זיאד איננו – וגם שלום אין

אחוות עמים: זיאד איננו – וגם שלום אין

זיאד פירו

 
שרה אוסצקי-לזר

החבר שלי זיאד מת. ארונו, עטוף בדגל ישראל מבהיק, הונח על משטח האבן וסביבו מעגל עצום של אנשי דת דרוזים לבושי גלימות כחולות וכובעיהם בלבן אדום מזמרים לא-אלהה-אלא-אללה (אין אלוהים מבלעדי אללה). ומאחוריהם מעגלים עוד יותר גדולים של חברים, חלקם במדי מג"ב, ותושבי דליית אל כרמל וכפרי הדרוזים ברחבי הארץ עומדים ופניהם כבושות בקרקע.

שש שנים היה שקוע בתרדמת. שנה לפני אריק שרון. כמוהו קרס לפתע פתאום באמצע הפעילות, ומאז לא התעורר. שש שנים בהן לא עזבה אותו משפחתו ליום אחד. בבוקר הלכו אבא ואימא המזדקנים אל בית החולים, ואחר הצהריים אשתו האנה. דיברו אליו, ליטפו אותו, השמיעו לו מוזיקה, סיפרו לו את חדשות הבית והכפר, המדינה והעולם. האמינו שהוא שומע, פירשו כל תזוזה וכל גניחה כתגובה. הוא הרבה להזיל דמעות. האיש החזק והגדול הזה, הקצין הקשוח שעבר את האינתיפאדה בעזה ובחברון, שעבד מסביב לשעון, שלא נח לרגע, שלא פחד מכלום – בכה בכל פעם שסיפרו לו משהו מרגש, עצוב או שמח. לפני כמה חודשים התחתן בנו הבכור, קצין מג"ב כמוהו, ובא אליו בבגדי החתן עם כלתו הצעירה בשמלה לבנה מרשרשת אל בית החולים. הם נישקו אותו וביקשו את ברכתו, הצטלמו – הנה תראי איך הוא מסתכל עליהם, אמרה לי האנה מתבוננת שוב ושוב בתמונות. למחרת הבאנו אותו הביתה, היא מספרת, עשינו על האש, הוא היה איתנו בשמחתנו.
דגל ישראל ומדינת ישראל היו מובנים מאליהם לו ולמשפחתו. הוא נתן את הנשמה בכל מקום שבו שירת. הכרתי אותו כשהיה אחראי על חבל מגידו, קצין צעיר שעבר בין הקיבוצים בימים של הפיגועים הגדולים – תדרך, תרגל, הזהיר, הרגיע. תמיד סמכותי אך מחייך, מקצועי אך ידידותי. נשארנו חברים, דיברנו הרבה. אף פעם לא היה לו שמץ של היסוס, רגע של הרהור שני. תמיד אמר – אני ישראלי וזו מדינתי, אני איש מג"ב וזו חובתי. סלד מגילויי ספקנות ומביקורת, היה בטוח שכולם מעריכים אותו ואת חבריו – יהודים ודרוזים, אנשים מן השורה, המפקדים וגם הפוליטיקאים. בסלון הבית תלויה תמונתו, מקבל מידי יצחק רבין תעודת הצטיינות, ולידה התמונה המפורסמת של רבין עם המלך חוסיין על שפת הכנרת, מציתים סיגריה של שלום.

זיאד פירו, בן למשפחה ענפה מן הכרמל. אביו היה שוטר, אחיו משרתים בכוחות הביטחון ועכשיו גם שני בניו. זה ברור, זה טבעי עבורם. גם בימים אלה שכל מי שמכונה בגנאי "לא יהודי" מוצא אל מחוץ לגדר ולא משכירים לו דירות – אנשים כפירו ובניו וחבריהם עושים לילות כימים כדי להגן על כולנו, גם על המתנחלים, גם על הרבנים, גם על אלה שתורתם אמונתם.

