הרי זה רמות מנשה

אולי אפשר כבר קצת להחליף את השם, כי זה כבר משהו אחר?

כך שואלת-מהרהרת דפנה בת ה-20, דור שלישי בקיבוץ "מקום". זה עתה השתחררה מן הצבא, תוהה על המשך קיומו של הקיבוץ ומתלבטת באשר לדרכה היא בתוכו.

בספר מרתק ויחיד בסוגו מביאה הפסיכולוגית פרופ' עמיה ליבליך עשרות ראיונות עם חברי קיבוץ בית השיטה, אותם ערכה במהלך קיץ 1978 עד אביב 1979. הדברים מובאים בשם אומרם, כשהתערבות המחברת מועטה ביותר – הקדמה קצרה לכל פרק ושאלה מנחה פה ושם. אך בעיקר שטף של מלים הזורמות מחברי הקיבוץ אליה, בפתיחות המגיעה לעתים עד לחשיפה עצמית עמוקה. דפים שלמים קראתי בחיוך וחשבתי – הרי זו רמות מנשה! אין קיבוצניק שלא ימצא את עצמו או את שכנו בספר זה, ואין קיבוץ שלא ימצא בבואה לבעיותיו, תסכוליו ורגעיו היפים בתיאורי קיבוץ מקום. "היסטוריה מסופרת" מכנה המחברת את ספרה, "דרך חדשה בחיי חקר הקיבוץ" – אומר סטנלי מירון באחרית הדבר.

לדבריו, מאופיינים המחקרים שנעשו עד כה על הקיבוץ ברצון להיות "מדעיים" ואובייקטיביים, כמו רבים מן המחקרים במדעי החברה, המשתמשים בכלים של מדעי הטבע כסטטיסטיקות ומדידות. ואילו כאן מוצג בפנינו מעין "רשומון" על חיי הקיבוץ. כל דובר רואה אותם מזווית אחרת ומתאר את האמת שלו. "לרוב מדובר על דברים שבלב, הערכות פנימיות ותחושות האדם". אמיתוּת העובדות איננה בעלת חשיבות עליונה במקרה זה.

למרות שלכאורה אין קשר בין ראיון לראיון, נקרא הספר בקלות ובעניין רב. הקורא טווה בדמיונו תמונה של קיבוץ שלם, גדול ומגוון, מבוסס, תוסס ובעל חיי תרבות עשירים. אולם מתחת לפני השטח מחלחלים הביקורת, אי שביעות הרצון, ההלקאה העצמית. כראוי לכל קיבוצניק טוב תוקף כל מרואיין פינה אחרת בחיים הקיבוציים, רבים קובלים על הפיכת הקיבוץ ל"מבצר של בינוניות", על חוסר הרצון והיכולת להיות שונה ולהתבלט, תופעה המתחילה כבר בגיל הנעורים. נשים אחדות משמיעות דברים נוקבים על מצב האישה בקיבוץ, שכמעט איננה חורגת ממעגל המשפחה – הטיפול בילדים והחינוך.

בין היתרונות הבולטים שמציינים כולם, בצד האהבה למקום, הוא הבטחון שמשרה הקיבוץ על יושביו, העזרה ההדדית והמשען בעת צרה.

תקצר היריעה מלסקור את קשת העניינים בהם עוסק הספר. מובאים ראיונות עם בודדים, אינדיבידואליסטים, עוזבים, נושאי תפקידים, נקלטים חדשים, ותיקים, צעירים ועוד ועוד.

יתכן שקורא הרחוק מן הקיבוץ לא יבין את כל הנאמר ולא יקבל תמונה מדויקת על מהות היצור המוזר הזה; אולם למי שחי את היומיום, מהווה הספר "קיבוץ מקום" מסמך מאלף.

עלון רמות מנשה, 26.9.84