מי שידבר בשמי-על הקרן החדשה לישראל

שרה אוסצקי-לזר

 מי שידבר בשמי

 למען הגילוי הנאות אצהיר כבר במשפט הראשון: מזה ארבע שנים אני חברה בהנהלת הקרן החדשה לישראל, קיבוצניקית אחת בקבוצה המונה 25 אנשים, ניהול משותף של אמריקאים וישראלים. מחויבותה הראשונה והעיקרית של הקרן היא ההגנה על זכויות אדם וזכויות אזרח בישראל. היא הוקמה לפני שלושים שנה בידי קבוצת יהודים צעירים בארה"ב שהתקוממו נגד התמיכה הבלתי מסויגת של הוריהם בממסד הישראלי וסברו כי יש לחזק במדינת היהודים לא רק את הצבא והממשלה אלא גם את החברה האזרחית והביקורת הפנימית.

מאז ועד היום גדלה הקרן ושגשגה והיא תומכת במאות ארגונים קטנים כגדולים הפועלים ללא לאות להשמיע קולות נידָחים בחברה, לאפשר להם להגיע מן השוליים למרכז ולשמור בשבע עיניים על הדמוקרטיה הישראלית השברירית. רק בתקופה האחרונה עמדו הארגונים שנתמכים על ידי הקרן בחזית המאבקים למניעת הקמת המאגר הביומטרי, לקיום מצעד הגאווה בירושלים, לאיסור על ההפרדה בין גברים לנשים חרדיות באוטובוסים, להחזרת עובדי הרכבת הערבים המפוטרים לעבודתם, ועוד ועוד. היריעה הרחבה והמגוונת של גופים ונושאים בהם תומכת הקרן מתפרסת בין פלורליזם דתי יהודי לבין תמיכה במאבק לשוויון של האזרחים הערבים, בין זכויות נכים ונשים חד הוריות לבין צדק סביבתי וכלכלי – הקרן מעורבת כמעט בכל מאבק לשינוי חברתי המתקיים בישראל.

ברוח האמירה המפורסמת המיוחסת לוולטיר: "אינני מסכים לאף מילה מדבריך אך אלחם עד טיפת דמי האחרונה על זכותך להשמיעם", תומכת הקרן גם בארגונים שקשה לעתים להסכים לדעותיהם, זאת מתוך אמונה שראוי וצריך לשמוע אותן. התמיכה איננה ניתנת בצורה עיוורת, מתקיים דיאלוג מתמיד עם הארגונים הפונים אל הקרן בבקשות למימון ומוצע להם גם סיוע ארגוני באמצעות הזרוע המבצעת של הקרן "שתי"ל" – שירותי ייעוץ לארגונים אזרחיים. לקרן אין עמדה פוליטית אחידה בנושאים הבוערים העומדים על סדר היום וקיים בתוכה פלורליזם מחשבתי בדיוק באותה רוח שהיא מבקשת לראות בארגונים ובחברה כולה. הדגש הוא על הזכות של כולם לחשוב בצורה חופשית ולהביע דעות שנויות במחלוקת ללא סתימת פיות.

תמיכה מקרב היהודים

הסערה הנוכחית תקפה אותנו בעת שההנהלה כולה וראשי הקרן היו בניו יורק בישיבה החצי שנתית. מייד כשנודע על המאמר ב"מעריב" התגייסו כולם לתגובות ולפעילות נגד – הן בארץ והן בארה"ב. התמיכה לה זכתה הקרן בקרב יהודים באמריקה – אישים וארגונים מן הזרם המרכזי שאינם "חשודים" בשמאלניות, הייתה מיידית ומעודדת. נראה שבאמריקה התפיסה של זכות הביטוי, זכות הציבור לדעת וחופש הביקורת חזקה ומושרשת יותר מאשר כאן. שם זוכרים את תקופת מקארתי החשוכה של שנות החמישים, והיהודים הם אלה שעמדו שכם אחד עם השחורים בתנועה לזכויות האזרח בשנות השישים. קיומה של ישראל בעיניהם אינו רק קיומה הפיזי אלא גם דמותה המוסרית והדמוקרטית. כידוע, יהודי ארצות הברית על כל הקשת הפוליטית שלהם מעורבים עד צוואר במה שקורה כאן. הם לא היו רוצים שיפשפשו בתרומותיהם הניתנות לכל מה שזז ונושם בישראל – מראש הממשלה והפוליטיקאים, דרך המגבית, קק"ל וצה"ל, עבור לאוניברסיטאות ובתי חולים, התנחלויות ובתי כנסת ועד לארגונים אזרחיים מכל מין וסוג. גייסי כספים מן הארץ, אגודות ידידים ואירועי התרמה הם חזיון נפוץ בכל קהילה. (גם לתנועות הקיבוציות ולמוסדותיהן נציגים המנסים לגייס תרומות מעבר לים).

