פבר 042012
 

טבעת הקשר, שני הדגלים, ומה שהיה בגטו ורשה. או לא היה

טבעת הקשר

 

בחזרה לגטו ורשה: התקוממות האיגוד הצבאי היהודי

  • שרה אוסצקי-לזר
  • פורסם לראשונה: הארץ ספרים, 02.05.2005

מריאן אפלבאום. תירגם מצרפתית: ראובן מירן.
הוצאת יד ושם, 304 עמ', 79 שקלים

"קומתו נמוכה. על מצחו צלקת עמוקה. רגלו האחת כמעט משותקת, הוא מתהלך נשען על מקל. לבו חולה והאסטמה מציקה לנשימה. עוד הוא סובל מפצע בכתף, חתיכת עופרת התקועה סמוך לריאות ועוד כל מיני פגעי גוף ונפש. אשתו חולה בשחפת ושני בניו נפלו, האחד במרד גטו ורשה והשני במרד הפולני. זהו הנריק איוואנסקי. הוא פולני מבטן ומלידה, שאחיו הפולנים לא פעם כינוהו בשאט נפש 'משרתם של היהודים'. ואכן 'המאיור ביסטרי', זהו כינויו של איוואנסקי בימי המחתרת, אמנם שירת את היהודים. יש לו על כך אישורים וסיפורים לאין סוף והוא מרבה לספר ולהזכיר תקופה זו כי מה בעצם נשאר לו מלבד זיכרונות? אבל בשטף סיפוריו מתלקחות עיניו המימיות אך ורק כאשר מפיו יוצא שמו של דוד מוריץ אפלבאום, הוא 'מיטק', הוא 'מצ'יסלאב' האגדתי. והעם היהודי לא זכה כמעט לשמוע את השם הזה. אין לו משום מה מקום בפנתיאון הגבורה של מרד גטו ורשה". כך כתבה אמי המנוחה, חיה לזר, ביומנה באוגוסט 1962, בעת ביקור ראשון אחרי המלחמה בפולין הקומוניסטית, בניסיון להתחקות אחר עקבותיו האבודים של הארגון הצבאי היהודי ZZW (אצ"י), מיסודה של תנועת בית"ר, אשר לחם במרד ונשכח. בתחבולות וכמעט במחתרת פגשה את שרידי הארגון הפולני הימני KB, שסיפרו לה על קשריהם עם הארגון הצבאי היהודי. איוואנסקי אף הראה לה את פתח היציאה של המנהרה שנחפרה תחת חומות הגטו, אשר נחשף בעת עבודות שיפוץ שנעשו במקום באותה שנה, ואת טבעת הקשר ששימשה אות לזיהוי בין שני הצדדים ונותרה שמורה בביתו. Continue reading »

ינו 282012
 

בשנים האחרונות ניכר בישראל גידול מרשים במחקר האקדמי על תקופת מלחמת העולם השנייה והשואה. דומה שככל שמתרחקים מן האירועים הרי הגורל ההם, כך גובר העניין ומתרבות השאלות שאין להן מענה, וככל שהדור הראשון של חוקרים-ניצולים הולך ופוחת, ממלאים את השורות חוקרים צעירים המנסים להתמודד עם האתגר. הארכיונים שנפתחו במדינות הגוש המזרחי לשעבר ובגרמניה מספקים מקורות ראשוניים חשובים וכר פורה למחקר פרטני והעניין הציבורי בשואה, בארץ ובעולם, מעודד לא רק את המחקר ההסטורי אלא גם את הכתיבה הספרותית, היצירה הקולנועית והביטויים האמנותיים האחרים. בעיה רצינית העומדת בפני חוקרים ישראלים מן הדור השני והשלישי המבקשים להעמיק בחומרים המקוריים של התקופה היא חוסר הידע בשפות. בניגוד לניצולים שהפכו להיסטוריונים ושלטו באידיש, בפולנית, בגרמנית, ברוסית ובשפות אחרות אותן דיברו בארצות מוצאם, מעטים בלבד מקרב החוקרים הצעירים מסוגלים לקרוא מסמכים בשפות אלה, מה שמצמצם את אפשרויות המחקר שלהם. והנה אנו עדים לתופעה של עלייה בחקר נושאים הקשורים ליישוב בארץ ובמדינת ישראל ויחסו לשואה והתקבלותם של אלה ששרדו והגיעו לכאן. כמה מן המחקרים הללו סוקרו בעבר במסגרת מדור זה. ספרו של בעז כהן עושה עוד צעד אחד בכיוון זה וחוקר את התפתחותו של חקר השואה בישראל. זוהי עבודה רחבת היקף, מרשימה ומעניינת, אף כי קשה להצביע על תרומתה לחקר השואה עצמה. יותר מכל היא מעידה על הפוליטיזציה גם בתחום זה, על מאבקי כוח ויוקרה בין מוסדות וחוקרים, בין אלה שבאו משם לבין אלה שלא חוו על בשרם את מוראות המלחמה, וגם מנסה להפריך כמה מיתוסים הקשורים בנדון. Continue reading »

