ינו 282012
 

כמו עוף החול קם ונעלם מדי כמה שנים הרעיון להקים מדינה אחת בין הירדן לים בה ישכנו לבטח ויחיו בשלום שני העמים, היהודי והפלסטיני, ללא גבולות, ללא גדרות, ללא הפרדה לאומית ועם אזרחות שוויונית לכל.  בשנות הארבעים של המאה הקודמת תמכו ברעיון חוגי שמאל יהודיים, בשנות השמונים קרא אש"ף להקמת מדינה חילונית דמוקרטית על כל שטח פלסטין/ארץ ישראל, בשנות התשעים היו אלה אינטלקטואלים פלסטיניים שהתייאשו מאפשרות הפתרון של שתי מדינות ולאחרונה נשמעים הקולות הללו, בניואנסים אחרים, דווקא מצד ימין של המפה הפוליטית הישראלית, למשל מפי שר הביטחון לשעבר משה ארנס . הקיפאון במו"מ ותחושת חוסר המוצא מן הסכסוך המתמשך אכן צריכים להביא את כולנו למחשבה על פתרונות יצירתיים. קל לבטל מראש את האפשרות שאחרי מאה שנים של סכסוך דמים אכזר יוכלו שני העמים לשתף פעולה במסגרת פוליטית אחת. השאיפה הפלסטינית לריבונות ולעצמאות מובנת, וכך גם הרצון של היהודים לשמור על הגדרתם העצמית כעַם במסגרת מדינת ישראל. אולם למרות שכעת הסיכויים לממש את רעיון המדינה האחת נראים נמוכים, יש לבדוק אותו, על כל היבטיו בצורה מושכלת ולבחון לעומק את ההיתכנות שלו בטווח הארוך. כך, גם אם מדינה אחת לא תקום בעתיד הקרוב, ניתן יהיה לאמץ וליישם כמה מרכיבים מתוך הפרוגרמה שלה ולשלבם בדיונים על שתי מדינות, במיוחד אלה שמתייחסים לנושא שיוצג להלן.
כוונתי לעניין קריטי שיש לחשוב עליו בתוך הפרדיגמה של מסגרת משותפת – והוא הסביבה והמים. נושא הסביבה והקיימות (sustainability) הולך ותופס מקום מרכזי בחשיבה העולמית על עתיד האנושות. גם בפינה קטנה זו שלנו אין עוררין על כך שהסכנה הגדולה של התייבשות מקורות המים מאיימת על כלל תושבי הארץ בלי הבדל לאום, דת או מגדר. סיכונים סביבתיים מאיימים על שני העמים במידה שווה וההשפעה ההדדית של זיהומים ומִפגעים שאינם יודעים גבולות דורשת ניהול משותף ותאום הדוק בין כל הגורמים. ניצול יעיל של משאבי הסביבה תוך חלוקתם מחדש לפי אמות מידה שוויוניות, פיתוח מקורות חלופיים של אנרגיה, מזון ושתייה הם צורך חיוני ודחוף שיוכל להתבצע במקצועיות וביעילות רק במסגרת משותפת של מדינה אחת, או לפחות במסגרת משותפת לשני צדדים, שהקשר ביניהם מתאפיין באמון הדדי ואשר יעבדו יחד תוך תיאום ושיתוף פעולה מלא.

אחד היתרונות הבולטים של דיון בסביבה במצב של קונפליקט הוא היותה נושא חוצה גבולות מטבעו, כך שהצדדים הדנים בה חייבים להתעלם מן המגבלות של גבולות פוליטיים וסכסוכים הסטוריים. יתרון נוסף הוא ההכרח לתכנן לטווח ארוך ולא להסתפק בהישגים אד הוק כפי שדורשים הפוליטיקאים. בעקבות זאת בונים הנושאים הסביבתיים גשרים וקשרים בין צדדים יריבים ומהווים מקור לבניית אמון ביניהם, להנמכת עוצמתו של הסכסוך ולדה-פוליטיזציה שלו. ברצוני לטעון כאן כי טוב יעשו המבקשים לקדם את רעיון המדינה האחת אם יבחנו את האופציה של שימוש בסביבה כפלטפורמה עליה ניתן לבנות שלד איתן לתכנית כזאת. מדובר כמובן בריצה למרחקים ארוכים, זה לא יקרה בקרוב, אולי אפילו לא בדור הנוכחי, אולם הפעולה הדחופה הנחוצה לשמירת הסביבה בארץ כולה ולפיתוח מקורות המים יכולה להניב תוצר לוואי (by product) בלתי צפוי – הבנה והכרה כי רק במסגרת מדינה משותפת ניתן יהיה להציל את הארץ הזאת ולהבטיח את עתידם של תושביה לטווח הארוך. אולם, גם לפני שיושג הסכם פוליטי כלשהו, יש צורך דחוף להקים באופן מיידי גוף משותף שיעקוב אחר הסיכונים ויעבוד על פתרונות מידיים לאתגרים הסביבתיים.

