סקר עמדות פוליטיות ולאומיות של האזרחים הערבים בישראל – אוקטובר-נובמבר 2002
10.11.2002
עורכי הסקר: ד"ר שרה אוסצקי-לזר, המכון לחקר השלום, גבעת חביבה
מר עאס אטרש, מרכז יאפא, נצרת
במלאת שנתיים לאירועי אוקטובר 2000 בתוך הקו הירוק יזם המרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה סקר ארצי בקרב מדגם מייצג מקרב האזרחים הערבים בישראל, כדי לבדוק את עמדותיהם בנושאים פוליטיים, לאומיים ואזרחיים. מספר הנשאלים: 756 טעות הדגימה 4%
סקר זה משלים את הסקר שנערך בחודש ספטמבר בקרב תושבי המשולש בלבד.
להלן עיקרי הממצאים העולים מן הסקר:
השתתפות בבחירות
רק כמחצית (%54.6) מהאזרחים הערבים כבר החליטו שישתתפו בבחירות
30.0% הצהירו שלא ישתתפו ו-15.4% טרם החליטו.
הדבר מצביע על מגמה נמשכת של אבדן אמון במערכת הדמוקרטית הישראלית ותחושה שאין ביכולת הערבים להשפיע עליה. בסקר שנערך בראשית 2001 אמרו 83% מהערבים כי אינם מרוצים מיכולתם להשפיע על השלטון בישראל. כמו כן מושפעת התנהגות פוליטית זו מאי שביעות רצון מתפקודם של חברי הכנסת הערבים (ראה להלן).
מבין אלה שהחליטו לבחור, 5.4% טרם החליטו למי, ועוד %4 סרבו לגלות.
להלן התפלגות ההצבעה של שאר הנשאלים:
רע"ם יורדת בצורה משמעותית, ומאבדת כמחצית מכוחה 17.6% לעומת 30% ב 1999
חד"ש – %16.2 – ירידה מ 21% ב –1999 –
בל"ד (בשארה) שרץ בבחירות הקודמות עם טיבי וקיבלו יחד 16.8% תקבל לפי הסקר 11.9% ואם תרוץ יחד עם טיבי שמקבל (11.5%) יגדילו את כוחם. (אך נראה שלא יהיה איחוד)
מפלגת העבודה עולה ל 12.6% ומגדילה את כוחה לעומת בחירות 1999 (אז קיבלה 7.4), ככל הנראה בשל החזרה לשיטת ההצבעה בפתק אחד
מרץ עולה במקצת – 8.3% לעומת 5 ב1999-
והליכוד, כמפלגת שלטון, עולה מ-3.8% ל- 6.8%
המפלגה הערבית הלאומית (מוחמד כנעאן) מקבלת רק 2.5%
הערכת תפקוד הממשלה הנוכחית
78.4% מעריכים את תפקוד ממשלת שרון מול האזרחים הערבים כרע או רע מאד, 16.4% – בינוני, 4.3% – טוב ו0.9- מצוין
הערכת ההנהגה הערבית
הסקר ביקש לבדוק את מידת שביעות הרצון של האזרחים הערבים מתפקוד הנהגתם ומוסדותיהם המייצגים. רוב הנשאלים ציינו "בינוני" כציון כללי לתפקוד ההנהגה – 42.4% למעלה מעשרים אחוז אמרו כי הוא טוב או מצוין ואילו 37% הגדירוהו כרע או רע מאד.
לשאלה הממוקדת על חברי הכנסת הערבים השיבו 47.5% כי הם מטפלים בענייני האוכלוסייה הערבית במידה "בינונית", 32% אמרו כי הם אינם עושים זאת וקצת יותר מ 20% בטוחים כי חברי הכנסת אכן מטפלים בעניינם.