ינו 282012
 

"נידונה לחיים: יומניה וחייה של חייקה קלינגר", הוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים, 2011

נידונה לחיים, אביהו רונן

באחד מלילות חודש מרץ בשנת 1944, בשעה שבע ורבע בערב, התכנסו חברי קיבוץ עין שמר למפגש יוצא דופן שנמשך עד לשעות הקטנות של הבוקר: "לא אכלו ולא שתו. לא הגישו ספל מים לאף אחד. ישבו בשתיקה ושמעו את דבריה של חייקה"… התמונה חזרה ימים אחדים לאחר מכן בקיבוץ גלאון ולמחרת בישיבת הוועד הפועל של הקיבוץ הארצי. חייקה קלינגר, לימים רוזנברג, ממנהיגות השומר הצעיר בבנדין שבפולין הגיעה לארץ, בעת שהמלחמה עדיין השתוללה באירופה, ואנשי התנועה שתו בצמא את דבריה: "שנים על שנים חלמנו על פגישה עם הארץ ועם הקיבוץ הארצי, ועכשיו נתגשם חלומנו… באנו לספר לא רק על גבורה, כי אם על כל הקורות של השומר הצעיר ויהדות פולין בתקופה של המלחמה", אמרה חייקה לשומעיה ולא חסכה מהם את פרטי הפרטים של הזוועה, את שמותיהם של חבריהם שלא ישובו עוד, את ההתלבטויות בין התנגדות להצלה, בין קומוניזם לציונות וגם – לא היססה להטיח ביקורת נוקבת על חוסר האונים של ההנהגה בארץ: "מצד הקיבוץ הארצי לא ראינו דאגה גדולה לישוב היהודי בפולין. רצינו עזרה, נשק, אנשים. לא רצינו שתבכו אותנו. לא אמרנו אף פעם שלא כדאית הדרך, אף שהיתה כה טראגית ואיומה". העיתון "משמר" פרסם את עדותה של חייקה כמעט במלואה, אך דאג ל"רככה" מעט והשמיט את הקטעים והביטויים הקשים במיוחד לאוזן התנועתית. צנזורה דומה הוטלה על יומניה של חייקה שפורסמו שנה לאחר מותה ב-1958. היומנים שתורגמו מפולנית פורסמו בספרית פועלים ללא דברי הביקורת, כשהם מותאמים לקו התנועתי המקובל, ללא "סטיות" שאיימו לסדוק את האמונה בצדקת הדרך. עתה, כשבעים שנה לאחר כתיבת אותם יומנים המתעדים את ימי האימה, מפרסם בנה של חייקה, ד"ר אביהו רונן, ספר מופלא המחזיר את הצדק לאמו, שמשום מה לא נמצא לה מקום מרכזי בפנתיאון הגבורה הישראלי והתנועתי. הספר "נידונה לחיים: יומניה וחייה של חייקה קלינגר" (בהוצאת אוניברסיטת חיפה וידיעות ספרים) הוא מסע אישי מרתק של רונן אל עצמו ואל אמו שהלכה ממנו ללא הסבר, לאחר פרדה חטופה בבית הילדים בקיבוץ העוגן, הוא גם מחקר אקדמי מדוקדק של התקופה ומופת של כתיבה ספרותית והסטורית, שאינו מניח לקוראים לאורך 500 עמודיו ומוסיף ומלווה ומסעיר ומטריד אותם עוד ימים רבים. Continue reading »

אוג 202011
 

שרון גבע, אל האחות הלא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית, הקיבוץ המאוחד, סדרת מגדרים, 2010 , 302 עמ'.

