קו ישיר – שואה ונכבה

שרה אוסצקי-לזר

 אחוות עמים: הערבים והשואה

 הסופר המנוח אמיל חביבי כתב בראשית שנות השישים מאמר מפורסם שכותרתו: "השואה שלכם – האסון שלנו", בו העביר קו ישיר בין שואת יהודי אירופה שהובילה לדעתו להחלטת האו"ם על הקמת מדינת ישראל, לבין הנכבה הפלסטינית שהתחוללה בעקבות החלטה זו. השואה מופיעה בשיח הערבי והפלסטיני זה כשישים שנה בצורות שונות – מן ההכחשה הנמצאת בשוליים, דרך הכחשה "רכה" האומרת כי יהודים אכן נהרגו, אך כך קורה בכל מלחמה, דרך השוואה של התנהגות צה"ל בשטחים עם מעשי הנאצים ועד לרצון ללמוד את הלקחים האוניברסליים והתעניינות אמיתית במה שקרה, כולל סיורים למחנות ההשמדה. בכל הרמות זהו נושא רגיש וטעון. דוברים ערבים טוענים, לעתים בצדק, כי ישראל מנצלת את ייסורי מצפונו של העולם כלפיה בגלל השואה כדי להצדיק את פעולותיה הצבאיות, ומדגישים את העובדה, הנכונה, כי אי אפשר להאשים את העולם הערבי, ובוודאי לא את הפלסטינים, באסון שאירע לעם היהודי.

 לרגל יום הזכרון הבינלאומי לזכר קורבנות השואה שחל בסוף ינואר, השיק מוסד "יד ושם" אתר אינטרנט עשיר במידע, תמונות, קטעי עדויות ומאמרים בשפה הערבית. באירוע רב משתתפים בו נדונה שאלת יחסם של הערבים אל השואה הוצגו ממצאי סקר שבחן את מידת התעניינותם של הערבים בישראל בנושא. אחד מתוך שלושה גולשי אינטרנט בערבית השיבו כי הם מעוניינים לגלוש באתר כזה, 58%  מכלל הנשאלים ו-64% מקרב הצעירים שבהם סבורים כי צריך ללמד על השואה בבתי הספר כיוון ש"זהו חלק מההסטוריה העולמית" (40%); "כי זה נוגע להסטוריה של העם החי לצידנו" (30%) ו"כי יש לזה משמעות ערכית לכל אדם" (28%). האתר, אם כן, הוא דבר בעיתו, ועל כך נאמר "מוטב מאוחר מאשר לעולם לא". התבוננות באתר זה (אליו ניתן להגיע דרך האתר הרשמי של יד ושם www.yadvashem.org(  מראה שהוא נעשה ברגישות ובכוונה לדבר אל לב קוראיו. יש בו למשל סיפורים על מוסלמים, אלבנים בעיקר, שהצילו יהודים; סיפורים על השואה בארצות צפון אפריקה ואפילו אנקדוטה על לימוד השפה הערבית בגטו טרזינשטאט. בברכה מצולמת של הנסיך חסן הנמצאת באתר הוא מצטט את סימון וייל ניצולת ברגן-בלזן שאמרה כי "יש לדבר על הזכרונות כדי שהמעשים הללו לא יחזרו על עצמם". קטע מרגש במיוחד הוא הסרט "היינו שם" המתעד מסע משותף של ערבים ויהודים לאושוויץ לפני מספר שנים.

ביד ושם מקווים כי גם גולשים מרחבי העולם הערבי ירבו לבקר באתר, כפי שאכן קורה באתר בשפה הפרסית המושך אליו עשרות אלפי קוראים מדי שנה. שר התרבות ע'אלב מג'אדלה שהשתתף בטקס ההשקה, אמר שאין מקבילה לשואה בכל ההסטוריה והביע תקווה שהמסר האוניברסלי של מאבק בגזענות ובאנטישמיות יעבור דרך אתר זה.

זהו איננו הנסיון הראשון להעביר את הידע על השואה לשפה הערבית. כבר בשנות הששים טרח הסופר מחמוד עבאסי לתרגם את יומנה של אנה פראנק, את ספריו של ק. צטניק וחומרים נוספים לערבית ולהוציא אותם לאור. בגבעת חביבה התפרסמה בשנות השמונים האנתולוגיה הראשונה בשפה הערבית של קטעי עדות, סיפורים ומאמרים על השואה והיא נשלחה אז לכל בתי הספר הערבים בארץ וגם למצרים. מדי פעם יוזמים אנשים פרטיים תרגום של כתביהם לערבית, כפי שעשו המשורר אלי נצר מקיבוץ דליה וניצולת השואה רחל ברנהיים מקיבוץ יקום. השתלמויות למורים ערבים בנושא מתקיימות מזה שנים בלוחמי הגיטאות ובמוסדות אחרים. אולי אלה טיפות בים, אך טיפות משמעותיות.

ועדיין הקשר הגורדי בין "שואה לתקומה" ובין השואה לנכבה הוא סבוך וכאוב. עשרות פעמים שמעתי את השאלה מפי ערבים – איך יכול להיות שהיהודים שסבלו כל כך הפכו להיות גזעניים ועושים אותו דבר לאחרים? גם אלה המבינים כי אין כל השוואה בין ממדי השואה לנכבה וכי המקורות, הסיבות והאידיאולוגיה שעמדו מאחורי השואה ייחודיים – מעלים את הטענה הנכונה כי סבל הוא עניין סובייקטיבי ובעבור הפלסטינים הסבל שלהם איננו בר השוואה גם כן.

יש להודות ליד ושם על המאמץ האדיר (בתרומת נדבן יהודי מקנדה) להעלות לחלל החופשי של האינטרנט אתר כה מרשים בערבית, אך יש ללוותו גם בעבודה חינוכית מתאימה וגם בהתבוננות פנימית אמיצה הבוחנת אם השימוש בשואה לא נעשה מניפולטיבי ושחוק מדי בעיקר בידי פוליטיקאים והאם העם היהודי כבר הפנים את כל הלקחים?

פורסם בדף הירוק, 28.2.2008