ושוב מתגלגל תפוח האדמה הלוהט הזה לפתחם של הציבור הערבי והנהגתו. התנאי שהציב מופז תמורת כניסתו לקואליציה – 'שירות לכל' אולי כוון לעבר החרדים, אבל סביר להניח שהערבים יכללו בו אוטומטית, אם אמנם יגיע לכלל חקיקה. כמו לפני חמש שנים, עת הוקמה ועדת עברי, גם עתה, מתעורר שוב הוויכוח והרוחות סוערות. מרבית המנהיגות הפוליטית והאזרחית הערבית מתנגדת נחרצות לכל צורה של שירות חובה בכפיה ויש בתוכם המערערים אפילו על עצם המונח "שירות". הם טוענים שאין להתנות זכויות אזרח בחובות וכי אין לבודד את נושא השירות האזרחי מכלל הסוגיות העומדות בינם לבין המדינה. ועוד נאמר כי ערך ההתנדבות מוטמע בחברה הערבית מימים ימימה, וכי קיימות בשטח יוזמות ומסגרות המאפשרות לצעירים להתנדב לטובת קהילתם גם ללא הטבות כספיות וללא מעורבות המדינה. מודלים שונים של התנדבות הוצגו בידי ארגונים של החברה האזרחית בכנס שנערך בנדון באוניברסיטת חיפה ומולם הופיעו בנות המשרתות בשירות הלאומי וסיפרו על נסיונן המעשיר. בפתח הכנס הציג פרופ' סמי סמוחה ממצאי מחקר שערך יחד עם ד"ר זהר לכטמן בו בדקו את עמדות הציבור הערבי כלפי סוגייה בוערת זו. יש להדגיש כי המחקר בדק את היחס כלפי התנדבות לשירות אזרחי ולא כלפי שירות חובה.
הממצא המעניין הוא ש-62% מכלל הציבור הערבי בישראל תומכים בהתנדבות. אף כי יש כאן ירידה בולטת משנים עברו (78% ב-2007 ו-68% ב-2009), עדיין מדובר ברוב מרשים. בין הצעירים הביעו 40% נכונות להתנדב – גם כאן ירידה מ-53% ב-2009.
כיום משרתים 2400 צעירות וצעירים ערבים בשירות האזרחי מטעם המדינה – פי עשרה ממספרם ב-2006 כאשר החלה היוזמה. 90% מהם – בנות, שיותר ממחציתן פועלות במערכת החינוך. יותר משליש המשרתים הם בדואים – הרבה מעל ייצוגם היחסי באוכלוסיה. בדיקה מדגמית בקרב המשרתים הראתה שביעות רצון, גאווה ותחושת סיפוק אישי ברמה גבוהה ביותר, אך אם חשבתם שלשירות יש גם ערך מוסף בתחום היחסים בין ערבים ליהודים, הרי מתברר כי 75% מהמתנדבים פועלים בתוך קהילותיהם ואינם באים במגע כלשהו עם יהודים.
ויכוח התעורר בין החוקרים לבין המגיב על ממצאיהם ד"ר אליאס זיידאן בשאלת תפקידה של המנהיגות הערבית. בעוד פרופ' סמוחה טען כי יש פער גדול בין עמדות הציבור לבין המנהיגות המתנגדת לשירות ומנהלת קמפיין נגדו, הרי זיידאן סבור שלא כך הם פני הדברים. הוא השתמש בממצאים של סמוחה עצמו, שהראה כי התמיכה בשירות שינוהל בידי המנהיגות הערבית הינה 78.5% בקרב כלל הציבור הערבי ו-68% בקרב הצעירים. זהו בעיניו סימן לאמון של הציבור במנהיגיו ורצונו שהם יובילו מהלכים אלה ולא המדינה. לדבריו, יש תמימות דעים בחברה הערבית ובמנהיגותה לגבי חשיבות ההתנדבות, אולם ההתנגדות נובעת מכך שכלל אין משתפים אותם בשיקולים ובתכנון וכי כל הפרויקט הזה מופעל באורח חד צדדי והערבים מהווים בו סובייקט בלבד ללא מעורבות והשפעה. הוא קרא לשינוי טוטלי בתפיסה ולפיתוח מודלים שונים של התנדבות שייתנו מענה לאוכלוסיות השונות, ואף הזהיר מפני השלכות טראגיות כדבריו למהלכים חד צדדיים ולכפייה מצד המדינה.
ממה שאני שומעת וקוראת נדמה לי שאזהרתו של זיידאן נכונה. המדינה צריכה להחליף דיסקט ולעשות חשיבה מחדש על הנושא, יחד עם נציגות ערבית נבחרת, ולעגן אותו במסגרת כוללת של הסדרים ואמנות בינה לבין האזרחים הערבים. קשה להניח שזה יקרה בסיטואציה הפוליטית הנוכחית, אך אולי החרדים שוב "יצילו את המצב" ויצליחו לדחות את ההכרעות לעוד שנים ארוכות, למרות פסיקת בג"ץ ולמרות התמיכה הציבורית הרחבה ב'שירות לכל'.
נראה שנחוץ קוסם להתיר את הפלונטר, והרי יש לנו כזה בראשות הממשלה.
פורסם ב"זמן הירוק" 31.5.2012