בפסח 2012 טיילנו לראשונה בסין. זה היה טיול של "סין למתחילים" כל אתרי החובה ביעף, טיסה מעיר לעיר ונגיעה שטחית בתופעה המופלאה והמפחידה, יש לומר, של הנמר הסיני. הרושם החזק ביותר הוא הגודל, המוני האדם, החריצות, הדינמיות של הערים הגדולות, העוצמה המופגנת וגם ההגבלות הלא-מראות כביכול. כיכר טיינאנמן הענקית השוקקת בשעות היום – חשוכה ומסוגרת בלילה ורק אורות כחולים של ניידות משטרה מסמנים את גבולותיה. מעולם לא בחרתי, אומרת אנני, I don't care

לא יודעת אפילו מי ראש העיר שלה ובקושי מכירה את המנהיגים. לא מתעניינת בפוליטיקה – העיקר שהמצב הכלכלי ימשיך להיות טוב, לסבים שלה לא היה מה לאכול, ההורים ידעו תקופות איומות, לכן בהשוואה – החיים בהווה נפלאים. מדריכה אחרת אומרת: תארו לכם שכל אחד מ-1.3 מליארד סינים יביע את דעתו ויעשה מה שהוא חושב לנכון – תהיה פה אנרכיה, כאוס. מזל שיש לנו הנהגה שמנהלת את העניינים ומחזיקה את הארץ הענקית הזאת תחת סדר ומשטר! הן נשים צעירות, משכילות, דוברות אנגלית, עדיין רווקות, יודעות שאם יתחתנו יום אחד יהיה להם רק ילד אחד – one child policy ואין להם בעיה עם זה – ילד הוא דבר יקר, החינוך, האוכל, כל מה שצריך לתת לו – אז אחד זה מספיק. יש לנו רק 5% מיעוטים אמרה אנני, אבל חשבון מהיר מראה ש-5% בסין הם למעלה מ-50 מליון אנשים. והמיעוטים האתניים הם מוצג תיירותי בעיקרו.

הנה כמה תמונות מהמסע המרתק הזה. אין ספק שזוהי רק נגיעה ראשונה.