חלום על מאבק מעמדי משותף, צדק פרולטרי ומדינה אחת לשני עמים

חלום על מאבק מעמדי משותף, צדק פרולטרי ומדינה אחת לשני עמים

לאון זהבי, לחוד או ביחד – יהודים וערבים בפלסטינה (א"י) על פי מסמכי הקומינטרן (1919-1943) כתר הוצאה לאור, 451 עמ'.

מי עוד כותב משפטים כאלה היום: "ספר זה מבוסס על תפיסה אינטרנציונליסטית-מעמדית, הקוראת את קורות בני אדם החיים בארץ נתונה בתקופה נתונה, כחלק מן ההתפתחות באזור ובעולם… התפיסה המעמדית מבוססת על השקפת עולם מטריאליסטית ודיאלקטית, הרואה את ההתפתחות האנושית כפועל יוצא מאופן הייצור ומיחסי הייצור וממקומו של האדם ביחס אליהם"… (עמ' 9). כך מציג לאון זהבי את ספרו החדש, פרי חמש עשרה שנות עמל שקדני. "כי איך אפשר לקרוא נכון ולהבין את ההתפתחות בארץ במנותק מהתהליכים בעולם בשלהי המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20 ותוך התעלמות מהם, כפי שעושים רבים מההסטוריונים בעלי האידיאולוגיה הלאומית?" (שם)

בעזרת אלפי מסמכים שדלה ממרתפי ארכיון המפלגה הקומוניסטית במוסקבה  מצייר זהבי תמונה אלטרנטיבית של היחסים בין יהודים לערבים בארץ לאורך תקופת המנדט, או ליתר דיוק בין השנים 1919 – מועד היווסדו של הקומינטרן, הוא "המטה הכללי של המהפכה הסוציאליסטית העולמית", ועד מאי 1943, עת פוזר גוף זה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה. הפסקת פעילות הקומינטרן גרמה בין השאר לפילוג על רקע לאומי במפלגה הקומוניסטית הארץ-ישראלית המכונה כאן מק"פ, הידועה יותר בראשי התיבות של שמה האידישאי פק"פ.

מפלגה קטנה וייחודית זו, שחרתה על דגלה שיתוף על-לאומי בין יהודים לערבים בא"י/פלסטין זכתה כבר לכמה וכמה מחקרים מקיפים, אולם הללו התבססו על מסמכי השלטון המנדטורי, שרדף את פעילי המפלגה, עצר והיגלה רבים מהם, ועל מסמכי המפלגה עצמה, רבים מהם כתובים אידיש או ערבית, המצויים בארכיונים שונים בארץ.

זהבי, שהיה נציג מק"י במוסקבה סולק מן המפלגה ב-1989 בשל תמיכתו בפרסטרויקה. הבטלה מאונס וסקרנות אין קץ הביאו אותו אל שערי הארכיונים שנפתחו בעקבות התמוטטות המשטר הישן. הוא ליקט, העתיק, צילם, תרגם ועיבד אלפי דפים בשבע שפות, העוסקים ישירות בקורותיהם המרתקים של הקומוניסטים היהודים והערבים שנאבקו נגד הכיבוש הבריטי לשחרור מולדתם המשותפת. זהבי מתקומם על כך שמאבקה של המחתרת האינטרנציונליסטית, שחבריה נמקו בכלא הבריטי, לא זכה להכרה הראויה, אף שלדבריו, חלקה בסילוק השלטון הזר אינו נופל מזה של ההגנה, האצ"ל והלח"י (עמ' 97).

"לחוד או ביחד" איננו ספר מחקרי קלאסי, גם על פי עדותו של המחבר עצמו. יש בו שני מרכיבים: תיעודי ופרשני. "החלק הפרשני אינו אלא הרהורים וערעורים משלי בעת קריאת המסמכים" (עמ' 11). תרומתו העיקרית, אם כן, בהגשת מבחר מפתיע ומרתק של מסמכים, המצוטטים כאן בחלקם או במלואם, ובאפשרות להציץ לעולמם ההזוי משהו של חברי המפלגה הקומוניסטית, שהתעלמו מן הסכסוך הלאומי המר שהתפתח בארץ וחלמו על מאבק מעמדי משותף, על צדק פרולטרי ועל מדינה אחת לשני העמים.

כך למשל מאבחן איש המפלגה בארץ, בפברואר 1924, את הקושי הכפול לגייס אוהדים בקרב יהודים וערבים כאחת: "הפועלים הערבים מפוצלים ומפוזרים בקולוניות והם ברובם הגדול אנאלפבתים ונתונים להשפעות השייח'ים המוסלמים, המפתחים בקרבם פטליזם והשלמה עם מצבם הקשה, ומחדירים בהם פסיביות ואפתיה. הפועלים היהודים נמצאים תחת השפעתם החזקה של הנציונליסטים-שוביניסטים ומצטיינים בנוקשותם ובשמרנותם" (עמ' 47).

