ב-2011 יצאנו למסע ביישובים ערבים ברחבי הארץ. נפגשנו עם בני המקום, נשים וגברים בעלי רקע מגוון והשקפות פוליטיות מנוגדות. שוחחנו עמם בשקט של בתיהם או ברעש של בתי הקפה הסמוכים. התמקדנו באדם – בסיפור חייו, במקורות המשפחה שלו, בקריאת המציאות שלו, בחלומותיו ובשאיפותיו, בהישגיו וביחסיו עם סביבתו. דרך האישי עסקנו בפוליטי.
מצאנו אנשים כמהים להקשבה, שמחים לחלוק את סיפורי חייהם, גאים לספר על משפחותיהם ועל עצמם, ובעיקר על הוריהם. גם אם חייהם קשים הם שומרים על מבט מפוכח, מושרשים באדמתם וביישוביהם בארץ הזאת, במולדת המשותפת היקרה להם ולנו. כל בני שיחנו דחו בביטול את הרעיונות לנתק אותם מן המדינה. למרות הביקורת שיש להם על מצבם האישי והקולקטיבי בתוכה, הם שואפים לתקן ולא להיפרד, ומאמינים שבטווח הארוך הדברים ישתנו לטובה. קשה להתחרות באופטימיות שלהם.
סיפורי חייהם של המרואיינים בספר זה יוצרים פסיפס מרתק של היסטוריה אישית-פרטנית, מעין היסטוריה בעל פה, בגרסה אלטרנטיבית שאיננה מופיעה בספרים. אין מדובר ב"מדגם מייצג" או ב"סקר דעת קהל", אלא בשיחות עומק עם אנשים פרטיים שפתחו בפנינו את דלתם ואת לבם.
המסע הצנוע הזה שעדיין נמשך, הוא עבורנו שליחות שמעבר למחקר אקדמי או לכתיבה עיתונאית. בחרנו להציג את סיפורי החיים של האנשים שפגשנו בפני הציבור היהודי הרחב שאינו מכיר את הערבים מקרוב ורואה בהם גוף מונוליתי גדול ומאיים, אפילו אויב. בעינינו הם שכנים ושותפים, שונים אך דומים, בעלי רצון עז לחיים המבוססים על כבוד הדדי ואמון. אנו מאמינים בכל לבנו שאפשר למצוא את דרך המלך בין שונוּת תרבותית, דתית ולאומית לבין מכנה משותף רחב, אזרחי ואנושי. כל חיינו אנחנו פוסעים בשביל הזה, למרות המהמורות הקשות שהוא מזמן. ספר זה הוא צעד קטן נוסף בדרך המפרכת לעתיד טוב יותר לכולנו, בני המקום הזה
ד"ר שרה אוסצקי-לזר, עמיתת מחקר במכון ון ליר בירושלים. חוקרת את החברה הערבית ופעילה למען חיים משותפים ושלום מזה שלושה עשורים.
יואב שטרן, יזם עסקי ופעיל חברתי. עיתונאי לשעבר, היה כתב לענייני החברה הערבית בישראל בעיתון ״הארץ״.