פורסם ב"האומה", אביב 2011

ציון חמישים שנה למשפט אייכמן באפריל 2011 פתח מחדש את הדיון הציבורי בשאלת מקומו של המשפט בעיצוב תודעת השואה בחברה הישראלית וביחסה אל ניצולי השואה שהגיעו ארצה לאחר המלחמה. מחקרים אחדים תארו את השנים הראשונות למדינה כזמן של שתיקה והשתקה, שנים בהן היתה מדינת ישראל, שזה עתה הוקמה בסערת מלחמה, עסוקה בביסוס מוסדותיה וכלכלתה, בקליטת עלייה ובבניית הצבא, ואזרחיה לא היו פנויים נפשית להקשיב לסיפורי הניצולים. תקופה בה הוטחה בפני שארית הפליטה השאלה 'למה הלכתם כצאן לטבח?' וניכרה אף בושה נוכח תמונות של יהודים גלותיים המקבלים את גורלם בהכנעה. בשנותיה הראשונות של המדינה רק אלה שניסו ללחום בנאצים ולהתנגד להם זכו להערכה ולהנצחה, ואילו מאות האלפים ששרדו את התופת בדרכים אחרות נדחקו הצידה. רווחה גם טענה שהניצולים עצמם בחרו לשתוק ולהתרכז בבניית חייהם מחדש, וכי רבים מביניהם סבלו מרגשי אשם על כך שהם נותרו בחיים, בעוד בני משפחותיהם ניספו. מקובל לחשוב שמשפט אייכמן שחרר את הפקק מסיר הלחץ המבעבע של הזכרונות המודחקים ופקח גם את עיניהם ואוזניהם של בני הארץ אל מול אחיהם שעמדו על דוכן העדים וסיפרו דברים קשים מנשוא. אך מחקרים חדשים, דוגמת זה של שרון גבע, מוכיחים כי הנחות אלה אינן מדויקות, בלשון המעטה. Continue reading »

אוג 202011
 

יהודה באואר, מוֹת העיירה, מאנגלית: עתליה זילבר, יד ושם ירושלים, תשע"א 2011, 284 עמ'.

 

פורסם ב"האומה" 183, קיץ 2011

דומה שככל שחולפות השנים מאז מלחמת העולם השנייה ושואת היהודים, השאלות והתהיות הקשורות לאירוע הרה גורל זה רק מתעצמות והרצון להבין, לדעת, לחקור ולכתוב עליו גובר. פרופסור יהודה באואר, מגדולי חוקרי התקופה, מציב במרכז ספרו החדש כמה שאלות ונושאים שהמחקר טרם היפנה אליהם תשומת לב מספקת. הוא מנסה כמיטב יכולתו למצוא תשובות, אך לא מהסס להודות לעתים כי רב הנסתר והבלתי מובן על הגלוי והידוע וכי לא לכל שאלה יש תשובה. הספר שופך אור ומנתח את השנים הספורות לפני שהישות המיוחדת הזאת – השטעטל  היהודית של מזרח אירופה – נהרסה וחוסלה לחלוטין. באואר מנסה להציל את הידע שנותר על שנות הגסיסה של העיירות במזרח פולין ודרך סיפורן המפורט של כמה מהן להשליך גם על השאר. כשליש מיהודי פולין חיו בעיירות קטנות לפני המלחמה, חיי דוחק ועוני בדרך כלל, שהיו בהם גם איים של יצירה תרבותית, בעיקר תרבות האידיש, בצד פעילות ציונית. רוב המחקר הקיים עוסק מטבע הדברים בערים הגדולות בהן התקיימו קהילות יהודיות תוססות שזכרן הונצח ונקבע בזכרון הקולקטיבי. מי לא שמע על המרד בוורשה, על המחתרת בווילנה או על חיסול גטו לודז'? ומי כן שמע על ראשי היודנראט בקוריץ ובדרצ'ין, שהתאבדו כי לא עמדו בלחץ הגרמנים או על הגטו בקרמניץ שסבל מרעב קיצוני ומהתפוררות קהילתית? באואר מתאר בצורה סיפורית ומרתקת את קורותיהן של כמה מן העיירות הללו בחבל המזרחי של פולין, שכיום  הוא מערב בילורוס ומערב אוקראינה, זהו אזור בו היוו הפולנים מיעוט אתני בין שתי מלחמות העולם ואשר היו בו קהילות יהודיות לרוב. מכאן יצאו דמויות כמו חיים וייצמן, ש"י עגנון, זיגמונד פרויד ואחרים. התקופה בה עוסק הספר מתחילה בשנות השלושים, עוברת דרך הכיבוש הסובייטי של 1939 והשפעתו ההרסנית, ומכסה את שנות המלחמה עצמן. באואר מפרט את שמות תריסר העיירות אותן בחן לעומק, וכמו מתנצל על שבאחרות יעסוק באופן כללי ושטחי יותר, שכן אי אפשר להקיף את כולן. "ידוע לנו שהיהודים נרצחו", הוא כותב. "אני יודע שמתו. אני מבקש לדעת איך חיו". Continue reading »

מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

 אצ"ג, אחימאיר ובגין אל מול השואה

שואה ממרחק תבוא

 דינה פורת (עורכת), שואה ממרחק תבוא, אישים ביישוב הארץ-ישראלי ויחסם לנאציזם ולשואה 1933-1948, יד יצחק בן צבי ירושלים, תשס"ט 2009, 552 עמ'.

  "ומה תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על מי תנוסו לעזרה" (ישעיהו י, ג')

  מתי ואיך נודע לאנשי היישוב היהודי בארץ על השואה? האם הבינו והפנימו את גודל האסון? האמנם התקשו להאמין למידע שהיה כל כך בלתי נתפס? ומה עשה היישוב להצלת יהודי אירופה כאשר כבר התברר שמדובר בזוועה יוצאת דופן? האם עשו מוסדות היישוב כל שביכולתם או שניצבו חסרי אונים ומשאבים, תחת שלטון המנדט המגביל, ולא הושיטו עזרה ממשית? האם יכולים היו לפעול אחרת? ואולי היו להם סדרי עדיפויות שונים? Continue reading »

מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

 העולם החופשי נגד הגרמנים והנאצים

 אריה י' כוכבי, הדרך למשפטי נירנברג: גיבוש מדיניות הענישה כלפי פושעי המלחמה, מכון בן גוריון ויד ושם 2006,  336 עמ'.

  בשנים 1935 ו- 1945 ידעה העיר נירנברג שבגרמניה שני אירועים הסטוריים רבי משמעות – בראשון שבהם פורסמו חוקי הגזע הידועים לשמצה ובשני נערכו המשפטים המפורסמים נגד פושעי המלחמה הנאצים. בעשר השנים האיומות שחלפו בין שני המאורעות הללו שונו פניה של אירופה ואולי של האנושות כולה. תלי תלים  של מחקרים ניסו להתמודד עם המשמעויות האין-סופיות של עליית הנאציזם, מלחמת העולם השנייה, השואה ותוצאותיה, וגם עם המדיניות וההתנהגות של העולם החופשי נוכח מה שהתרחש. Continue reading »

מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

 צייד הנאצים מול הקאנצלר המעליל

ויזנטל - הביוגרפיה

 תום שגב, ויזנטל – הביוגרפיה, כתר  2010 , 497 עמ'.

ינואר 2011

 שמעון ויזנטל – מוסד של איש אחד. ניצול שואה שהקדיש את חייו למצוד אחר מחולליה; ציוני שחי באוסטריה; אישיות ססגונית ורבת ניגודים; שנוי במחלוקת – נערץ ושנוא, אהוב ומעורר התנגדות, עקשן ורומנטיקן; איש שהאריך חיים וראה בהגשמת חלק משאיפותיו, אך ידע גם אכזבות מרות, ארכיון מהלך, צייד בודד. מרכזים על שמו פועלים בלוס אנג'לס ובירושלים, בולים הונפקו לכבודו, סרט נעשה על חייו ופעם כמעט קיבל פרס נובל. הוא עצמו כתב ותיעד את מעשיו, ובגוגל אפשר למצוא מידע עצום אודותיו. וכשחשבנו שהכול כבר ידוע – יוצאת לאור ביוגרפיה רחבת יריעה על ויזנטל, פרי עטו של ההסטוריון והעיתונאי תום שגב, זוכה מייד לשבחים מפליגים והופכת לרב-מכר בארץ ובעולם. Continue reading »

מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

 מה משותף לקיסינג'ר ולשמגר?

