עליה מזורזת לצורך לידה במולדת

אחים במבחן

שרה אוסצקי-לזר

 עליה מזורזת לצורך לידה במולדת

 

 מירי פרייליך, אחים במבחן: המאבק האידאולוגי והארגוני על דמותה של תנועת בית"ר באירופה 1946-1939, יד טבנקין ויד יערי, 2010

 חסד עשתה ד"ר פרייליך עם הסיפור ההרואי של חברי בית"ר בתקופת השואה, שלא רבים עוסקים בו ומעטים יודעים עליו. מחקרה מנסה להקיף את קורות התנועה וחבריה בשנות האימה של מלחמת העולם השנייה ובשנתיים הראשונות שלאחריה, בהן החלו ההתארגנות מחדש ושיקומן של המסגרות התנועתיות על ידי הניצולים. פרייליך עושה שימוש חוזר בעדויות רבות של חברי בית"ר שנותרו בחיים ונמצאות בארכיונים שונים בארץ, ובמיוחד במכון ז'בוטינסקי, ביד ושם ובמכון ליהדות זמננו באוניברסיטה העברית, ובמחקרים וספרי זכרונות שנכתבו במשך השנים. יש בהחלט מקום לשוב ולקרוא עדויות, שחלקן כבר שימשו חוקרים בעבר, ולנתח אותן בפרספקטיבה חדשה, תוך הצלבת המידע שהן אוצרות עם מסמכים, התכתבויות וחומרים נוספים שהצטברו עם הזמן. המחברת אכן עושה זאת ומגישה סקירה מקיפה של ההתרחשויות בקרב אנשי בית"ר, לא בכל אירופה, אלא בכמה מקומות מרכזיים מובחנים כגטאות וילנה, לודז', לאחווה ובמידה מועטה גם בוורשה. התקופה שלאחר המלחמה מתמקדת בפולין, בגרמניה ובאיטליה, אך יש לדעת כי מאמצים דומים נעשו גם בארצות אירופה האחרות בהן נותרו ניצולים חברי בית"ר. המשך…

להמשך קריאה עליה מזורזת לצורך לידה במולדת

מקום המפלט האחרון

שרה אוסצקי-לזר

 מקום המפלט האחרון

 חגית לבסקי, לקראת חיים חדשים: ניצולים ועקורים בברגן-בלזן ובאזור הכיבוש הבריטי בגרמניה, 1950-1945, ספרי יד ושם והוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים, 254 עמ'

  התמונה בשחור לבן בעמוד 147 מסכמת את הסיפור כולו: חגיגת הולדתו של התינוק האלף (!) בברגן-בלזן, בראשית 1948. איך הפך מחנה המוות הידוע לשימצה למקום בו נוצרים חיים חדשים, מקום בו צומחות תקוות ונבנית בו קהילה מאורגנת ותוססת? כיצד התגברו עשרות אלפי ניצולי השואה על טראומות העבר הקרוב והקימו יחד מסגרות יהודיות-ציוניות, כשהם שוהים במחנות מעבר, מבלי לדעת מה ילד יום? המשך…

להמשך קריאה מקום המפלט האחרון

מיתוס חי וקיים: חנה סנש ועוד שלושים ואחד

 שרה אוסצקי-לזר

 מיתוס חי וקיים: חנה סנש ועוד שלושים ואחד

 יהודית תיאודור באומל, גיבורים למופת: צנחני היישוב היהודי במלחמת העולם השנייה ועיצוב הזכרון הקולקטיבי הישראלי, מכון בן גוריון ואוניברסיטת בו גוריון בנגב, 348 עמ'.

 אם נשאל עוברים ושבים מיהם אבא ברדיצ'ב וצבי בן-יעקב, או נכלול שאלה בבחינת הבגרות בהסטוריה  על פרץ גולדשטיין ורפי רייס, קרוב לוודאי שהתשובות שיתקבלו יעוררו שוב את תגובת הזעזוע הרגילה על בורותם של הישראלים בכל הנוגע להסטוריה שלהם, ועל כך שבתי הספר אינם ממלאים את חלקם בהנחלת המורשת הלאומית. המשך…

להמשך קריאה מיתוס חי וקיים: חנה סנש ועוד שלושים ואחד

האחים בילסקי, על ספרו של פיטר דאפי

שרה אוסצקי-לזר

פיטר דאפי, האחים בילסקי, סיפור אמיתי, מאנגלית: ג'וד שבא, זמורה – ביתן מוציאים לאור 284 עמ'.

