכה תלת-לשוני/ת ולשכור משרדים. תאריך התחלת העבודה יהיה בחודש אוקטובר 1992. (ארכיון טוביהו 1163.02.046). בפועל החלה הפעלת המכון ביולי אותה שנה.
בתחילת הדרך הובילה את תהליכי הקמת המכון פרופ' מרים כהן מהפקולטה למתמטיקה באוניברסיטת בן גוריון, ובמקביל נערך חיפוש למנהל קבוע שיוכל להתמסר לעניין במשרה מלאה. מי שנבחר היה ד"ר אדיר פרידור, מתמטיקאי שעבד באותה תקופה ב"רפאל". הוא נענה לפנייה ולקח את האתגר על עצמו. פרידור הציע שהמכון יהפוך בהמשך מעמותה לחברה למתמטיקה תעשייתית וכך אכן היה. בחודשים הראשונים של 1992 נעשו הכנות להקמת המכון, נבחרה ועדת היגוי בה היו חברים מדענים בכירים מן הארץ ומארה"ב, רואיינו ונבחרו עובדים מתאימים, נעשו מאמצים לגייס כספים נוספים מן הסוכנות היהודית וממשרד המדע, ואותרו משרדים באוניברסיטה לטובת הפעילות.

חלק ד: ראשית הפעילות המדעית

המכון החל לפעול בצורה שוטפת בחודש יולי 1992.
הדו"ח החצי שנתי הראשון שהוגש בינואר 1993, אשר סיכם את הפעילות בין יולי לדצמבר 1992, מעיד על הישגים ראשונים אליהם הגיע המכון בתקופה קצרה, תוצאה של ההיערכות הקפדנית והעבודה המסודרת על פי התוכנית המקורית.
להלן סיכום קצר של הדו"ח:
ההישגים העיקריים: הקמת מודל לפעולה; ייזום ופיתוח קשרים עם התעשיות; פיתוח הצוות; הכנות לתשתיות הפיזיות.
מודל הפעולה: ביקורים מקיפים, אחרי הכנות מדוקדקות מראש, של אנשי הצוות במפעלים שונים ופגישות עם מנהלים ובכירים במפעלי התעשייה; ישיבות של הצוות להצגת המידע שנאסף בביקורים אלה ודיונים על הדרכים לפעולה מול הלקוחות; מפגשי עבודה בקבוצות קטנות ייעודיות, שהוקדשו לדיונים בבעיות ספציפיות; עבודת חקר אישית של חברי הצוות כהכנה למפגשי העבודה; כתיבת הצעות מפורטות למפעלי תעשייה ולמוסדות הרלוונטיים, כבסיס לחוזים עתידיים.
הוקמו 15 קבוצות עבודה לנושאים מוגדרים, אשר נפגשו בקביעות לדיונים ולכתיבת הצעות ללקוחות שהביעו עניין.

מפעלים וחברות בהם ביקרו אנשי צוות המכון בחצי השנה הראשונה:
חברת החשמל הישראלית; מפעלי ים המלח potash plant (אשלג);
מפעלי נייר אמריקה -ישראל; רותם דשנים; התעשייה הצבאית;
אלתא אלקטרוניק; מרכז טכנולוגי אופקים;
וCenter for Mathematical Simulation in Industry-
מפגשים מקצועיים עם מוסדות מסחריים פוטנציאליים:
המחלקה הניאו-כירורגית בבי"ח בלינסון;
ו-SAGANTEC – Silicon Compiler Software, The Netherlands

ההצעות שהושלמו הוגשו לחברת החשמל ולמפעלי ים המלח. ונכתב כי אחת מהן תהפוך לחוזה בזמן הקרוב ביותר. כעשר הצעות נוספות נמצאות בשלבי הכנה מתקדמים ויישלחו בשבועות הקרובים.

