הזמן הירוק, מרץ 2012
איימן עודה רוצה לדבר עם יהודים. הוא רוצה להסביר להם מי הוא, מה הוא מרגיש, במה הוא מאמין, מה הקשר שלו לארץ הזאת וכמה הוא רוצה שיקשיבו לו. המזכ"ל הצעיר והנמרץ של חד"ש רוצה לחרוש את הארץ לאורכה ולרוחבה, לפגוש צעירים ומבוגרים, תומכים ויריבים, אנשים שמעולם לא שוחחו עם ערבי וכאלה שנדמה להם שיודעים עליו הכול. הוא יגיע לכל מקום, בכל שעה, בלי לבקש תשלום או הוצאות נסיעה ועוד יגיד לכם תודה, רק תזמינו אותו. למרות שנולד וגדל על הר הכרמל, למרות שהוא חבר במפלגה משותפת ולמרות שארון הספרים בביתו מתפוצץ מספרות עברית לצד הערבית – הוא מודה שהוא עצמו לא מבין היטב את היהודים, שההיכרות עדיין שטחית, שלא ממש מדברים אחד עם השני, לא ממש מנסים. אני מאמין גדול בחיים המשותפים כאן, הוא אומר, לא מעמֶדה של התרפסות וכניעה, אלא ממקום של שותפות שווה ואמיתית. אין דרך אחרת, כל שביל אחר יוביל לאבדון. עיניו הנוצצות מבקשות שאאמין לו. זו משימת חיי, אני רוצה לשכנע אתכם שאפשר להיות גם ערבי ופלסטיני וגם ישראלי, ובן אדם מעל לכל, מה שמחבר אותנו חזק יותר ממה שמפריד.
הרבה זמן לא שמעתי מישהו מדבר כך מנהמת ליבו. תמצאו אותו בכל הפגנה ובכל מקום בו מתרחש עוול, צעיר חסר מנוח. לנוכח ההסלמה ביחסים וגל החקיקה המכוון נגד ערבים הוא מזהה שתי מגמות שולטות בקרב האוכלוסייה: האחד, של אנשים מציאותיים שאומרים אנחנו נמצאים בסכנה ולכן צריכים להגביר את המאבק הערבי-יהודי המשותף, שכן זה אינטרס של כולם ולא נצליח לבד; לעומתם יש הגורסים כי אין תקווה מהיהודים, הם לא רוצים אותנו ולכן אנחנו חייבים להסתגר, לחזק את עצמנו, עד כדי קריאה להימנע מהשתתפות בבחירות לכנסת ולהקים מוסדות נפרדים. עודה מאמין כי המאבק על דמותה הדמוקרטית של המדינה כמו גם על כלכלה יציבה, רווחה וצדק חברתי הוא יעד משותף לכולנו. אני רוצה שישראל תהיה המדינה הכי טובה בעולם, מדינה שוחרת שלום שדואגת לאזרחיה, שתראה טוב בעולם – אז כולנו נמחה לה כפיים. הוא עוסק גם במאבקים פנימיים בתוך החברה הערבית בעיקר נגד הפונדמנטליזם הדתי: למשל, בנושא מעמד האישה אני יכול להתחבר ליהודי מר"צ, הציונים האלה, יותר מאשר לתנועה האסלאמית, הוא אומר בחיוך, יש דברים אוניברסליים משותפים לכולנו, לא הכול צריך לבחון דרך השסע היהודי-ערבי.
אחד הנושאים מעוררי המחלוקת בהם הוא שקוע הוא ההצעה להחיל שרות לאומי או אזרחי על הצעירים הערבים, דבר שהוא מתנגד לו בחריפות. הרי זה יהיה לטובתכם, אני אומרת, אבל איימן מציג הסבר ארוך ומורכב מדוע במצב הנוכחי ובמבנה הנוכחי שהממשלה מציעה אין לכך סיכוי. אנחנו לא נגד התנדבות ולא נגד שירות, אבל צריך למחוק מה שהיה עד עכשיו ולהתחיל לארגן הכול מחדש, יחד עם הערבים ובניהולם, תוך אמון ושקיפות, ולא בכפייה ובניהול של משרד הבטחון.
אשתו של עודה, ד"ר נארדין עאסלה, היא רופאה גיניקולוגית בביה"ח הלל יפה בחדרה. לראשונה ראה אותה בוכיה בלוויה של אחיה הצעיר אסיל עאסלה שנהרג בידי שוטרים באוקטובר 2000. במותו, לבש אסיל את החולצה הירוקה של ארגון "זרעי שלום" בו היה פעיל ומשפחתו מנהלת עד היום מאבק נוקב להבאת האשמים בהריגתו לדין. בנם השני של איין ונארדין, שנולד לפני מספר חודשים, נקרא על שם אסיל. אבל הפצע המשפחתי לא גורם לאיימן רגשות נקם או שנאה. הוא רואה את המציאות נכוחה והיה רוצה כל מאודו שאחרים יבינו את מה שלו נראה מובן מאליו, שהקמת מדינה פלסטינית בצד מדינת ישראל, כפי שמק"י ואחר כך חד"ש הטיפו מאז 48, היא המפתח שישנה את כל המציאות במזרח התיכון וגם בתוך ישראל. הוא חושש שנותרו לנו רק עוד שנה-שנתיים להשיג את הפתרון הזה ומנסה להיות אופטימי, למרות הייאוש מן הממשלה הנוכחית. איימן עודה רוצה לדבר איתכם, הוא יבוא לכל מקום – אפשר להתקשר.
