אירועים ואנשים

באחד מימי האביב של שנת 1945, סייר אבי, חיים לזר, בין מרכזי הפליטים בעיר לובלין, "בתים עגומים בהם ראיתי את השִחרור במלוא כיעורו המחריד", כדי לאתר חברי בית"ר בקרב גל השורדים החדש שהגיע לעיר עם תום המלחמה. מזה שנה הוא

דברי בטקס הענקת אות חביבה רייק לדניאל ברנבוים ברלין, 27.6.2004 אני עומדת כאן בפניכם בחיל וברעדה, חושבת עד כמה פתלתל ומסעיר הוא מסע חיי האדם, שמתחיל תמיד בקריעה מרחם האם ומסתיים בירידה אלי קבר, אך בין לבין הוא שזור שרשרת

27 באפריל 2020 ימי קורונה בבת אחת התהפך העולם המוכר. הזמן עצר מלכת, הבית היה ל[ה]מקום הבלעדי והמרחב הצטמצם והוגבל ל"מאה מטר" סביבו, לתקופה בלתי מוגדרת. בכתיבת העלילה הזאת, או סתם בשגרת החיים בתוכה, אי אפשר שלא לחזור ולהיזכר בבכטין

כבר ארבעים יום, מדי יום, מישהו מעלה תמונה של שפיק כבהא לפייסבוק. תמיד מחייך, לרוב עם מיקרופון ביד, לבוש בחליפה מוקפדת ולפתע כשזר פרחים כרוך על צווארו. לפעמים מופיעים קטעי סרט שצולם במצלמת חובבים ובו רואים גם את הקהל המשולהב

בסוף אוקטובר 1958, זמן קצר לאחר שערק מפולין הקומוניסטית לגרמניה, השתתף מרסל רייך-רניצקי בכנס סופרים גרמנים מ"קבוצת 47". לפתע ניגש אליו הסופר הצעיר גינתר גראס, שבעצמו נולד בדנציג, היא גדאנסק הפולנית, ושאל: אז מה אתה בעצם? פולני, גרמני, או מה?"

חיים בינינו מי לא מכיר את זיאד? קולו נשמע מקצה היישוב עד קצהו כשהוא רץ לתקן צינור שהתפוצץ, ביוב שעלה על גדותיו, גג דולף, שער שנתקע או כל צרה אחרת. כבר ארבע עשרה שנים הוא כאן, כשהגיע היה רווק צעיר

מירלה נפטרה במיטתה ב-1 באוקטובר 2013 כשלושה שבועות אחרי אירוע הפרידה המתואר להלן, ובדרכה המיוחדת ציוותה את גופה למדע. היא זכתה לקרוא את הדברים והתרגשה מאד. יהי זכרה ברוך. *** צריך להיות מירלה כדי לארגן לעצמך מסיבת פרידה מהחיים. רבים

פרשת הקרב של אנשי קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות היא פצע פתוח שטרם הגליד. מול המצור המצרי עמדו חברי הקיבוץ ועימהם כמה עשרות לוחמי גבעתי משך ימים ארוכים, עם נשק מועט והרוגים ופצועים וללא עזרה מבחוץ. כשנותרו ללא תחמושת החליטו להיכנע

הכירו את ליאן אייסון, היא חיה בינינו כבר חמש שנים ודואגת במסירות למניה, ועד לפני שנה גם לאברהם דיאמנט ז"ל. ליאן היא אחת מעובדות הסיעוד הפיליפיניות שנדדה הרחק מארצה וממשפחתה, בשל המצב הכלכלי הקשה, ועובדות יומם ולילה  כדי ללוות בכבוד