פיתוח הצוות
מתוך כשישים מועמדים שנבחנו ביסודיות, נבחרו בשלב הראשון שניים עשר, כולל המנהל. נחתמו חוזי העסקה עם רובם, מה שהפך אותם, לראשונה מאז עלייתם לארץ, לשכירים קבועים במקצועות ההתמחות שלהם.
תוכנית אינטנסיבית ללימוד עברית טכנולוגית, אנגלית טכנולוגית וtext processing – בPC- במסגרת של 500 שעות, פותחה ומתבצעת בידי המכון הטכנולוגי בבאר שבע. בנוסף – מפגשי שיחה מנוהלים בידי מתנדבות מוויצ"ו לשיפור העברית של חברי הצוות.

בשל המגוון הגדול של דילמות שזוהו לאורך תהליכי ההכנה, היקף עבודתם האישית המדעית של חברי הצוות גדל מאד והושקעו מאמצים אינטנסיביים. שעות רבות הוקדשו למחקר בספריות, כדי למצוא עבודות קודמות ונתונים רלוונטיים לפתרון הבעיות הנדונות. כחמישים ניירות עבודה הוכנו בידי חברי הצוות במתכונת של טיוטות, והופצו בין העמיתים לצורך דיונים קבוצתיים בהם. כמה מודלים ראשוניים הורצו בתוכנות מחשב מיוחדות שהוכנו לצורך זה.

הדו"ח מסכם באמירה, כי כמו כל יוזמה חדשה, גם המכון עמד בפני מכשולים רציניים לאורך התקופה הראשונה לפעילותו, חלקם נפתרו זמנית, וחלקם עדיין מטופל. הקשיים העיקריים הם בתחום הלוגיסטי – פיזור המשרדים ברחבי הקמפוס והמחסור בחלל משותף לעבודת המדענים. הדבר נמשך בשנים העוקבות, עד למעבר של המכון כולו לשכון בבית משרדים בבאר שבע, סמוך לקמפוס האוניברסיטה.
לפי הדו"ח החצי שנתי, עדיין לא נוצל כל סכום ההכנסות של המכון. מתוך 640 אלף שקלים של תרומת קרן מאסטו והקצבת הסוכנות היהודית, ההוצאות הסתכמו
ב-459 אלף ₪ בלבד.