בזמן האינתיפאדה הראשונה שירת בעזה. יום אחד נודע שחייל צה"ל יוצא חבר העמים, שבקושי דיבר עברית, הלך לאיבוד ונשבה בידי קבוצה פלסטינית כלשהי. פירו לא דיווח ולא שאל מה לעשות, הוא הלך לבדו עם הנשק אל לב האזור הפלסטיני, הגיע אל המקום שבו הוחזק החייל, ודרש לקבלו לידיו. דיבר ערבית, כמובן, זו שפת אמו. קצין ישראלי מול צעירים פלסטינים, הסתכל להם בעיניים ודרש את החייל. אמרו לו – בוא תשתה איתנו קודם קפה ואחר כך נראה. שתה קפה, עישנו סיגריה. מישהו הביא את החייל שהיה מבולבל, ופירו החזירו לבסיס. על המעשה הזה שילם בהרחקה מרצועת עזה, על ידי המפקד הצבאי המקומי, ובהשעיה של כמה חודשים. הוא היה גאה במה שעשה ורתח מזעם על מה שראה כהדחה. מג"ב והמשטרה דווקא נתנו לו גיבוי בסתר, אך הצבא לא רצה בו בעזה. משפחתו חזרה על הסיפור בפני המנחמים הרבים שבאו הביתה. מישהו אמר – אם פירו היה שם בזמן חטיפת גלעד שליט, אולי היה מציל גם אותו. את עזה עזב בזעם ולא שב אליה עוד. ביקרתי אותו בחברון בימים שלאחר הסכמי אוסלו, שם היה בקשר עם אנשי הכוח הנורבגי שהוצב בעיר לשמור על השקט. היו אלה ימים אחרים, השלום היה במרחק נגיעה.

בשש השנים האחרונות הוא היה ולא היה, לא ראה איך הכול קורס יחד איתו, ועכשיו פירו איננו וגם שלום אין.
תגובה לכתבה, מאת משפחתו של זיאד:
 דר שרה תודות רבות לך שלא תדעי עוד צער הכתבה שלך הזילה לנו את הדמעות מרגשת מאוד נובעת מלב שידע מה זה ידידות ואהבה ולהיות קרוב זיאד היה מיוחד אין מלים שמתארות אותו גיבור שלא ידע פחד תמיד היה ראשון בכל דבר זיאד אבידה של כל מדינת ישראל יהודים וערבים ודרוזים כי אחד כי זיאד היה כן קצין אבל היה בן אדם וכמו שאמרת כבודך דר זיאד איננו – וגם שלום אין זו אמת כי זיאד איש שלום לפני שהוא לוחם הוא עשה שלום בבית ובמשפחה ובכפר ובמדינה ושכונותיה ולעולם כי זיאד הפך להיות דמות היסטורית שאפשר ללמוד ממנה הרבה הלוואי שזיאד היה כל החטופים היו בבית ואין משפחה תבכה על חטיפת בנה כי זיאד ידע טוב איך לעשות מו"מ עם כולם ולצאת מנצח וסיפורו של החייל מחבל עמים מוכיחה את זה זיאד אהב מדינת ישראל והגן עליה מתוך אימונה וגאווה כי גדל על אהבתה של ישראל מתוך סיפורי דת דרוזיים כשהתחיל זה בן משה רבנו וכהן מדיין יתרו עליהם השלום זיאד אהב להמשיך את דרך יתרו הצדיק וידע שמה שהנביאים עושים אין אף אחד יכול למחוק ולבסוף עוד פעם משפחת זיאד ז"ל הנא אייל ליאל אסף אבא פואד אימא מלכה האחים האחיות דודים דודות וחברים מברכים אותך על הכתבה האמתית הצודקת והמרגשת שלא תדעי את והאהובים עלייך עוד צער תודה יהיה זכרו של זיאד ברוך

פורסם בדף הירוק, 20.1.2011

כתיבת תגובה