אגדה של איש שלום: לזכרו של יורם מירון, הזורע (1939-2007)

שרה אוסצקי-לזר

 אגדה של איש שלום: לזכרו של יורם מירון, הזורע (1939-2007)

אין אדם בתנועה הקיבוצית המזוהה עם הוראת השפה הערבית וחקר תרבותה יותר מיורם מירון, בן וחבר קיבוץ הזורע, שהלך לעולמו במפתיע בסוף השבוע, והותיר את משפחתו וידידיו הרבים נדהמים וכואבים.

יורם היה בוגר המחזור השני של ה"כיתה המזרחנית" בגבעת חביבה בשנת 1964, ומאז דבק בו החיידק ולא עזבו עד יומו האחרון. באמצע שנות השמונים חזר ל"מכון ללימודים ערביים" בגבעה כמנהל, ומאז פעל ללא לאות להרחיב, לשפר, לחדש ולרענן את הוראת השפה שכה אהב, והפך את המכון, תחת ניהולו, למרכז ארצי אליו עלו לרגל מורים ותלמידים מכל הארץ. מדי שנה ארגן כנס ארצי למורים לערבית שתמיד השתתפו בו שרי החינוך לדורותיהם והבטיחו שבתקופת כהונתם יהפוך המקצוע לחובה בכל בתי הספר… הוא היה חבר בוועדות ארציות לקידום הוראת הערבית ויזם ללא לאות כתיבת ספרי לימוד, תכניות העשרה, השתלמויות, הפקת סידרת לימוד בטלביזיה החינוכית ועוד ועוד.

בעשור האחרון פנה לחקר סיפורי עם ערביים וליקט מאות רבות מהם מפי הדור ההולך וכלה של מספרי סיפורים בע"פ, מסורת ערבית ידועה מזה אלפי שנים. ספרו הראשון "אגדות הואדי" מכיל סיפורים שליקט עם עמיתיו בכפרי ואדי עארה. הוא הקליט זקנים וצעירים בכפריהם, תרגם בשקדנות את הסיפורים לעברית, הוסיף הערות מחכימות והסברים והספר הפך ללהיט ומשמש עד היום להוראת השפה הערבית והתרבות המקומית. בעקבותיו בא קובץ נפלא של סיפורי נשים "גרגר הרימון", שנערך באותה צורה. הפעם הפעיל צוות של נשים שהקליטו אגדות עם וסיפורים מזווית נשית. לפני כשנה יצא הספר השלישי, "אגדה של כפר, אגדות כפריו של הגליל ומרומיו", שהוא תחילתו של פרויקט שאפתני שביקש לייצג כל כפר ויישוב ערבי בישראל על ידי סיפור מיוחד. הדייקנות והירידה לפרטי פרטים, תוצאה של חינוך בבית "ייקי", הניבו אסופות מחקריות ברמה אקדמית גבוהה, שזכו להערכה מרובה ולדברי הקדמה פרי עטם של מומחים לפולקלור, אף כי יורם עצמו היה בעיקר אוטודידקט ולא רץ אחרי תארים אקדמיים. על שולחן עבודתו מונח עתה קובץ המשך, כמעט מוכן לפרסום.

יורם, חניך נאמן של ה"שומר הצעיר", האמין בכל ליבו בשותפות בין יהודים לערבים במולדת האהובה הזאת, וחשב שהשפה והתרבות הן הגשר האיתן ביותר להשגת הבנה וידידות ביניהם. הוא ראה בדאגה מגמות של התרחקות והקצנה בשני הצדדים וניסה לפעול נגדם ככל יכולתו.

הוא היה קיבוצניק בכל רמ"ח אבריו. כיהן כמזכיר קיבוץ ומילא שורה ארוכה של תפקידים ב"הזורע", במקביל לעבודתו בגבעה. במשך שנים שימש כ"אב הסדר" בחג הפסח, לאחרונה היה פעיל בהתנגדות לשינויים הצפויים בקיבוצו, אולם קיבל את הכרעת הרוב בהבנה. מעולם לא היה לו הרהור שני על חייו בקיבוץ, וזכה לראות יישוב פורח ומשגשג אותו אהב מאד. איש משפחה למופת, אדם תם וישר, טהור לבב, שמעולם לא אמר מילה רעה על איש, חיוך תמידי על שפתיו, דיבורו הרך לא התרומם אף פעם, אך תמיד השיג את מה שרצה והאמין בו. יורם עזב אותנו מוקדם, מוקדם מדי, והותיר אחריו את אימו רות, ממייסדות הזורע, רעייתו ויד ימינו אורנה, שלושה ילדים וחמישה נכדים, שתי אחיות ומשפחה ענפה, ולצידם אלפי תלמידים ועמיתים, שלמדו בזכותו לאהוב ולהוקיר את מכמני השפה הערבית, ולא פחות חשוב – את דובריה. הוא יחסר לנו מאד.

 פורסם בדף הירוק, 11.1.2007

כתיבת תגובה