ינואר 2008
בשבוע שעבר סיירה בארץ משלחת של יהודים מארה"ב, שייצגו פדרציות גדולות וארגונים מרכזיים כליגה למניעת השמצה, ועידת הנשיאים, התנועה הרפורמית ועוד. יאמר הקורא – הרי אין בכך כל חדש, משלחות כאלה באות לישראל חדשות לבקרים וכבר הפכו לשגרה. אלא שקבוצה זו לא ביקרה בכותל או במרכזי קליטה, אלא שמה פניה דווקא לאום אלפחם, לסחנין ולכפרים הבלתי מוכרים בנגב. במקום להיפגש עם שרים וחברי כנסת נפגשו האורחים בין השאר עם פעילי ארגונים ערבים לזכויות אזרח, עם מנהיגים דרוזים ועם נשים בדואיות. זוהי התארגנות חדשה יחסית, שקמה במחצית 2006 וחברים בה כיום כשבעים ארגונים וקהילות יהודיות מרכזיות כמו ניו יורק, דטרויט, לוס אנג'לס ופילדלפיה. מטרתה לקרב את יהדות ארצות הברית לבעיותיהם של האזרחים הערבים בישראל, ללמוד לעומק את סוגיית יחסי הרוב והמיעוט כאן, ולהבין כיצד ניתן לשמור על אופיה של המדינה ה"יהודית והדמוקרטית" בלי לפגוע בערכי השוויון האזרחי וזכויות האדם שהאמריקאים כה גאים בהם, ושהיהודים האמריקאים כה חרדים לקיומם. "כוח המשימה" המיוחד הזה, ה-task force, הוא תולדה של נסיונות חוזרים ונשנים שעלו וירדו במשך השנים של יהודים אמריקאים לא רק ללמוד את הבעיה אלא גם להקצות משאבים ולתרום כספים לקהילות ערביות בישראל כדי לסייע בשילובן. כמה ארגונים עשו זאת כבר לפני שלושים וארבעים שנה, והבולטים ביניהם הקרן החדשה לישראל, קרן אברהם, התנועה הרפורמית וגבעת חביבה, שהיתה בין הראשונים להקים אגודת ידידים בארה"ב שגייסה כספים לפעילות בקרב הערבים. אולם החידוש בהתארגנות הנוכחית הוא, שאין מדובר ב"שמאלנים" ידועים, אלא באנשים ובארגונים מלב ליבו של הממסד המרכזי של יהדות ארה"ב, שהחליטו לעשות מעשה.
יש טקסט וסאב-טקסט לתופעה זו. במאמרים שפירסמו כמה מחברי כוח המשימה בעיתונות בשבועות האחרונים, וכן מן המידע המופיע באתר האינטרנט שלהם www.iataskforce.org עולה תמונה נאיבית משהו של אנשים בעלי כוונות טובות שזיהו בעיה המאיימת על יציבותה וחוסנה של ישראל, וסבורים כי בעזרת כספם יוכלו להתמודד איתה. הם מצהירים כי בכוונתם להדוף מגמות של אסלאם קיצוני ורדיקליזם ערבי בתוך ומחוץ לישראל ולתרום לדו קיום ולנורמליזציה של היחסים בין יהודים לערבים בעזרת עידוד שילוב ושוויון. מתחת לפני השטח אני סבורה כי חוסר הבטחון של היהודים כמיעוט, אפילו בדמוקרטיה הגדולה בעולם, מביא אותם למסקנה כי עליהם לדרוש ממדינת היהודים לשמש מודל ביחסה למיעוט היושב בתוכה. הם מבקשים למנוע מצב בו מישהו יערוך השוואה בין מעמדם הבעייתי של האזרחים הערבים בישראל והפגיעה בזכויות האזרח שלהם, לבין מתן לגיטימציה לנהוג כך כלפי יהודים באשר הם.
ישנה מסורת ארוכת שנים של תמיכה כספית יהודית אמריקנית בארגונים ערבים בישראל, שלא רבים מודעים לה. בשנה שעברה, קמה סערה בקרב חלק מן התורמים לנוכח פרסום מסמכי החזון הערבים שפורשו כחותרים תחת עצם קיומה של המדינה, ובוודאי מערערים על הגדרתה כמדינה יהודית. היו בקרב היהודים האמריקאים כאלה שהיכו על חטא שהם עצמם סייעו להצמיח כאן שיכבה של ערבים מודעים לזכויותיהם, אסרטיבים ובלתי מתפשרים, שדרישותיהם חזרו כבומרנג אל הרוב היהודי.
בביקור הנוכחי של המשלחת נוכחנו לראשונה גם בתופעה שולית אמנם, אך בעלת משמעות, של קריאה שבאה מצד ארגון ערבי מקומי להחרים את האורחים ולא לקבל את פניהם ביישובים הערבים, שכן כל מטרתם לחזק את המדינה היהודית ומניעיהם פוליטיים ולא אזרחיים, כלשון ההודעה. רק מעטים נענו לקריאה זו, אבל הוויכוח התעורר בשני הצדדים – האם ערבים צריכים לקבל סיוע מיהודי ארצות הברית שעבורם המדינה היהודית היא בבחינת ייהרג ובל יעבור; ומצד שני – האם יהודים אמריקנים צריכים לתרום מכספם לא רק לעולים חדשים, לערי פיתוח, להתנחלויות ולשלום הגליל, אלא גם לעמותות ערביות שחלקן נאבקות לשינוי הגדרת המדינה? מהם באמת המניעים מאחורי תרומה זו? וכיצד אפשר ל"חנך" את הציבור היהודי הרחב באמריקה כי זהו אינטרס ישראלי ויהודי ראשון במעלה לקיים כאן חברה שוויונית וצודקת?
הוויכוח הזה אינו מתנהל בריש גלי ורבים בציבור הן בישראל והן בארה"ב אינם מודעים לו כלל. השבוע הוא עלה לכותרות, כרגיל בשל פרובוקציה, ונראה שימשיך להכות גלים ולעורר רגשות ודעות מנוגדות לכאן ולכאן.