חברי הכנסת הערבים גם נתפסים על ידי כרבע מהאזרחים הערבים כ"גוף המבטא ביותר את האינטרסים שלהם במדינת ישראל". הממשלה זוכה ל11.3% ואילו ועדת המעקב העליונה רק 7.7%. אולם הנתון המעניין בשאלה זו מצביע על כך כי 33.4% מן הנשאלים סבורים שאף אחד מן הגופים הפוליטיים אינו מבטא את האינטרסים שלהם – לא הממשלה, לא הכנסת, לא העמותות ולא ועדת המעקב. תשובה זו מראה על אי שביעות רצון של האזרחים מן המוסדות המייצגים, הן ברמת המדינה והן ברמת הקהילה הערבית.
לשאלה מי מקדם יותר את ענייני הערבים בישראל – חברי הכנסת הערבים או העמותות, זכו העמותות ליתר הערכה – 36.6% אמרו כי הן מקדמות יותר, 24.8% סבורים כי חברי הכנסת, ואילו 29% מעריכים במידה שווה את תרומת הפוליטיקאים הנבחרים והעמותות לקידום ענייניהם.
לשאלה האם ועדת המעקב מייצגת את כלל האוכלוסייה הערבית ענו 33.8% "במידה בינונית", רק 23% אמרו שכן ואילו 43% אמרו שלא.
לשאלה האם הוועדה מייצגת אותך באופן אישי ענו כ 58% לא ובכלל לא ופחות מעשרים אחוז כן. השאר, 23.7% אמרו כי ועדת המעקב מייצגת אותם "במידה מה".
התשובות הללו צריכות, לדעתנו, להדליק נורה אדומה בקרב ועדה זו, הנחשבת ל"פרלמנט" של הערבים בישראל, וראוי שראשיה ישאלו את עצמם מהן הסיבות לאי שביעות הרצון של הציבור הערבי וכיצד קרה השסע הזה בינם לבין הציבור שהם אמורים להנהיג.
בהקשר זה מעניינת תמיכתם הגדולה של הנשאלים בהקמת גוף ייצוגי נבחר לכלל האוכלוסייה הערבית בישראל. 73.5% ענו כן, 19.7% – לא ול6.8%- אין דעה בנושא. יש להדגיש כי חלקים מהציבור הערבי אינם מיוצגים בועדת המעקב כמו אוכלוסיית הדרוזים והאופוזיציות במועצות המקומיות ובעיריות.
הסקר שאל גם על העמדה כלפי הרעיון להוציא את התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק, שהועלה לאחרונה ע"י חברי כנסת מן הימין:
59% אומרים כי זוהי החלטה גזענית ו20.8% רואים בה כוונה לפגוע בכלל האזרחים הערבים בישראל. 12.1% רואים בה החלטה צודקת, ולהערכתנו הם באים מכיוון העדות הדתיות האחרות ומקרב חילונים או מתנגדי התנועה האסלאמית.
לשאלה איך תשפיע הוצאת התנועה על ההתנהגות הפוליטית של הערבים הייתה התפלגות התשובות כדלקמן:
20% אמרו כי לא תשפיע
19.8% אמרו כי תגרום להחרמת הבחירות לכנסת
20.2% סבורים כי תגרום למעבר למפלגות אחרות
ואילו רוב של 33.1% טוען כי הוצאת התנועה האסלאמית אל מחוץ לחוק יביא להקמת תנועה או מפלגה אסלאמית בשם אחר.
עמדות כלפי האינתיפאדה ופתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני:
הפתרון המועדף על הנשאלים הוא הקמת מדינה פלסטינית לצד מדינת ישראל בגבולות 67 (46.9%) או עם שינויים מוסכמים בגבולות (30.1%) רק מיעוט תומך בפתרונות מסוג אחר: מדינה חילונית אחת לערבים וליהודים (9.2%) מדינה אסלאמית על כל שטח פלסטין (4.8%) או מדינה דו-לאומית – 3.7%
באשר להצעה לספח יישובים ערבים הסמוכים לגבול למדינה הפלסטינית העתידית אמרו 17.6 כי הם מסכימים לרעיון (בדומה ל18% מתושבי המשולש שענו כך בחודש שעבר) ואילו 61.3% מתנגדים. לשאר אין דעה.
