פרד הווארד: חד לשון ונהנתן, אך מאמין גדול בזכויות אדם ובשלום

 פרד הווארד

שרה אוסצקי-לזר

פרד ואני

בינואר 2009 הלך לעולמו בניו יורק פרד הווארד, ששימש במשך שנים ארוכות יו"ר ידידי גבעת חביבה בארה"ב ותרם מליוני דולרים לפעילויות שלום ודו קיום שנערכו בגבעה. כל מי שהכיר את פרד, והיו רבים כאלה בתנועה הקיבוצית, אהב אותו והוקירו. אף כי לא היה אדם קל, אי אפשר היה להישאר אדיש מול דמותו גבוהת הקומה, קולו הרועם, דעתנותו, טוב ליבו, ההתלהבות שהיתה אופפת אותו בדברו על אומנות, על שלום, על נשים, על ניו יורק או על גבעת חביבה. הוא היה מארח למופת, אהב לערוך קבלות פנים בדירתו רחבת הידיים המשקיפה על הסנטרל פארק ולהציג בהתפעלות את יצירת האומנות האחרונה שרכש, להזמין את ידידיו כדי שישמעו מה קורה בארץ ויפגשו יהודים וערבים העובדים יחד ומנסים ליצור מציאות אחרת.
פרד הווארד נולד בגרמניה בשם מנפרד ארליך וילדותו עברה עליו בברלין בצל עליית הנאצים. בדרך לא דרך הצליחו הוא ואימו לצאת מגרמניה  ב-1939 ולהגיע לחופי ניו יורק כשבכיס כל אחד מהם 3 דולר. "אמריקה היתה פנטזיה באותם ימים, פנטזיה שהפכה אחר כך למציאות", אמר. הוא היה רק בן 17 וכבר גילה כישורים יצירתיים ויוזמה. ב-43 התגייס לצבא האמריקאי ואומן למשימות מודיעין ולוחמה פסיכולוגית יחד עם קבוצת יהודים צעירים יוצאי גרמניה, שהשפה הגרמנית היתה כמובן שגורה בפיהם ותרבותה מוכרת להם היטב. הם שהו במחנה צבאי במרילנד שנקרא ריצ'י ומכאן דבק בהם השם "נערי ריצ'י". לקראת סוף המלחמה נשלחו לגרמניה במדי צבא ארה"ב ועסקו בעיקר בחקירת שבויים נאצים. עד אחרון ימיו ראה בכך פרד נצחון אישי ומוסרי, ולפני שנים אחדות עזר בהפקת סרט תיעודי על הקבוצה ועל התקופה וחילק עותקים ממנו לכל מכריו.
לפני כעשור שנים חזרנו מסוף שבוע בלתי נשכח בבית הנופש המופלא שלו ב"אי האש", בית שהיה כל כולו מעוצב ומיועד לאירוח. חבורה של אנשי גבעת חביבה נדחקה במושב האחורי של מכוניתו. כשהתקרבנו למנהאטן לעת ערב ואורותיה נצצו מעבר לנהר התגלגלה מפיו של פרד אנחה גדולה והוא אמר: "אח, כמה אני אוהב את העיר הזאת, איזו ארץ דגולה היא אמריקה! באתי לכאן חסר כל ותראו לאן הגעתי, אמריקה נתנה לי הכול". הוא היה אסיר תודה על ההזדמנות, על הנס, על החיים אותם שתה במלוא עוזם, מתיקותם ומליחותם.  פרד ידע לשמוח ולאהוב, לעתים חסר מעצורים, חד לשון, נהנתן, אך תמיד תמיד נדיב וחם. את כספו עשה מעיצוב אריזות למוצרים, שכמה מן המוכרים והאהובים בהם רשומים על שמו. בעבודה קשה הפך לעשיר גדול ולנדבן גדול עוד יותר. פרד היה התגשמות החלום האמריקאי, אך מעולם לא שכח מאין בא. זכויות אדם, שוויון זכויות ושלום היו ערכים שלא נטש והאמין בהם בכנות בכל ליבו. יעלה גרנות, שהיתה מנהלת גבעת חביבה בשנות התשעים והפכה לידידה אישית של פרד מספרת עליו בחיבה רבה: הוא האמין במה שעשינו, היה מעורב, היה חשוב לו מאד שישראל תהיה מדינה צודקת ותקיים שוויון בין יהודים לערבים, מאד אהב לבוא לגבעה ולהכיר מקרוב את הפעילות המשותפת. הייתי יכולה להרים לו טלפון בכל עת והוא נענה לכל צורך מיידי. פעם, היא נזכרת, רציתי להסדיר את הכניסה לקמפוס הגבעה ולבנות שם כיכר שתווסת את התנועה הנכנסת והיוצאת. ההנהלה חשבה שהדבר אינו עומד בסדר העדיפויות הראשון, וכי יש לשפץ קודם את חדרי המגורים. אני התעקשתי, אך ללא הועיל. באותו לילה טלפנתי לפרד ודיברנו ארוכות, כמו תמיד. סיפרתי לו את הסיפור, הוא מייד הציע לממן את הבנייה, גם כמחווה עבורי וגם כי היה לו חשוב לשמור על מעמדי כמנהלת. למחרת הגיע הצ'ק ועד היום מקבלת הכיכר הפרחונית את פני הנכנסים לגבעת חביבה בביטחה.
פרד הפעיל את קשריו ואת קסמו על חבריו ומכריו כדי שיתרמו לנושאים בהם האמין. פעם יזם וארגן בבית הלבן תערוכת ציורי ילדים יהודים וערבים שלמדו בגבעה, תערוכה שזכתה להצלחה רבה ונדדה בערים רבות ברחבי ארה"ב והביאה פרסום ותרומות. כיו"ר אגודת הידידים משל פרד ביד רמה ב"בורד" – ההנהלה האמריקאית. קשה היה להתווכח איתו, כשקבע דעה נחרצת בעניין כלשהו כמעט אי אפשר היה להזיזו מעמדתו, אך אנשים למדו לעבוד איתו כי מאד העריכו את כושר השיפוט שלו ובעיקר את ליבו הפתוח. כל שליחי הקיבוץ הארצי והשומר הצעיר לניו יורק לדורותיהם הכירו את פרד הווארד והתארחו אצלו.
בשנים האחרונות החל זכרונו לבגוד בו. האיש המבריק והשנון הזה הבין מה קורה לו וכעס על כך מאד. למרות זאת המשיך להיות מעורב, לפגוש חברים מן העבר ולתרום ככל יכולתו. גם בצוואתו לא זנח את גבעת חביבה בה האמין, אף כי כבר שנים, מאז נחלש ולא יצא למסעות ארוכים, לא ביקר בה ולא היה מצוי בפרטים. עם לכתו אבד שותף אמת לרעיונות הגדולים עליהם נבנתה גבעת חביבה, שחלקם כבר נשכחו. אבד ידיד גדול של התנועה הקיבוצית ושל השמאל בארץ וחבר אישי של רבים מאיתנו. אני מקווה שתמצֵא דרך נאותה להנציח את זכרו.

פורסם בדף הירוק, 5.2.2009

כתיבת תגובה