מאורעות הדמים של 1929 גרמו לזעזוע גם במוסקבה ולשינוי מדיניות הקומינטרן, שהורה להגביר את ה"ערביזציה" של המפלגה בארץ "מלמעלה עד למטה", כיוון שלדעתו הפק"פ הופתעה מן המרי בשל "העדר קשר  עם ההמונים הערבים". ניתוח הסיבות למאורעות על פי מזכירות המפלגה בארץ שונה כצפוי מן המקובל בהסטוריוגרפיה המקומית, לא במאבק לאומי מדובר אלא במעמדי: "מי שאיננו מבין שעשרות אלפי פלאחים ובדווים יצאו, אמנם באופן סטיכי, נגד האימפריאליזם, שתנועתם היתה ביטוי מיוחד במינו של מאבק לאדמה, הוא אופורטוניסט ללא תקנה ואבוד בשביל התנועה הקומוניסטית. המפלגה איננה יכולה להרשות בשאלה זו שום חוסר בהירות ודברי סלף" (עמ' 191). חלוקת המזרח התיכון, או "ערביסטן" כלשון הקומינטרן למדינות לאום זעירות תחת השפעה אימפריאליסטית ללא מתן זכויות פוליטיות להמוני האוכלוסיה המקומית, בנוסף לשוד אדמות הפלאחים לטובת ההתנחלות הציונית ולטובת בעלי אחוזות ערבים ובעלי הון זרים – הן הן שורש הרע (עמ' 196).

שנה מאוחר יותר, באוקטובר 1930 נשלח ממוסקבה מכתב ארוך ומפורט (ע"ע 234-244) אל כל חברי המפלגה בארץ, ובו ניתוח האירועים בפלסטין תוך הקשרים בינלאומיים. הקומינטרן מהלל כמובן את הישגי המהפכה בברה"מ וקורא לביקורת עצמית, להעמקת תהליך הבולשביזציה האמיתי ולהתגייסות כנגד "הסטייה הלאומנית היהודיות, שהיא האויב העיקרי בשלב זה, ובו בזמן להגביר את העירנות גם נגד הסטייה הלאומנית הערבית" (עמ' 244).

ניכר שהקשר בין הקומינטרן לסניפים ברחבי העולם היה רציף והדוק, הדיווחים מפורטים, הביקורת נוקבת וההנחיות ברורות ובלתי מתפשרות.  עריפת הראשים נעשתה גם בשלט רחוק, כאשר התברר לקומינטרן כי ההוראה לערביזציה לא בוצעה כיאות הוחלט כי "יש לטהר את המפלגה לאלתר מכל האלמנטים המשמרים עדיין את המסורות הציוניות והמפריעים ליישום קו הערביזציה ולקידום הקאדרים הערבים" (עמ' 350). כך הורחקו כמה מן החברים היהודים המובילים והנאמנים  אשר הואשמו ב"חוסר אמון באפשרויות המהפכניות של האיכרים הערביים ובאפשרות של הפרולטריון הערבי להנהיג את המהפכה האגררית"…(עמ' 348). יחס סלחני בהרבה הופגן כלפי החברים הערבים המעטים שפעלו במפלגה והערצה לגילויי ההתנגדות של העם הפלסטיני "הלוחם, האמיץ" מול הבריטים בעת השביתה הגדולה של 1936 מובעת בכמה מכתבים וכרוזים.

מלחמת העולם השנייה ותוצאותיה היוו נקודת מפנה מכרעת גם עבור הקומינטרן, שכאמור פוזר בהוראה מלמעלה לאחר כשלון הפלישה הגרמנית לברה"מ. זהבי מכנה זאת "הצומת ההסטורי". בתוך המפלגה בארץ התעוררו ויכוחים  מרים האם יש להשתתף במאמץ המלחמתי לצד הבריטים, האם להמשיך במאבק המעמדי (בצורת שביתות במחנות הצבא  למשל) או שמא ראוי להקפיאו עד תום המלחמה. ב-1943 חל הפילוג הגדול וחברים ערבים מרכזיים הקימו את ה"ליגה לשחרור לאומי", אשר שמה מעיד על ריחוקה מן האידיאולוגיה האינטרנציונליסטית.

אפילו בעצם ימי המלחמה ביקרה בארץ משלחת סובייטית שבדקה מקרוב את הנעשה בקרב חברי המפלגה וסוף סוף הבינה ש"בתנאים של מאבק לאומי חריף בפלסטינה בין הלאומיות הערבית ללאומיות היהודית, המק"פ לא הצליחה למצוא קו נכון ליישום תפקידיה… לא ריכזה את תשומת ליבה היסודית בתפקיד של ליכוד המוני העמלים הערבים והיהודים סביב פלטפורמה של מאבק הן נגד הציונות והן נגד סכנת הפשיזם", השאלה הלאומית, כך הסיקו, היא שגרמה לבלבול בשורות המפלגה… (עמ' 409)

בסופו של דבר תמכה ברה"מ כזכור בהחלטת החלוקה של נובמבר 1947, בהצבעה שהדהימה את נאמניה בארץ. בנאומו המפורסם של גרומיקו בעצרת האו"ם (המובא במלואו כנספח לספר) הוא אמנם חוזר ותומך בהקמת  "דו-מדינה אחת, דמוקרטית ערבית-יהודית" שתתבסס על זכויות שוות ועל שיתוף פעולה בין שני העמים, אולם בשל היחסים הגרועים ביניהם הוא מציע לשקול גם את הפתרון האלטרנטיבי של שתי מדינות עצמאיות נפרדות (עמ' 437). עד היום מנגחים יריביה של מק"י בקרב הפלסטינים את הצבעת ברה"מ שאיפשרה את הקמת מדינת ישראל ואינם סולחים להם על ה"סטייה".

האוסף המלא של המסמכים שהביא לאון זהבי ממוסקבה מצוי כיום בארכיון "יד טבנקין" ופתוח לחוקרים. יש בו מצאי עשיר של חומר ראשוני נדיר על פרק חשוב בהסטוריה של הארץ בתקופת טרום-המדינה. מן הספר הנוכחי מבצבץ רק קצה הקרחון.

פורסם בהארץ ספרים, 1.2.2006

כתיבת תגובה