הם חשבו שהם היהודים האחרונים עלי אדמות, האמינו כי מתוכם ייוולד העם היהודי מחדש אחרי השואה. המחשבה הזאת החזיקה אותם בחיים, 1200 יהודים, נשים, זקנים וטף, וקבוצת לוחמים חמושים ביניהם, שניהלו חיים חופשיים תחת הכיבוש הנאצי והתגוררו בכפר שהקימו במו ידיהם בלב היער. בכפר פעלו מטבח גדול, בתי מלאכה, מתפרה וסנדלריה, מפעלי מזון קטנים, בית ספר, ומרפאות לבני אדם ולבעלי חיים, במרכזו היתה כיכר רחבה בה התכנסו כולם. הגויים כינו את הכפר "ירושלים" בתערובת של בוז, קינאה ואנטישמיות, היהודים עצמם התגאו בכינוי ושאבו ממנו נחמה (עמ' 208). בראש הקהילה המיוחדת הזו עמדו שלושת האחים לבית בילסקי – טוביה, עשהאל וזוס, שבראשית המלחמה ראו את הוריהם נרצחים לנגד עיניהם ונשבעו כי להם ולבני משפחתם האחרים זה לא יקרה. במשך כשלוש שנים קיבצו אליהם קרובים וחברים וניצולים בני עירם והעיירות הסמוכות, נתנו להם הגנה וחיים והנהיגו אותם במסעות ייסורים ארוכים בין היערות, עד שהתיישבו בפושקה [יער] נליבוקי בביילורוסיה וחברו לפרטיזנים הרוסים באזור. ושם בנו "מיני-ציביליזציה, העתק מוקטן של מה שהנאצים הצליחו להרוס בכל הערים והעיירות…" (עמ' 201). המשך…

להמשך קריאה האחים בילסקי, על ספרו של פיטר דאפי

חשכה לאור היום, על ספרו של דב שילנסקי

שרה אוסצקי-לזר

דב שילנסקי, חשכה לאור היום, מאבקו של צעיר ציוני בליטא ובמחנות, יד ושם ירושלים, תשס"ו 523 עמ'.

לאחר עשרות שנות פעילות ציבורית ענפה מתפנה דב שילנסקי להעלות על הכתב את זכרונותיו מן התקופה המעצבת של חייו – ארבע שנות ה"חשכה  לאור היום", שהחלו באותו יום מר ונמהר ביוני 1941 בו פלשו הגרמנים לעיר הולדתו שוולי שבליטא, והוא נער בן 17, ונמשכו עד ליום השחרור  במאי 1945.
בכתיבה שיטתית ורהוטה, ירידה לפרטי פרטים מוחשיים בצד תיאורים ספרותיים, תוך ציון עשרות שמות של אנשים ומקומות, מתן מבט הסטורי רחב וחשיפת תחושותיו האישיות, מצליח שילנסקי להוליך את קוראיו יחד איתו בנתיב הלא-ייאמן בו פסע בשנים ההן. המשך…

להמשך קריאה חשכה לאור היום, על ספרו של דב שילנסקי

לבבות חצויים, על ספרה של אמונה נחמני גפני

שרה אוסצקי לזר

אמונה נחמני גפני, לבבות חצויים: הוצאת ילדים יהודים מבתי נוצרים בפולין לאחר השואה, יד ושם, ירושלים תשס"ו 389 עמ'.

הספר עוסק בסוגיה אנושית רגישה וקשה מאין כמוה, שהיא תולדה בלתי נתפסת, אחת מני רבות, של שואת יהודי אירופה. מדובר בפעולות המאורגנות שנעשו לאחר מלחמת העולם השנייה לאיתורם ולהוצאתם של ילדים יהודים שמצאו מקלט ומסתור בבתי פולנים נוצרים, מידי משפחות אלה. הארגונים היהודים ראו בכך "הצלה", "גאולה" או "פדיון" של ילדים אלו מידי זרים, והשבתם לחיק היהדות, אולם בדיקה פרטנית ומעמיקה של הנושא מראה כי הדבר לא היה פשוט וחד משמעי כלל ועיקר. במקרים רבים היתה פעולה זו כרוכה בקריעתם של ילדים רכים שלא ידעו משפחה אחרת, ממשפחות אוהבות ומסורות. הפרדת הילדים גרמה לטראומה להם עצמם ולהורים המאמצים, שלא חסכו מאמץ לטפל בהם ולהסתיר את יהדותם במשך שנות המלחמה, למרות הסכנה היומיומית וההקרבה שנדרשה בכך. יחסי הקירבה והאהבה שנרקמו בין הילדים לבני משפחותיהם החדשות לא עמדו בראש מענייניהם של הארגונים, שמטרתם היתה באותה עת לסייע לשיקומו של העם היהודי לאחר השואה ולהשיב אליו כל בן אובד. המשך…

להמשך קריאה לבבות חצויים, על ספרה של אמונה נחמני גפני