חלק ה: המשך הפעילות כחברה

לאחר מינויו של ד"ר אדיר פרידור למנהל המרכז, המשיכה הפעילות המתוכננת והתרחבה, כפי שניתן ללמוד מדו"ח שהגיש כשנתיים לאחר הקמתו במטרה "לפתוח בתהליכים שיובילו למעמד קבע של המכון".
הדו"ח חוזר על המטרות שהוצגו בעת הקמת המכון ומוסיף להן גם "ביסוס וטיפול של הכיוון השימושי-יישומי במקצוע המתמטיקה בישראל, וקידומו למקום הראוי לו ביחס למתמטיקה העיונית".
הדו"ח מרחיב בדבר הגישה שפיתח המכון "לזהות ולפתח בתוך מגוון הפעילות התעשייתית, תחומים ובעיות אשר בהם ניתן להפעיל שיטות מתקדמות במתמטיקה שימושית ולקבל תוצאות מעשיות ובנות יישום". המטרה להגיע למצב שהתעשייה תממן את הפרויקטים שהיא מזמינה מהמכון, והתשלום יתבסס על כדאיות כלכלית.
לאחר כשנתיים של פעילות ניסח פרידור ביתר פירוט את התועלת הצפויה לתעשייה מיישום שיטות מתמטיות, והציג את מגוון רחב של תחומי ההתמחות הנוספים, הדרושים לעובדי המכון. לדוגמה: מעברי חום ומסה, בעיות זרימה בתווכים דחיסים או אי-דחיסים, צמיגים או אי-צמיגים, מודלים מתמטיים בכימיה ובאקולוגיה, בקרה, שיטות אופטימיזציה, חקר ביצועים, שיטות הסתברותיות וסטטיסטיות, בעיות החלטה וניתוח מערכות ועוד. לדבריו, הקשרים שהוקמו עם גופי התעשייה השונים הוכיחו כי קיים פוטנציאל גדול ליישום מושלים מתמטיים במערך המשקי של ישראל. התכונה המאפיינת את מדעני המכון היא יצירתיות ורב-תחומית ועבודת צוות יכולה להביא לתוצאות מקוריות ומעשיות בזמן סביר, הוסיף.
מנהל המכון הציג בסיום הדו"ח את הצורך החיוני במימון ציבורי קבוע של מוסד ייחודי זה, לפחות בארבע השנים הראשונות לקיומו, והביא השוואות למכונים דומים בעולם, אשר אינם מתבססים רק על ההכנסות מן הפרויקטים. הוא הרחיב את ההסבר על מהות המחקר במתמטיקה שימושית, ועל כך, שאחוזי ההצלחה אינן בהכרח 100%. לדוגמא, מכון גרמני דומה מצליח רק ב-10% וזה נחשב לקביל. הוא צפה שהמכון יזדקק לכיסוי חיצוני של לפחות שליש מהוצאותיו והדגיש את הצורך החיוני בהעלאת משכורותיהם של המדענים, כדי שלא יעברו למוסדות אקדמיים ואחרים כמו רפאל למשל, המציעים שכר גבוה בהרבה. (ארכיון טוביהו 1146.01.074)
אין בידינו חומר נוסף על המשך עבודת המכון, אך ממסמכים ומראיונות התברר, כי החברה, שאמנם קיימת עד היום על הנייר, הפסיקה את הפעילות השוטפת לפני מספר שנים. לדברי פרופ' מיכאל לין, הסיבות לכך היו קליטת חלק מן המדענים באוניברסיטאות או במקומות עבודה אחרים, וגם כי ההזמנות לפרויקטים הלכו והתמעטו.
מכל מקום, מצאנו לראוי לציין כאן את היוזמה האישית של אהוד נייגר להקמת מכון מסוג זה, בעקבות העלייה הגדולה מברה"מ לשעבר, כדי לתת מענה לקליטה מקצועית של קבוצה מן המדענים המובילים במתמטיקה, שהגיעו לארץ בעלייה מבורכת זו; ואת ההירתמות של גופים רבים להצלחת היוזמה הזאת. אוניברסיטת בן גוריון בראשות פרופ' אבישי ברוורמן, שקיבלה את המכון לזרועותיה וליוותה אותו, ובמיוחד הפקולטה למתמטיקה ופרופ' מרים כהן; המנהל הראשון שפיתח את המכון פרופ' אדיר פרידור; הקרנות השונות, ובראשן קרן ג'נסיס, בהובלת המנכ"ל יחיאל אדמוני, שנרתמו למימון; קרן מאסטו השוויצרית; הסוכות היהודית ומשרדי הקליטה והמדע בממשלה; וכמובן – המדענים שעמדו בפני אתגר לא פשוט להמשיך לעסוק במקצועם, תוך כדי רכישת שתי שפות שהיו חיוניות להצלחה – עברית ואנגלית, ותוך כדי קליטת משפחותיהם בארצן החדשה; והתעשיות והחברות שנרתמו לרעיון השימוש במודלים מתמטיים לשיפור עבודתן, סיפקו עבודה למכון בראשית דרכו ואכן הפיקו מכך תועלת רבה.
כל אלה ועוד היו שותפים להצלחת המכון למתמטיקה שימושית/תעשייתית ליד אוניברסיטת בן גוריון בנגב, בתקופה היסטורית של עלייה מבורכת וצמיחה כלכלית וחברתית.

מקורות

אהוד נייגר, ראיון, אוקטובר 2025
פרופ' מיכאל לין, ראיון טלפוני, נובמבר 2025
פרופ' אבנר פרידמן, ראיון טלפוני, דצמבר 2025
ארכיון קרן ג'נסיס המופקד בארכיון הנגב ע"ש דוד טוביהו,
ספריית ארן, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
תודה מיוחדת לגב' מירה וזנה הממונה על הארכיון
אהוד נייגר, ארכיון פרטי
חומרים מן העיתונות ומן האינטרנט

הצילומים: מן הארכיון הפרטי של אהוד נייגר