פסיפס משפחתי

פרשת הקרב של אנשי קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות היא פצע פתוח שטרם הגליד. מול המצור המצרי עמדו חברי הקיבוץ ועימהם כמה עשרות לוחמי גבעתי משך ימים ארוכים, עם נשק מועט והרוגים ופצועים וללא עזרה מבחוץ. כשנותרו ללא תחמושת החליטו להיכנע

במלאת 70 שנה למרד גטו ורשה יזמה בתי, דניאלה אוסצקי-שטרן, את הוצאתו מחדש של ספרו החלוצי של אבי חיים לזר-ליטאי על הארגון הבית"רי במרד, אצ"י. לכבוד ההוצאה המחודשת כתבתי הקדמה המבוססת על הרצאות שנתתי במשך השנים בנושא: ב-19 באפריל 1945

הרצאתה של שרה אוסצקי-לזר בכנס על הארגון הצבאי היהודי בגטו ורשה, לציון 70 שנה למרד גטו ורשה, שהתקיים מטעם יד ושם ומכון ז'בוטינסקי, בבית ווהלין, 4 במרץ 2013:

אנריקה אולטוסקי-אוסצקי, היהודי של המהפכה הקובנית ושר בממשלות קובה במשך חמישים שנה הלך לעולמו בהוואנה בגיל 82, כשהוא עדיין מאמין בצדקת הדרך. הוא נולד בקובה להורים יהודים שהיגרו מפולין, ובצעירותו התקרב לחוגי המהפכה והיה פעיל במחתרת כל שנות החמישים. היה

זהו סיפור הישרדותו המופלא של דודי יצחק שפירא, אחיה של אמי חיה, שעזב את וילנה ביום בו נכנסו אליה הגרמנים ונדד על פני רוסיה, אפגניסטן, הודו ואיראן, חווה ייסורים, רעב ומעצר, עד שהגיע לארץ ישראל, התגייס לבריגאדה ורק אחרי המלחמה

דברים בערב עיון  במוזיאון האצ"ל  19.12.2007  באפריל 1945 התקיימה בלובלין עצרת זכרון ראשונה למרד גיטו ורשה במלאת לו שנתיים, בה השתתף גם אבי ז"ל חיים לזר.  וכך כתב: "על הבמה מופיעים גם כמה מגיבורי המרד, מהללים ומשבחים את חברי כל ארגוני

ביום בו שמעה על תפיסתו של אייכמן כתבה אמי חיה לזר:   פרטיזנית מספרת – לא הסכמתי למות בידי אייכמן   בחודש ספטמבר שנת 1943 קיבל ודאי אחד הממונים על חיסול גטו וילנה נזיפה מהמפקדה הראשית של המשרד "לפתרון בעיית היהודים" במזרח