המאמר נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד.

מקור: שירות החדשות של קומון גראונד 2 בספטמבר 2010
www.commongroundnews.org
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות

 

אוג 202011
 

הדוח שלפניכם פותח צוהר לחשיבה המשלבת שני נושאים מורכבים מאין כמותם – הסביבה ויישוב סכסוכים מדיניים, בדגש על הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אלו נושאים שכל אחד מהם זוכה לעיסוק נרחב בפני עצמו, אך השילוב בין השניים, במיוחד באזורנו, הוא החידוש בו. הדוח נועד לעוסקים בפועל בשני התחומים, לחוקרים ולאלו המתעניינים בהם ורוצים לקבל סקירה כללית וראשונית על עשיית שלום באמצעות הסביבה (Environmental Peacemaking/Peacebuilding) וללמוד מעט על מורכבות הנושא המתפתח.

כתבתי אותו במרס 2009 יחד עם חברתי ושותפתי שחר שדה, במסגרת עבודתנו המשותפת  בפורום לסביבה וקיימות אזורית, במכון ון ליר בירושלים.

הדוח מתאר רק חלק קטן ממה שעשה הפורום בארבע שנות קיומו, פעילות עליה ניתן ללמוד באתר מכון ון ליר www.vanleer.org.il

לדוח המודפס מצורפים תקצירים בערבית ובאנגלית וכן הנוסח המלא של "קוד בחריין" בעברית ובערבית.

להלן נוסח הדוח בעברית: Continue reading »

אפר 032011
 

שרה אוסצקי-לזר, אסעד גאנם ואילן פפה (עורכים)
7 דרכים: אופציות תיאורטיות למעמד הערבים בישראל, המכון לחקר השלום, גבעת חביבה, 1999

7 דרכים

 

הקדמה

קובץ מאמרים זה מבקש להציג בפני הקוראים מגוון של אופציות בהקשר למעמדם של האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל, כאשר כל אחת מהן נדונה על פי שני קריטריונים מרכזיים: האחד, אפשרות יישומה והשני מידת נחיצותה כתנאי לדו-קיום בתוך מדינת ישראל. כל האופציות הללו נבחנות על פי אותם הקשרים היסטוריים ומרחביים, כגון ההיסטוריה של הסכסוך, הבעיות הכלכליות והחברתיות של מדינת ישראל, מערכת היחסים בתוך החברה היהודית, ומערכת היחסים עם עם העולם הערבי, עם העולם היהודי ועם הקהילה הבינלאומית בכללותה. Continue reading »

אפר 012011
 

בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

 עורכים: שרה אוסצקי-לזר ומוסטפא כבהא

 בהוצאת הפורום להסכמה אזרחית, ירושלים 2008

 

הקדמת העורכים

 בעיצומו של המו"מ בין ישראל לפלסטין בדרך לוועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, התכנסה מזכירות ועדת המעקב של  האזרחים הערבים בישראל לדיון מיוחד בעקבות דרישת ישראל שהפלסטינים יכירו בה כ"מדינה יהודית". הוועדה החליטה לדחות תנאי זה על הסף. לא זו בלבד, אלא שח"כ אחמד טיבי נפגש עם ראשי צוות המו"מ הפלסטיני והביע בפניהם התנגדות לאפשרות שהרשות תכיר בישראל כמדינה יהודית, שכן הדבר "יסייע להשריש את המדיניות המפלה של ישראל נגד הערבים בשטחה"[i]. Continue reading »

מרץ 222011
 

 שרה אוסצקי-לזר

 הערבים אזרחי ישראל בעשור השלישי –  גיבוש לאומי ומפנה פוליטי

קטע ממאמר שהופיע בספר: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים) ישראל בעשור השלישי תשכ"ח-תשל"ח, יד בן צבי ירושלים, 2008, ע"ע 285-302.

