על סביבה ושלום ומה שביניהם – Environmental Peacemaking

הדוח שלפניכם פותח צוהר לחשיבה המשלבת שני נושאים מורכבים מאין כמותם – הסביבה ויישוב סכסוכים מדיניים, בדגש על הסכסוך הישראלי–פלסטיני. אלו נושאים שכל אחד מהם זוכה לעיסוק נרחב בפני עצמו, אך השילוב בין השניים, במיוחד באזורנו, הוא החידוש בו. הדוח נועד לעוסקים בפועל בשני התחומים, לחוקרים ולאלו המתעניינים בהם ורוצים לקבל סקירה כללית וראשונית על עשיית שלום באמצעות הסביבה (Environmental Peacemaking/Peacebuilding) וללמוד מעט על מורכבות הנושא המתפתח.

כתבתי אותו במרס 2009 יחד עם חברתי ושותפתי שחר שדה, במסגרת עבודתנו המשותפת  בפורום לסביבה וקיימות אזורית, במכון ון ליר בירושלים.

הדוח מתאר רק חלק קטן ממה שעשה הפורום בארבע שנות קיומו, פעילות עליה ניתן ללמוד באתר מכון ון ליר www.vanleer.org.il

לדוח המודפס מצורפים תקצירים בערבית ובאנגלית וכן הנוסח המלא של "קוד בחריין" בעברית ובערבית.

להלן נוסח הדוח בעברית: המשך…

להמשך קריאה על סביבה ושלום ומה שביניהם – Environmental Peacemaking

7 דרכים: הקדמה

שרה אוסצקי-לזר, אסעד גאנם ואילן פפה (עורכים)
7 דרכים: אופציות תיאורטיות למעמד הערבים בישראל, המכון לחקר השלום, גבעת חביבה, 1999

7 דרכים

 

הקדמה

קובץ מאמרים זה מבקש להציג בפני הקוראים מגוון של אופציות בהקשר למעמדם של האזרחים הפלסטינים במדינת ישראל, כאשר כל אחת מהן נדונה על פי שני קריטריונים מרכזיים: האחד, אפשרות יישומה והשני מידת נחיצותה כתנאי לדו-קיום בתוך מדינת ישראל. כל האופציות הללו נבחנות על פי אותם הקשרים היסטוריים ומרחביים, כגון ההיסטוריה של הסכסוך, הבעיות הכלכליות והחברתיות של מדינת ישראל, מערכת היחסים בתוך החברה היהודית, ומערכת היחסים עם עם העולם הערבי, עם העולם היהודי ועם הקהילה הבינלאומית בכללותה. המשך…

להמשך קריאה 7 דרכים: הקדמה

בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

בין חזון למציאות

 

עורכים: שרה אוסצקי-לזר ומוסטפא כבהא

 בהוצאת הפורום להסכמה אזרחית, ירושלים 2008

 

 

 

המשך…

להמשך קריאה בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

תוכן העניינים של הספר "בין חזון למציאות"

בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

עורכים: שרה אוסצקי-לזר ומוסטפא כבהא

בהוצאת הפורום להסכמה אזרחית, ירושלים 2008

תוכן העניינים

הקדמת העורכים (ראו להלן) המשך…

להמשך קריאה תוכן העניינים של הספר "בין חזון למציאות"

"בין חזון למציאות" – הקדמת העורכים

בין חזון למציאות: מסמכי החזון של הערבים בישראל 2007-2006

 עורכים: שרה אוסצקי-לזר ומוסטפא כבהא

 בהוצאת הפורום להסכמה אזרחית, ירושלים 2008

 

הקדמת העורכים

 בעיצומו של המו"מ בין ישראל לפלסטין בדרך לוועידת אנאפוליס בנובמבר 2007, התכנסה מזכירות ועדת המעקב של  האזרחים הערבים בישראל לדיון מיוחד בעקבות דרישת ישראל שהפלסטינים יכירו בה כ"מדינה יהודית". הוועדה החליטה לדחות תנאי זה על הסף. לא זו בלבד, אלא שח"כ אחמד טיבי נפגש עם ראשי צוות המו"מ הפלסטיני והביע בפניהם התנגדות לאפשרות שהרשות תכיר בישראל כמדינה יהודית, שכן הדבר "יסייע להשריש את המדיניות המפלה של ישראל נגד הערבים בשטחה"[i]. המשך…

להמשך קריאה "בין חזון למציאות" – הקדמת העורכים

הערבים אזרחי ישראל בעשור השלישי – גיבוש לאומי ומפנה פוליטי

 שרה אוסצקי-לזר

 הערבים אזרחי ישראל בעשור השלישי –  גיבוש לאומי ומפנה פוליטי

קטע ממאמר שהופיע בספר: צבי צמרת וחנה יבלונקה (עורכים) ישראל בעשור השלישי תשכ"ח-תשל"ח, יד בן צבי ירושלים, 2008, ע"ע 285-302.

