"ערברית"

שרה אוסצקי-לזר

"אחוות עמים":  ערברית

 כל מי שמאזין מן הצד לשיחה בין שני ערבים ישראלים, גם אם אינו מבין ערבית, יבחין מייד שכמעט לכל משפט שנאמר משתרבבות מלים עבריות. חדירת העברית אל תוך הערבית המדוברת זכתה כבר לכמה מחקרים, וחשפה תופעות לשוניות מוזרות כמו למשל צורת ריבוי ערבית למילה עברית: מחסום – מחאסים או תלוש – אתלושאת. יש המכנים את השפה ה"חדשה" הזאת ערברית.

ד"ר מוחמד אמארה, בלשן מאוניברסיטת בר אילן, בן הכפר זלפה שבצפון ואדי עארה, פרסם לאחרונה מחקר המרחיב את בחינת גבולות השפעת העברית על הערבית גם לתחומי התרבות, החברה והפוליטיקה, שבסיומו הוא מציע שינויים במטרות ובשיטות של הוראת עברית לערבים. מתברר שאכן קיימת תכנית לימודים חדשה שבקרוב תכנס לבתי הספר ובה דגש על דיבור, הבנה וכתיבה של השפה היומיומית הפונקציונאלית, היכולת להבין את התקשורת ואת המונחים החדשים, במקום התכנית הישנה שעיקרה היה ספרות ותרבות עברית שרובה ארכאית.

בתחומי חיים שונים ניכרת השתלטות של ממש, "אימפריאליזם תרבותי", של מלים וביטויים בעברית על הערבית – במונחים הקשורים לבנייה, רפואה ואוכל הדבר בולט במיוחד. גם אקדמאים ערבים שרכשו השכלתם המקצועית באוניברסיטאות בישראל, מתקשים לעתים להרצות ולכתוב על נושאי התמחותם בערבית ומרבים לפרסם באנגלית ובעברית, אך לא בשפת אימם. אמארה מביע חשש אמיתי שיקרה לערבים בישראל מה שקרה ליהודים בספרד בימי הביניים (או כמו שמצב כיום ברוב התפוצות היהודיות בעולם) שישכחו את שפתם וישתמשו אך ורק בשפת המדינה, העברית.

בדיון פומבי שנערך בנושא ביוזמת עמותת אבן ח'לדון שפירסמה את המחקר, ניכרים היו המתח בין הדעות השונות והמטען הרגשי שנושא זה מעורר. היו דוברים שהסכימו עם החוקר והביעו חשש כבד לגורלה של הערבית בפי הנוער והצעירים, הנלחצים בין הצורך לדעת עברית על בוריה כדי להתקבל לאוניברסיטה או להשיג עבודה, לבין השפה האנגלית החיונית היום כדי לשוטט באינטרנט ולהיות חלק מן הועלם הגלובלי. אחרים קראו לעומתם שאין צורך להגזים, הערבית הינה שפה חיה ונושמת ונוכחת בכל בית, נשמעת מעשרות ערוצי טלביזיה, מדוברת, נקראת ומתחדשת במדינות ערב השכנות, נשמעת במסגדים ובבתי הספר, ואין כל סכנה ש"תיעלם", כביכול.

היו שקבלו על הדומיננטיות של השלטים בעברית ביישובים הערביים, דבר המרמז על נחיתות הערבית כביכול, ושוב נענו שהסיבה לכך היא כלכלית בעיקרה, ונועדה למשוך קונים יהודים, ואין לפרש זאת כהזנחת הערבית או כפגיעה במעמדה.

לא היו עוררין על הצורך והחשיבות בלימודי העברית ואף הובע רצון לשפר את רמת הידיעה וההבנה שלה, אולם במקביל הודגשו שוב ושוב מקומה החשוב של השפה בכל חברה בשמירה על התרבות והזהות הלאומית שלה.

בהקשר זה נזכיר כאן כי רק בחודש האחרון עברה בקריאה ראשונה בכנסת הצעה להקמת אקדמיה ללשון הערבית בישראל, במתכונת דומה לאקדמיה ללשון העברית. הצעה זו שהועלתה לראשונה ב"כנס יפו" שנערך בקיץ ביוזמת ה"פורום להסכמה אזרחית", הועלתה בפני ועדת החינוך של הכנסת ולמרבה הפליאה זכתה שם לתמיכה מקיר לקיר, כולל של חברי הכנסת מ"ישראל ביתנו". משם התגלגלה לידיו של ח"כ ראלב מג'אדלה, עוד לפני שיועד לתפקיד השר הערבי הראשון בממשלת ישראל, והוא הצליח להעביר אותה כהצעת חוק.

כדרכה של חקיקה בכנסת, ודאי יחלוף עוד זמן רב עד למימוש הרעיון בפועל. אך אם בסופו של תהליך אכן תוקם אקדמיה כזאת וישרתו בה מומחים שיבחנו את הדברים בראייה מקצועית ועניינית ולא רק פוליטית, יש לקוות כי השפה הערבית תקבל את מקומה הראוי במדינת ישראל לא רק בקרב ערבים אלא גם בקרב הציבור היהודי.

 פורסם בדף הירוק 1.2.2007

 

כתיבת תגובה