אך לא זו הנקודה החשובה במסע ההכפשה הנוכחי. הסכנה הגדולה לדמות החברה בישראל היא הקו ישיר ומובנה בין מסע ההשמצה הזה לבין תופעות "קטנות" כביכול שאירעו בשנה האחרונה בצל הממשלה הימנית היושבת בירושלים ואשר לא התייחסנו אליהן ברצינות הראויה. גם אם אין להניח שהממשלה מנחה ויוזמת אותן, הרי ההשראה באה מלמעלה ומחלחלת בקלות למשטרה, לתקשורת ולציבור – מעצר פעילי זכויות אזרח, כולל מנכ"ל האגודה לפני כשבועיים, זימון לחקירה של נשות הכותל, חיפושים בבתי פעילות מתנועת "פרופיל חדש" והדה-לגיטימציה המתמשכת של בית המשפט העליון – כל אלה ועוד מדרדרים את ישראל במדרון חלקלק ומסוכן שחייבים לעצור אותו. הארגון הקיקיוני שאימץ לעצמו חלק מסיסמתו האלמותית של הרצל וטוען לבעלות על הציונות והפטריוטיזם הוא רק סימפטום בעיני. כבר שנים רבות אנו עדים לנסיון להוציא אל מחוץ למחנה את מחנה השלום ואת גופי השמאל בתואנה כי אינם "לאומיים" מספיק. אני מצפה כי התנועה הקיבוצית וחבריה שעמדו פעם בחזית המאבק לדמוקרטיה ולשלום יתייצבו באומץ נגד התהליכים הללו.

נשיאת הקרן הפרופ' נעמי חזן, חברת כנסת מטעם מרץ שנים רבות היא פרופסור למדע המדינה ויודעת לנתח מצבים פוליטיים: "אני משתמשת במילה מקארתיזם במשורה ובזהירות בדרך כלל, אבל מה שקורה כאן עכשיו מפחיד ומסוכן. אני לא מתרגשת מההשמצות האישיות עלי", היא אומרת, "אבל אווירת האיומים, שלטי החוצות בנוסח אנטישמי וההתקפות המילוליות הקשות גובלים בהסתה שעלולה להידרדר לאלימות".

לדבריה, הקרן תומכת בהקמת תת הוועדה בכנסת לבדיקת מקורות המימון של כלל העמותות בישראל מימין ומשמאל "אנחנו פועלים בשקיפות מלאה ואין לנו מה להסתיר", אומרת חזן, "אולם הדרישה להקמת ועדת חקירה פרלמנטארית על גוף אזרחי כמו הקרן היא מעשה ללא תקדים, שמריח רדיפה פוליטית והוא אנטי דמוקרטי בעליל".

מספר קטן של חברי כנסת, כולל שלושת חברי מרץ, פנו כבר ליו"ר הבית בדרישה להסיר את ההצעה מסדר היום, אולם ההרכב הנוכחי של כנסת ישראל אינו מבטיח כי הדבר אכן יקרה.

כבר ארבעים שנה מתקיימת בישראל מערכת כפולה של ערכים מוסריים ושישים שנה של הפרדה לסוגי אזרחות שונים, דווקא המאבק לזכויות מיעוטים ו"אחרים" כולל הפלסטינים הנתונים תחת שליטתנו המתמשכת מדי הוא המאבק הדמוקרטי האמיתי – שכן הרוב לא זקוק להגנה כפי שהחלש והמוחלש זקוקים לה. חברינו הערבים בהנהלת הקרן חייכו במרירות ואמרו כי הם מכירים מקרוב את ההתייחסות אליהם כאל "אויבי הציבור" ו"שונאי ישראל" בכל פעם שהם מעזים להביע דעה החורגת מן הקונצנזוס. מה שהזכיר לי את המשפט המצמרר שאמר הכומר הגרמני נימלר שנלקח למחנה ריכוז במלחמת העולם השנייה, משפט שיש לו וואריציות רבות ומשמעות אחת: "כשבאו לקחת את הקומוניסטים שתקתי כי לא הייתי קומוניסט, כשבאו לקחת את ההומואים שתקתי כי לא הייתי הומו, כשבאו לקחת את הצוענים שתקתי כי לא הייתי צועני, כשבאו לקחת את היהודים שתקתי כי לא הייתי יהודי, וכשבאו לקחת אותי כבר לא היה מי שידבר בשמי …."

 כתובת על הקיר, כבר אמרנו?

 פורסם בדף הירוק 11.2.2010

כתיבת תגובה