האם יסכימו הנשאלים עצמם להצטרף למדינה הפלסטינית לכשתקום – כ78% מסרבים ו11.5% מוכנים. הסיבות העיקריות שהם מציינים לנכונותם זו: בגלל שאני פלסטיני/ת (61.4%) בגלל קיום תופעות גזעניות נגד הערבים (24.1%) וכן בשל המצאות קרובי משפחה בצד השני – 10.8%
מבין אלה המעדיפים להישאר במדינת ישראל ציינו כמעט כמחצית (48.4%) כי הסיבה היא שהם התרגלו לחיות במדינת ישראל. 32.5% רואים במעבר למדינה הפלסטינית ויתור על המולדת ועל אחדות הקהילה הערבית בישראל. המצב הכלכלי משחק תפקיד רק לגבי 5.1% ותחושת החופש בישראל לעומת מה שיהיה במדינה הפלסטינית – 8.3%.
העמדות כלפי האינתיפאדה הפלסטינית מראות כי רוב הציבור הערבי בישראל עייף ממנה ומעדיף שתיפסק (65.%) לעומת 19.3% התומכים בהמשכה.
83% מעדיפים כי האינתיפאדה תהיה ללא אלימות משני הצדדים ואילו 10.6% אינם מסכימים עם דעה זו, כלומר תומכים בהמשך המאבק הפלסטיני עד אשר תגיע הרשות להישגים מדיניים בזירה הפוליטית.
מהו תפקידם של הערבים בעלי אזרחות ישראלית באינתיפאדה? – למעלה מארבעים וארבעה אחוז רואים בו תפקיד פוליטי, 22.2% מורלי וכספי 15.6% – אומרים כי עליהם להישאר ניטראליים ן-10.3% סבורים כי הערבים לא יכולים לשחק שום תפקיד בקונפליקט הנוכחי.
כמרכז העוסק בשיפור יחסי ערבים ויהודים שאלנו מה ניתן לעשות כדי להשיג שיפור כזה.
35.6% רואים בהגשת השוויון בין ערבים ליהודים דרך מועדפת לשיפור היחסים.
31% ממליצים על פעילות חברתית וכלכלית משותפת ומפגשים בין שני הצדדים
10.2% תומכים בפעילות פוליטית משותפת
כלומר – יחד, 76.8% רואים בשיתוף פעולה בין יהודים לערבים בתחומי חיים שונים דרך לשיפור היחסים.
13.5% אומרים כי אין צורך או כי קשה מאד לשפר את המצב הנוכחי.
64.4% היו מעונינים להשתתף בפעילות משותפת עם יהודים
25.8% אינם רוצים בכך
וכעשרה אחוז אומרים כי אין להם דעה בנדון.
תוצאות הסקר מראות כמה מגמות מרכזיות בקרב הערבים בישראל:
- אכזבה ואי שביעות רצון מן המערכת הפוליטית, הן הארצית והן הערבית.
- ירידה במספר המוכנים להשתתף במשחק הפוליטי הישראלי; ירידה בתמיכה במרבית המפלגות הערביות, למעט עלייה קלה לבל"ד (בשארה) ועלייה משמעותית לתנועה לשינוי (טיבי). עלייה בהצבעה למפלגות היהודיות – עבודה וליכוד עליה ניכרת, מרץ – עליה קלה.
- עמדה ברורה בעד איחוד הרשימות הערביות לריצה משותפת בבחירות לכנסת (למעלה מ80- אחוז)
- עייפות מהאינתיפאדה ורצון שתיפסק או שתהפוך למאבק בלתי אלים
- עמדה כי לאזרחים הערבים בישראל אין תפקיד פעיל באינתיפאדה הפלסטינית, אלא תפקיד של תמיכה מורלית, כספית או פוליטית
- תמיכה בפתרון של שתי מדינות זו לצד זו, ועלייה לעומת שנים עברו במספר אלה המוכנים לעבור למדינה הפלסטינית, אם בפועל או ע"י סיפוח יישוביהם אליה. אך עדיין מדובר במיעוט של כ17-18%.
- רצון לשפר את היחסים הפנימיים בינם לבין היהודים, ונכונות לקחת חלק פעיל בפעילות משותפת שמטרתה לשפר את היחסים בין שתי הקהילות.