פרשת הקרב של אנשי קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות היא פצע פתוח שטרם הגליד. מול המצור המצרי עמדו חברי הקיבוץ ועימהם כמה עשרות לוחמי גבעתי משך ימים ארוכים, עם נשק מועט והרוגים ופצועים וללא עזרה מבחוץ. כשנותרו ללא תחמושת החליטו להיכנע וללכת לשבי. 109 מהם וביניהם דודי, ניסן רזניק, שהו בשבי המצרי 9 חודשים. רק כשחזרו נודע להם כי בהעדרם הושמצו כפחדנים והוטל עליהם כתם שלא נמחה. ב"דף קרבי" שכתב המשורר אבא קובנר נאמר בין השאר:
"טוב ליפול בחפירות הבית מלהיכנע לפולש רצחני.
להיכנע – כל עוד חי הגוף והכדור האחרון נושם במחסנית – חרפה היא: לצאת אל שבי האויב – חרפה ומוות!
זאת ועוד:
בעשרות קרבות, מבחנים ומבצעים, בדם חללים נועזים ויקרים קנינו את האמונה והבטחון הזה כי אנחנו יכולים לעמוד מעטים מול רבים.
בנשק קל ביד נאמנה – מול ציוד כבד יד שכירים.
בבקבוק-מולוטוב ביד נועזה מול טנק עיוור.
כל עוד לא התערער בנו בטחון זה – ששרשו אמונה בהכרת האדם העברי המגן על ביתו – לא יוכל לנו האויב. לא יוכל!
וככל שנתמיד לעמוד בכל נקודה ונקודה, וככל שנקיז את דמו של המתקיף את עמדות המגן שלנו – כה תקצר הדרך, כה יקרב יום המחץ העברי הגדול.
רק ללחום, ללחום וללחום! בכל האמצעים, בכל התנאים, בלי תנאי, בלי חשבון – בכל כוחות הנפש –
כי לנו הנצחון, וקרוב הוא".
משך שנים בלעו אנשי ניצנים את עלבונם ורק ב-1984 הגיע אליהם שמעון אבידן שהיה מפקד "גבעתי" והתנצל. לא על הכתוב ב"דף", אלא על כך שצריך היה לכתוב שהכשלון היה של גבעתי ולא של ניצנים. לאחרונה יצא ספר חדש בנושא מאת ההסטוריון אורי מילשטיין שכותרתו "הופקרו למוות", בו נטען כי ניצנים לא קיבלה סיוע מסיבות פוליטיות, כיוון שהיתה שייכת ל"נוער הציוני" ולא לשומר הצעיר או לאחדות העבודה.
אבא קובנר וניסן רזניק היו חברי המטה של המחתרת שהוקמה בגטו וילנה. רק 5 שנים לפני הקרב בניצנים הם היו יחד בגטו והחליטו לפתוח במרד נגד הגרמנים אם וכאשר יכריזו על חיסול הגטו. ביום 23 בספטמבר 1943 החלו הגרמנים האיסוף תושבי הגטו לקראת הוצאתם למחנות ההשמדה וחיסול הגטו, אך אבא קובנר, שהיה מפקד המחתרת לא נתן את הפקודה המיוחלת ובמקום זה בחר לצאת עם אנשיו דרך תעלות הביוב אל היערות בסביבה ולהצטרף לפרטיזנים. קובנר ידע שרזניק נמצא בניצנים וידע שהלך לשבי, למרות זאת לא היסס להאשים אותו ואת חבריו בכך שלא נלחמו עד טיפת דמם האחרונה, בעוד שהוא עצמו לא עשה כן בגטו וילנה. למרות התנאים השונים לחלוטין ולמרות שברור היה שלחימה בגטו סופה מוות, ולרות שאין אנו יכולים כלל לשפוט את האנשים שחיו תחת השלטון הנאצי, אני סבורה שקובנר צריך היה להתאפק ולא לכתוב את הדף הזה לאור ההסטוריה המשותפת שלו ושל ניסן רזניק.
קיבוץ עין השופט, ששמעון אבידן היה חבר בו אירגן ערב דיון על הפרשה תחת הכותרת "בקו האש" ב-14.8.2013.
בדיון שהתפתח באותו ערב אמרתי זאת בריש גלי וזכיתי לתגובות רגשיות חזקות מצד אנשים בקהל, חלקם אנשי ניצנים.
http://www.youtube.com/watch?v=OQ2OKbPt3HA&list=PLX305R4UNU4-bw4Tlk1NuqsbAtMxQpijb&index=6
צילום והקלטה: פלג לוי
ניתן לצפות בכל הערב ב-youtube
