מישהו מהכפר הצליח לצלם את הרכב שבו הגיעו הפורעים ואת מספרו, אומר פרופסור מוצטפא כבהא. "אנחנו מצפים שהמשטרה תשים ידה על המבצעים"

זה מאוד מדאיג ומתסכל, אומר פרופסור מוצטפא כבהא על מקרה ההצתה, שאירע השבוע בכפרו במסגרת הפעולות המכונות "תג מחיר", שמשום מה רוב מבצעיהן לא נחשפו עדיין. דווקא אום אלקוטוף הוא הכפר הכי שקט באזור, בנוי על רקמת יחסים עדינה עם הקיבוצים ועם המושבים סביבו. "אנחנו חלק מהמועצה האזורית מנשה ומקיימים קשרים יומיומיים עם כלל התושבים – במפעלים, במפגשי ספורט, בעבודת המועצה, וגם קשרים חברתיים ואישיים. לי עצמי יש עשרות חברים בברקאי, במענית, בעין שמר ובגן שמואל, באמת יש כאן יחסים מיוחדים שנבנו במשך שנים ולא ניתן לאיש להרוס אותם", הוא אומר בכאב. ליד הכפר עוברת דרך המובילה אל תוך שטחי הגדה המערבית ואל ההתנחלויות, "היו כבר מקרים של התנכלויות, מתנחלים ירקו על אנשים שישבו לתומם בתחנת האוטובוס ואיימו עליהם, צעירים התגרו בצעירינו, אבל המקרה הזה של הצתה וכתיבת סיסמאות על המסגד הוא החמור ביותר שידענו והוא מהווה פגיעה קשה בכולנו, ערבים ויהודים גם יחד.

מליאת המועצה האזורית, בראשות אילן שדה, קיימה ישיבה מיוחדת בכפר והכריזה על תוכנית להצבת מצלמות ושמירה. משלחת גדולה של השומר הצעיר וגבעת חביבה, בראשות יניב שגיא וריאד כבהא, הגיעה להביע סולידריות מיד למחרת, יחד עם ח"כ עיסאוי פריג' ממרצ, ועשרות חברי קיבוצים מן האזור באו לאום אלקוטוף בימים שלאחר האירוע. גם אנשים שאין להם קשר אישי לכפר – פרופסורים מהאוניברסיטה העברית וסתם אזרחים מהשורה הגיעו להביע מחאה וזעזוע. "כל זה מחמם את הלב", אומר כבהא, "אבל הפתרון צריך להיות רחב ומעמיק יותר. ראשית, על המשטרה לתפוס את התוקפים. מישהו מהכפר הצליח לצלם את הרכב הבורח ואת מספרו, ואנחנו מצפים שהמשטרה תשים את ידה עליו. שנית, לא מדובר רק במקרה הנקודתי הזה, השינוי צריך לבוא מלמעלה, שינוי של האווירה שמאפשרת מעשים כאלה. אנחנו מאוד מודאגים מההתדרדרות ביחסים שעלולה להרוס את מה שנבנה כאן לאורך שנים".

ואכן, הפעולות המכונות "תג מחיר" כבר חצו מזמן את גבולות הקו הירוק, ופוגעות ביישובים ובתושבים ערבים בתוך ישראל. זכורים מעשים כמו שריפת המסגד בטובא שבגליל העליון, ריסוס כתובות נאצה על מוסדות דת נוצריים ומוסלמיים בירושלים, כתובות פוגעניות ביפו, פגיעה במנזר השתקנים בלטרון וביישוב היהודי-ערבי נווה שלום לפני כשנה, שריפת מכוניות בעכברה ליד צפת ועוד ועוד. מעטים בלבד נתפסו והואשמו בפשעים אלה.

פוליטיקאים ואנשי ציבור מכל הקשת הפוליטית מרבים לשחרר הצהרות גינוי אחרי כל אירוע, והשבוע אף התקיים דיון בדרג בכיר בהשתתפות שר המשטרה, שרת המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה, על ההצעה להכריז על פעולות אלה כמעשי טרור. לא ברור האם הכרזה כזאת תשנה במשהו את אמצעי הטיפול והאכיפה, ועד כמה משפיעות ההצהרות על המבצעים ועל שולחיהם. הבעיה הגדולה היא, שהציבור כבר "התרגל" לריטואל הזה ואיננו מתרגש ממנו. חקירות המשטרה טרם הניבו חשיפה של המנגנון העומד מאחורי הפעולות וגם הענישה מינורית. האם מחכים שתהיה פגיעה ממשית בחיי אדם ואז יזדעקו כולם לפעול? תפיסה של מבצע זה או אחר איננה מספקת, צריך לנסות להגיע ל"תשתית הטרור", כפי שמכנים אצלנו כל התארגנות פלסטינית לפגיעה ביהודים, ולעקור אותה משורש. ישה תבנית ידועה מראש למעשים אלה: אחרי כל פגיעה במתנחלים – אם זה רצח בידי פלסטיני כמו זה של אביתר בורובסקי בראשית החודש, שהיה המניע הישיר לשריפת המכוניות באום אלקוטוף, ואם כשמדובר בפינוי מאחז או בפעילות אחרת של המדינה שאיננה נושאת חן בעיניהם מישהו שולח צעירים לבצע פעולות נקם במקומות, שאין להם כל קשר ואשר קל להיכנס אליהם ולפגוע בהם. רשויות אכיפת החוק צריכות לעשות את עבודתן ולתפוס את המבצעים, אך אולי חשוב אף יותר הוא שהדרגים הממונים עליהן יפעלו לדה לגיטימציה של מחרחרי המלחמה הללו ולשינוי אווירת ההסתה כלפי הערבים כקולקטיב.

הזמן הירוק  23.5.2013