עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון

עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון

שרה אוסצקי-לזר

מתוך: אניטה שפירא (עורכת), מדינה שבדרך: החברה הישראלית בעשורים הראשונים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2001

עם התייצבות גבולות 'הקו הירוק', לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בין מדינת ישראל לשכנותיה באפריל 1949, נותרו כ-156,000 תושבים ערבים בתחומי המדינה, והם היוו כ-14% מכלל תושביה. בפני מוסדות המדינה החדשה עמד אתגר מוסרי, חברתי ובטחוני – לקבוע מה יהא מעמדו של המיעוט הערבי במדינה היהודית. ישראל ראתה עצמה מראשית דרכה כמדינה דמוקרטית והצהירה במגילת העצמאות שלה, כי תקיים שוויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. מאידך גיסא, המדינה נדרשה להגן על עצמה מפני סכנת מלחמה נוספת עם העולם הערבי ומפני עוינות אפשרית מבית. העם היהודי, שחי כמיעוט ברחבי העולם ונאבק לשוויון זכויות במקומות מושבו, ניצב עתה בעמדה הפוכה – הוא מהווה רוב במדינתו העצמאית ואילו בתוכו חי מיעוט, השונה ממנו כמעט בכל תחומי החיים – שפה, תרבות, דת, לאום, רמת חיים, רמת מודרניזציה, השכלה ושאיפות לאומיות. המשך…

להמשך קריאה עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון

38 שנים אחרי

38 שנים אחרי

שרה אוסצקי-לזר

מתוך: אתר מחסום, 5.6.2005

ביוני 1967 הייתי סטודנטית צעירה באוניברסיטה העברית בירושלים בחוגים למזרח תיכון ושפה וספרות ערבית – חוגים שלמדו בהם יחד בעיקר קציני צבא וסטודנטים ערבים מרחבי הארץ. בשלושת השבועות שקדמו למלחמה, הזכורים כתקופת "ההמתנה", נותרו באוניברסיטה רק נשים וערבים – כמעט כל הגברים היהודים גויסו למילואים – והאווירה היתה מתוחה מאוד. כמה פרופסורים מזדקנים התעקשו להמשיך ללמד כרגיל, אבל הדעת היתה מוסחת לקולות שבקעו ממכשירי טרנזיסטור קטנים שהחזקנו בתיקים. הטלוויזיה היתה אז בראשית צעדיה וכמעט לאף אחד, בוודאי לא לסטודנטים, לא היה מכשיר פלאים כזה בבית. המשך…

להמשך קריאה 38 שנים אחרי