בפגישתנו הראשונה בקיבוץ עין המפרץ התקרבה אלי בתיה רוטמן רכובה על אופניים ותלתליה מתבדרים ברוח. האם זו האישה בת השמונים שהחליטה לכתוב את סיפור חייה? תמהתי. ואולי שלחה את בתה לפגשני ולהוליך אותי אליה. אבל זו הייתה בתיה במלוא הדבר,
ולדימיר ליפשיץ, אשתו אניה ושני ילדיו בוריס/ברוך ומריה/מרים ואימה של אניה, הגיעו לארץ ב-1 בנובמבר 1987. הוא היה אסיר ציון, מסורב לעייה, שנאבק למען זכותו לעזוב את ברית המועצות ולהגיע לישראל. קיבוץ רמות מנשה אימץ אותו ובמשך חודשים ארוכים הפכנו
התחנות במסע חייו של ריאד כאמל כבהא מובילות את הקורא בדרכו של צעיר ערבי פלסטיני שנולד במדינת ישראל בכפר החצוי ברטעה שבלב ואדי עארה, והפך להיות פעיל חברתי בולט, מנהיג חינוכי ואיש ציבור מוביל. כבהא רכש השכלה גבוהה, היה מורה
הספר המונח בפניכם הוא תמצית קצרה של מסע חייו שאיננו רק סיפור פרטי, אלא סיפור קולקטיבי של קהילה שלמה. הקהילה המיוחדת של כפרו החצוי ברטעה ושל משפחת כבהא, והקהילה הרחבה של בני החברה הפלסטינית בישראל, חברה שרוסקה ב-48 אך קמה
