על "צל עולם" של ניר ברעם, עם עובד 2013, 482 עמ'.
צל עולם הוא ספר מפתיע ומסחרר, כתוב בקדחתנות ועובר בסערה מזירה לזירה. העלילה מורכבת משלושה סיפורים שלכאורה אין קשר ביניהם, אך ככל שמתקדמים מגלים את החוטים הסמויים והגלויים שמחברים ביניהם. זהו ספר העוסק בגלובליזציה ובתוצאותיה ההרסניות, ומבלי להטיף אומר לנו למעשה ששום דבר אינו בטוח, שאף אחד אינו מחוסן מפני ציניות ושחיתות, שאובדן הערכים והמוסר הוא תופעה חוצת גבולות ותרבויות, וכי המחאה העולמית נמצאת רק בראשיתה ועתידה להיות אלימה ושורפת.
סיפור אחד הוא ישראלי – גיבורו גבריאל מנצור מתחבר עם מיליונר יהודי אמריקני והופך להיות נציגו הן לענייני השקעות מסחריות והן לפעילות פילנתרופית. ברעם אינו מהסס לבקר את שני המסלולים הללו, כשהוא יותר מרומז לפרשת מיידוף הידועה ולפרשיות נוספות עליהן אנו קוראים בעיתון מדי יום. דרך סיפורו האישי של מנצור אנחנו משחזרים את המסלול החברתי והכלכלי המפותל אותו עברה החברה הישראלית כולה בעשרים השנים האחרונות
הסיפור השני הוא על חבורת צעירים אנגלים עניים, כתושים ופגועים כתוצאה מהקפיטליזם הדורסני של תאצ'ר ומגיעים למצב בו אין להם מה להפסיד. הצעירים מתאגדים ומבקשים לארגן שביתת מחאה של מיליארד אנשים ברחבי העולם בתאריך 11.11. הקבוצה מסתתרת מפני המשטרה לאחר שביצעה כמה פעולות אלימות נגד מוסדות תרבות וגם בקירבה מתגלעים סדקים. תאור חבריה, הרפתקאותיהם, התלבטויותיהם והיחסים ביניהם – הם מעשה ספרותי יוצא דופן.
והזירה השלישית היא משרדיה הנוצצים של חברת ייעוץ אמריקנית מגלומנית, המנהלת קמפיינים פוליטיים בכל העולם, בלי לבדוק בציציות של המועמדים אותם היא מנסה להריץ לראשות מדינות באפריקה, באירופה ובאמריקה עצמה, תוך בטחון עצמי מופרז ביכולתה לעצב את העולם.
כל סיפור נמסר בסגנון אחר – על מנצור מספר הסופר, האנגלים מדברים בגוף ראשון רבים ואנשי חברת הייעוץ מתכתבים ביניהם במיילים קצרים, וקטעי עיתונות ממלאים את הפערים בעלילה, לטובת הקוראים.
הסיפור נבנה בהדרגה ויוצר מתח לקראת יום השביתה הגדול, ובדרך מקפיץ אותנו ממקום למקום ומאירוע לאירוע, חלקם אמיתיים וחלקם מדומיינים. לא תמיד הטקסט קל לקריאה, הוא עמוס בפרטים ולעתים מבלבל. אבל התוצאה הסופית סוחפת, מעוררת מחשבה ותהייה לאן כל זה הולך? המחבר אינו נוקט עמדה, אין טובים ורעים (אולי כולם רעים?) גם ה"שיטה" הקיימת וגם המחאה מורכבות, מסובכות וקטלניות.
אולי לא כולנו שמנו לב לכך, אבל אנחנו נמצאים בעיצומו של תהליך הסטורי שלא ברור כמה זמן ייארך ולאן הוא מוביל וכיצד ייראה העולם בסופו. הספר של ברעם אולי ייחשב בעוד עשרים שנה לספר נבואי ואולי לא, אין לדעת. בנקודת הזמן בה אנו נמצאים היום הוא מציב מראה בוטה בפני כל אחת ואחד מאיתנו, מכריח להתבונן ולהעמיק חקר אל מעבר למעגל הקטן בו אנו חיים ולנסות להבין מה הלאה. זהו ספר מאד פוליטי בעל מסרים חריפים, שכאמור טבועים בסיפור עצמו ואינם מוגשים כסיסמאות.
צליחת מאות העמודים של צל עולם היא אתגר לא פשוט, אולם מתגמל מאד. הקורא, ובמיוחד הצעיר, נותר מוטרד ואפילו מפוחד, ואף על פי כן, ואולי דווקא בשל כך – הספר מומלץ ביותר.
פורסם בעלון קיבוץ רמות מנשה, אוקטובר 2013