 שני אירועים מרכזיים שהתרחשו בשלהי העשור השני למדינה השפיעו ישירות על התפתחות התודעה הלאומית של הערבים בישראל במהלך העשור השלישי, והובילו למפנה בתפיסה העצמית ובהתגבשות הפוליטית של קהילה זו. בסוף שנת 1966 בוטל הממשל הצבאי ששלט בחייהם במשך שמונה-עשרה שנים, וביוני 1967, בעקבות מלחמת ששת הימים, נפתח לראשונה הקו הירוק אחרי תשע-עשרה שנות ניתוק מן העולם הערבי ומאחיהם הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה. מרבית ההתפתחויות שחלו מכאן ואילך בקרב האזרחים הערבים, קשורות במצב הגיאו-פוליטי החדש שנוצר. המשך…

להמשך קריאה הערבים אזרחי ישראל בעשור השלישי – גיבוש לאומי ומפנה פוליטי

כפר קרע 1949-1948: העזיבה והשיבה

שרה אוסצקי-לזר

כפר קרע 1949-1948: העזיבה והשיבה

 ב-9 במאי 1948 תקפו אנשי חטיבת אלכסנדרוני את כפר קרע, השוכן בפתחו המערבי של ואדי עארה. במקום נערך קרב קצר ובעקבותיו עזבו כל תושבי הכפר את בתיהם והתפזרו במטעי הזיתים וביישובים הסמוכים, ושהו שם במשך 11 חודשים. אף שהכפר עצמו לא נכבש לא הצליחו תושביו לשוב לבתיהם כי הכוחות הישראלים שלטו בנעשה בו וחלשו עליו מן הגבעות הסמוכות ומיקשו את הדרכים המובילות לשדות ולשטח הבנוי. ב-11 החודשים הללו שהו כ-1,600 תושבי הכפר על נשותיהם וטפם במטעים, בשדות וביישובים הסמוכים. רק עם סיום המלחמה ועם חתימת הסכמי שביתת הנשק הותר להם לחזור, והם אכן עשו זאת באפריל 1949. ככל הידוע זהו אחד המקרים הבודדים במלחמה זו שיישוב ערבי שלם התפנה ותושביו המקוריים חזרו אליו באישור שלטונות ישראל ואכלסוהו מחדש.[1] על הנסיבות שהביאו לכך ועל חיי התושבים במהלך אותם חודשים של גלות מכפרם מדובר להלן. המשך…

להמשך קריאה כפר קרע 1949-1948: העזיבה והשיבה

הוויכוח על הממשל הצבאי: 1955 – 1959

 שרה אוסצקי-לזר

 "שכרו המפוקפק יוצא בהפסדו הוודאי"[i]:

הוויכוח על נחיצות הממשל הצבאי 1955-1959 וההכרעה להמשיך בו

 ממשל צבאי הוטל על מרבית האזורים בהם התגוררו ערבים עוד במהלך מלחמת העצמאות והוא המשיך להתקיים עד 1 בדצמבר 1966, עת בוטל על ידי ראש הממשלה דאז לוי אשכול. מנגנון הממשל הצבאי פעל בתוקף תקנות ההגנה לשעת חרום (1945), שפרסמו שלטונות המנדט הבריטי בזמנן. התקנות הללו אּפשרו לצבא לפעול נגד אוכלוסיה אזרחית בדרכים נוגדות חוק ודמוקרטיה וללא פיקוח משפטי, כל עוד נתפסו כהכרחיים למען שמירה על הבטחון. המשך…

להמשך קריאה הוויכוח על הממשל הצבאי: 1955 – 1959

ראשי הפרקים של עבודת הדוקטורט

ראשי הפרקים של עבודת הדוקטורט:

שרה אוסצקי לזר, התגבשות יחסי הגומלין בין יהודים לערבים במדינת ישראל, העשור הראשון 1948 – 1958, בהדרכת: פרופ' גבי ורבורג וד"ר קייס פירו, אוניברסיטת חיפה, הפקולטה למדעי הרוח, החוג להיסטוריה של המזרח התיכון, מרץ 1996.

המשך…

להמשך קריאה ראשי הפרקים של עבודת הדוקטורט

עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון

עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון

שרה אוסצקי-לזר

מתוך: אניטה שפירא (עורכת), מדינה שבדרך: החברה הישראלית בעשורים הראשונים, ירושלים: מרכז זלמן שזר, 2001

עם התייצבות גבולות 'הקו הירוק', לאחר חתימת הסכמי שביתת הנשק בין מדינת ישראל לשכנותיה באפריל 1949, נותרו כ-156,000 תושבים ערבים בתחומי המדינה, והם היוו כ-14% מכלל תושביה. בפני מוסדות המדינה החדשה עמד אתגר מוסרי, חברתי ובטחוני – לקבוע מה יהא מעמדו של המיעוט הערבי במדינה היהודית. ישראל ראתה עצמה מראשית דרכה כמדינה דמוקרטית והצהירה במגילת העצמאות שלה, כי תקיים שוויון חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה. מאידך גיסא, המדינה נדרשה להגן על עצמה מפני סכנת מלחמה נוספת עם העולם הערבי ומפני עוינות אפשרית מבית. העם היהודי, שחי כמיעוט ברחבי העולם ונאבק לשוויון זכויות במקומות מושבו, ניצב עתה בעמדה הפוכה – הוא מהווה רוב במדינתו העצמאית ואילו בתוכו חי מיעוט, השונה ממנו כמעט בכל תחומי החיים – שפה, תרבות, דת, לאום, רמת חיים, רמת מודרניזציה, השכלה ושאיפות לאומיות. המשך…

להמשך קריאה עיצוב יחסי יהודים – ערבים בעשור הראשון