 זאב לקויר, דור אקסודוס, סיפורם המופלא של הצעירים היהודים שברחו מהיטלר, מאנגלית: מיקי גורן, דביר 2007, 367 עמ'.

 כשמאחוריו עשרות ספרים ומאמרים העוסקים בהסטוריה של אירופה, המזרח התיכון והציונות, ספר אוטוביוגרפי אחד, מאות מאמרים ופעילות ציבורית ענפה, מתפנה ההסטוריון זאב וולטר לקויר לשרטט דיוקן של דור, המכונה בפיו "דור אקסודוס", שהוא עצמו שייך אליו. אין הכוונה לאניית המעפילים המפורסמת, אלא לדור של צעירים היהודים שנולדו בגרמניה לאחר מלחמת העולם הראשונה והצליחו לצאת ממנה לאחר עליית היטלר לשלטון. חלקם אף ברח אחרי שכבר פרצה המלחמה. הסופר יוצר פסיפס מופלא של סיפורים אישיים ואנושיים על צעירים שאיבדו בית, משפחה, מולדת, שפה ותרבות ובנו את עצמם מחדש בארבע כנפות תבל – בארץ ישראל, בארצות הברית, באנגליה, בדרום אמריקה, באוסטרליה, בסין, באפריקה ובפינות נידחות של העולם. רבים מהם עשו חיל וחיו חיים מלאים ותורמים למרות האובדן והטראומה, "האפשרות שניצבה בפניהם היתה לשחות או לטבוע" כותב לקויר (עמ' 11), והם אכן שחו, חלקם למרחקים ארוכים. הם כתבו מאות ספרי זכרונות, ודומה שלקויר קרא את כולם. חלקם כבר הלכו לעולמם, ואחרים (שייבדלו לחיים ארוכים) ומחבר הספר בתוכם, נמצאים עתה בעשור השמיני או התשיעי לחייהם ועוד ידם נטויה. Continue reading »

מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

קולות הקורבנות ומחוללי הפשע

גרמניה הנאצית והיהודים: שנות ההשמדה

שאול פרידלנדר, שנות ההשמדה, 1945-1939: גרמניה הנאצית והיהודים, עם עובד ויד ושם, 2009 848 עמ'. תרגם מאנגלית: יוסי מילוא.

 מפעלו המונומנטאלי של פרופ' שאול פרידלנדר בחקר השואה זיכה אותו כבר בפרס ישראל בהסטוריה לפני שנים רבות ועל הספר הנוכחי בגירסתו המקורית באנגלית קיבל את פרס פוליצר לספרות עיון ב-2008. ספר זה מהווה השלמה לחיבור מקיף אחר של פרידלנדר, שראה אור לפני יותר מעשור ואשר התייחס ל"שנות הרדיפות, 1939-1933", (ספרית אופקים, עם עובד 1997). כקודמו, זכה "שנות ההשמדה" לביקורות נלהבות ברחבי העולם ולהתייחסות מצד חוקרים מובילים בתחום בני כל האומות. מה הופך אותו לכל כך מיוחד, מלבד דמותו הייחודית של פרידלנדר והביוגרפיה האישית שלו (אשר אגב איננה באה לביטוי בספר זה)? ולכאורה אפשר  להוסיף ולשאול גם האם יש מקום לעוד ספר מקיף על השואה ומה עוד ניתן להוסיף על אלפי הספרים והמחקרים שכבר ניסו לתאר, להבין ולהסביר את הבלתי ניתן לתיאור, להבנה ולהסבר? Continue reading »

שינוי גודל גופנים
ניגודיות