פרופ' מצטפא כבהא

פורסם ב"זמן הירוק", יולי 2011

הידיעה הבאה היא עדיין בבחינת חדשות: פרופסור ערבי ראשון באוניברסיטה הפתוחה! אחרי כעשרים שנות הוראה ומחקר הועלה ד"ר מצטפא כבהא לדרגת פרופסור ועשה בכך הסטוריה קטנה באוניברסיטה שלו. פרופ' כבהא יליד ותושב הכפר אום אלקוטוף השוכן בין הקיבוצים ברקאי למענית הוא הסטוריון וחוקר תקשורת שפרסם כמה ספרים חשובים על תולדותיה של מולדתנו המשותפת בעברית, בערבית ובאנגלית. ספרו "פלסטינים – עַם בפזורתו" שיצא בסדרת ספרי "המזרח התיכון בימינו" של האוניברסיטה הפתוחה הוא מופת לכתיבה ביקורתית ומתועדת היטב על קורותיה הפתלתלים של התנועה הלאומית הפלסטינית מאז ה"מרד" בשנות השלושים של המאה הקודמת (עליו כתב ספר נפרד) ועד ימינו אלה. ספרו הייחודי על מלחמת ההתשה בראי המקורות המצריים הביא ממקור ראשון את עדויותיהם של מפקדים וחיילים מצרים שהשתתפו במלחמה נשכחת זו והסכימו להתראיין בפתיחות נדירה בפני חוקר ישראלי ערבי. מאמריו הרבים נוגעים בנושאים מגוונים הקשורים ביחסי יהודים ערבים בישראל, בתקשורת בשפה הערבית ובמיגוון רחב נוסף של עניינים משיקים. יחד ערכנו ב-2008 ספר המנתח את "מסמכי החזון" הערביים שהציגו הצעות שונות להסדרת מעמדם של האזרחים הערבים בישראל ושל יחסיהם עם הרוב היהודי, מסמכים שעוררו בזמנם דיון ציבורי סוער, אך דעכו בינתיים.

בין השאר פיתח פרופ' כבהא יחד עם עמיתי אחרים קורס מקיף ראשון מסוגו על החברה הערבית בישראל שמאות מתלמידי האוניברסיטה הפתוחה בוחרים בו במסגרת לימודיהם. הקורס כולל היבטים חברתיים, פוליטיים, כלכליים, תרבותיים, מגדריים וכמובן פוליטיים ונכתב בידי מיטב החוקרים בתחום.

כהסטוריון, עוסק כבהא בשנים האחרונות במה שהוא מכנה "שימור הזכרון הפלסטיני", שהוא בעיניו חלק אינטגראלי מן ההסטוריה של הארץ. נסיעה בחברתו בג'יפ הגדול והמאובק שלו בדרכים לא דרכים חושפת כמו דרך קרני רנטגן הריסות של בתים נטושים כמעט בכל פינה. אפילו במרכזו של כביש 6, בשטח הצר שבין שני הנתיבים, הוא הצביע בפני על שרידי בית משפחת סלאמה הידועה, שמוצאה מן הכפר קולא. באזור הנקרא "בלאד אל-רוחא" – שטח המשתרע ממשמר העמק מערבה עד כפר גליקסון/רגבים וכפר קרע וצפונה מכביש ואדי עארה לתוך רמת מנשה מכיר מצטפא כבהא כל אבן ושביל. הוא נוהג להביא לאתרי הכפרים הנטושים זקנים המתגוררים כיום בכפרים אחרים או במחנות פליטים בגדה ובירדן והם מצביעים בפניו היכן עמדו המסגד, בית המוח'תאר, הדיוואן – חדר האירוח של הכפר ולעתים גם בית הקפה המקומי, כמו במקרה של הכפר סינדיאנא הנמצא מעל מושב עמיקם. הוא מתעד, מקליט ומצלם וכותב מחדש את ההסטוריה האבודה של הפלסטינים. וכאן נמצא לו מקור מפתיע, חיוני וחשוב ואפילו קרדינאלי כדבריו – ארכיוני הקיבוצים! בקיבוצים רבים נשמרו תמונות מאותם ימים של לפני 1948, מסמכים המספרים על היחסים בין הקיבוצים לשכניהם הערבים – לטוב ולרע, סיפורים ורשימות, המסייעים לו רבות בשחזור התקופה ובאימות העדויות שאסף בעל פה. כבהא משמש גם כאחראי אקדמי על ארכיון המורשת הפלסטינית המתוכנן לקום בצמוד למוזיאון באום אלפחם. לפני כשלוש שנים הוצגה שם תערוכת הסטוריה צילומית של יישובי ואדי עארה מאז 1903, צילומים מרהיבים, שבחלקם נלקחו מארכיוני הקיבוצים באזור (ראו: הדף ירוק אוגוסט 2008).

פרופ' כבהא הוא גם פעיל חברתי, בעיקר בתחום החינוך, ואינו מסתפק רק במגדל השן האקדמי. לאחר שבנו הבכור סיים שש כיתות לימוד בבית הספר הדו-לשוני 'גשר על הוואדי' בכפר קרע, הקימו כבהא וחבריו בית ספר חדש בכפר, ובו חטיבת ביניים ובעתיד בי"ס תיכון עבור תלמידים מצטיינים מיישובי האזור.

פרופ' כבהא מצטרף לקבוצה לא גדולה, אך משמעותית, של חוקרים ומרצים ערבים באוניברסיטאות בישראל שפילסו דרכם למעלה, בסביבה האקדמית הישראלית שהיא תחרותית לכל אחד וקשה שבעתיים למי שמגיע מ"בחוץ" כביכול. כמו במקרה של נשים באקדמיה, כך גם ערבים, מזרחיים ו'מיעוטים' אחרים צריכים להצטיין פי כמה וכמה כדי להתמנות לפרופסורים, וכל אחד או אחת שעושים זאת – ראויים להערכה ולברכה וסוללים דרך לצעירים שיבואו בעקבותיהם.