 שני אירועים מרכזיים שהתרחשו בשלהי העשור השני למדינה השפיעו ישירות על התפתחות התודעה הלאומית של הערבים בישראל במהלך העשור השלישי, והובילו למפנה בתפיסה העצמית ובהתגבשות הפוליטית של קהילה זו. בסוף שנת 1966 בוטל הממשל הצבאי ששלט בחייהם במשך שמונה-עשרה שנים, וביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, נפתח לראשונה הקו הירוק אחרי תשע-עשרה שנות ניתוק מן העולם הערבי ומאחיהם הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. מרבית ההתפתחויות שחלו מכאן ואילך בקרב האזרחים הערבים, קשורות במצב הגיאו-פוליטי החדש שנוצר. Continue reading »

מרץ 192011
 

שרה אוסצקי-לזר

כפר קרע 1949-1948: העזיבה והשיבה

 ב-9 במאי 1948 תקפו אנשי חטיבת אלכסנדרוני את כפר קרע, השוכן בפתחו המערבי של ואדי עארה. במקום נערך קרב קצר ובעקבותיו עזבו כל תושבי הכפר את בתיהם והתפזרו במטעי הזיתים וביישובים הסמוכים, ושהו שם במשך 11 חודשים. אף שהכפר עצמו לא נכבש לא הצליחו תושביו לשוב לבתיהם כי הכוחות הישראלים שלטו בנעשה בו וחלשו עליו מן הגבעות הסמוכות ומיקשו את הדרכים המובילות לשדות ולשטח הבנוי. ב-11 החודשים הללו שהו כ-1,600 תושבי הכפר על נשותיהם וטפם במטעים, בשדות וביישובים הסמוכים. רק עם סיום המלחמה ועם חתימת הסכמי שביתת הנשק הותר להם לחזור, והם אכן עשו זאת באפריל 1949. ככל הידוע זהו אחד המקרים הבודדים במלחמה זו שיישוב ערבי שלם התפנה ותושביו המקוריים חזרו אליו באישור שלטונות ישראל ואכלסוהו מחדש.[1] על הנסיבות שהביאו לכך ועל חיי התושבים במהלך אותם חודשים של גלות מכפרם מדובר להלן. Continue reading »

מרץ 182011
 

 שרה אוסצקי-לזר

 "שכרו המפוקפק יוצא בהפסדו הוודאי"[i]:

הוויכוח על נחיצות הממשל הצבאי 1955-1959 וההכרעה להמשיך בו

 ממשל צבאי הוטל על מרבית האזורים בהם התגוררו ערבים עוד במהלך מלחמת העצמאות והוא המשיך להתקיים עד 1 בדצמבר 1966, עת בוטל על ידי ראש הממשלה דאז לוי אשכול. מנגנון הממשל הצבאי פעל בתוקף תקנות ההגנה לשעת חרום (1945), שפרסמו שלטונות המנדט הבריטי בזמנן. התקנות הללו אּפשרו לצבא לפעול נגד אוכלוסיה אזרחית בדרכים נוגדות חוק ודמוקרטיה וללא פיקוח משפטי, כל עוד נתפסו כהכרחיים למען שמירה על הבטחון. Continue reading »

מרץ 152011
 

ראשי הפרקים של עבודת הדוקטורט:

שרה אוסצקי לזר, התגבשות יחסי הגומלין בין יהודים לערבים במדינת ישראל, העשור הראשון 1948 – 1958, בהדרכת: פרופ' גבי ורבורג וד"ר קייס פירו, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון, מרץ 1996.

Continue reading »

שינוי גודל גופנים
ניגודיות