אוג 282016
 

זיגמונט באומן, יהודי יליד פולין שנמלט לברית המועצות עם משפחתו בימי מלחמת העולם השנייה, חזר לפולין והיה קצין בצבאה ואחר כך מרצה באוניברסיטת ורשה, פוטר בשל התעניינות אביו בהגירה לישראל, עלה לארץ ולאחר שנתיים עזב והשתקע באנגליה בה הוא חי עד היום; מרצה לסוציולוגיה ואחד האינטלקטואלים המשפיעים ביותר בהגות על המודרניות והפוסט-מודרניות, על הגלובליזציה והלאומיות. כפי שכותב עמוס גולדברג בהקדמה מאירת העיניים לספר, סיפור חייו של באומן הוא "סיפור של תנועה מתמדת במרחבים אידיאולוגיים, רעיוניים וגיאופוליטיים, של ריבוי שפות וזהויות, של השתלבות, נידוי וביקורתיות ושל התנסות ונטילת חלק בכמה מחוויות היסוד ובכמה מהמאורעות המכוננים של היהודים ושל אירופה במאה ה-20" (עמ' 11).

אשתו יאנינה ניצולת שואה כתבה את סיפורה האישי לאחר שנים של שתיקה והקריאה בספר דחפה את באומן לחשוב מחדש על הדרך בה הוא – ושאר העולם – מבינים את השואה. חשיבה מחודשת זו היא העומדת ביסוד ספרו "מודרניוּת והשואה" שיצא לאור כבר ב-1989 אך תורגם לעברית רק לאחרונה. באומן מניח לפתחם של עמיתיו למקצוע – הסוציולוגים האמונים על ניתוח תהליכים חברתיים – את השאלה כיצד לא ניסו להסיק מסקנות אוניברסליות מן האירוע הטראומטי הגדול של המאה העשרים ולנתח את משמעויותיו החברתיות והכלל-אנושיות. השואה לא הייתה רק טרגדיה של העם היהודי, הוא כותב, ואין להתמקד רק בגרמנים כמחוללי הפשע. "היא נולדה ובוצעה בחברתנו הרציונלית והמודרנית, בנקודת השיא של הציוויליזציה שלנו" ולכן, יש צורך להסביר אותה ולהתייחס אליה כבעייתה של התרבות והחברה והמודרנית בכללה. השואה לא הייתה, כפי שרבים נוטים להסביר, "פצע או חולי בציוויליזציה שלנו" היא לא התרחשה במקום אחר ובימים אחרים, אלא כאן, בלב ליבה של אירופה ובאמצע המאה העשרים, היא לא הייתה כֶּשֶל של המודרניות אלא דווקא תוצר שלה. היא לא הייתה "הפרעה בשטף הרגיל של ההיסטוריה, גידול סרטני בגופה של החברה המתורבתת, טירוף זמני בים של שפיות", כפי שהוא עצמו סבר שנים ארוכות, אלא, ואי אפשר לברוח מכך – השואה היא תופעה מודרנית מובהקת. אי אפשר להבין אותה ללא ההקשר של התפתחות המדינה המודרנית, הלאומיות והטכנולוגיה וללא הבנת המפגש הייחודי בין אמצעי הפעולה הרציונלית והיעילה שנולדו מתוך המודרניות עצמה. הוא מוסיף וטוען כי לא רק שלא נעשה די כדי להבין זאת, אלא נעשה פחות מדי כדי לנטרל את התוצאות האיומות הפוטנציאליות של המפגש הזה גם בעתיד.

לעומת היקף מרשים ועצום של עבודות היסטוריות על השואה, קובל באומן על מיעוט הניתוחים הסוציולוגיים שלה, וזה מה שהוא מנסה לעשות בספר ייחודי זה. Continue reading »

אוג 282016
 

 הקדמת העורכים

בשנים האחרונות אנו עדים לגל של הצעות חוק ושל חוקים שכבר אושרו על ידי הכנסת, הפוגעים בזכויות יסוד העומדות בבסיס הדמוקרטיה: חופש הביטוי והמחאה והשוויון לפני החוק. חלק מן החקיקה מופנה גם נגד עצמאותה של מערכת המשפט ונגד חופש הפעולה של ארגוני החברה האזרחית, ומסכן את הפרדת הרשויות הנהוגה בדמוקרטיה. למגמה זו יש השלכות פוליטיות, חברתיות וכלכליות על כלל אזרחי המדינה, אך היא פוגעת במיוחד בציבור האזרחים הערבים- הפלסטינים בישראל ומשפיעה על יחסו למדינה ועל קשריו עם הציבור היהודי.

מסוף שנת 2012 ולאורך 2013 פעלה במכון ון ליר בירושלים קבוצת דיון ומחקר בין-תחומית, בשיתוף עם המרכז היהודי-ערבי באוניברסיטת חיפה ועם "דיראסאת", מרכז ערבי למשפט ומדיניות. הקבוצה שמה לה למטרה לבחון תהליכים אלה ולנתחם מבחינה משפטית, חברתית ותרבותית, תוך השוואה למקרי חקר דומים בעולם. חברי הקבוצה בדקו לעומק היבטים מגוונים של הנושא על פי תחומי התמחותם. במסגרת פעילות הקבוצה נערכו כנסים ואירועים ציבוריים ברחבי הארץ, ועתה מקובצים מחקרי חבריה בספר המונח לפניכם. Continue reading »

נוב 222014
 

To my brave mother

A Jewish Family

 She was born in a stormy snowy night in Vilna, on the first of January 1924, the last child of Sarah and Dov Shapiro. Her sister Yehudit and her brother Yitzhak were older than Chaya who enjoyed a spoiled and calm childhood as the pet child of the family, mischievous, smart, a rebel, not liking frameworks – and so she remained until the end of her life in 2003.

 Her mother Sarah nee Rodominer belonged to a family which came to Vilna from the village of Rodomino in Lithuania. Her two brothers and her mother, Grandma Liebe (Ahuva) lived close by. She was a beautiful and musical woman, and used to sing to her children and to regret that they did not inherit her talent for music. She was a housewife, but also a sewer of leather gloves by profession, a vocation which later saved her and her family for a while, in the ghetto. Continue reading »

ספט 022014
 

ספר חדש ראה אור בהוצאת האוניברסיטה הפתוחה (תשע"ד – 2014):

החברה הערבית בישראל, כרך א' – מרוב למיעוט לאומי

מאת אילנה קופמן, מוסטפא כבהא, שרה אוסצקי-לזר ויאיר בוימל

ספר חדש

ספר חדש – החברה הערבית בישראל

 

 *** Continue reading »

יונ 042014
 

איאן מקיואן, התמים, או היחסים המיוחדים, עם עובד 296 עמ'.

 השילוב של ריגול, אהבה, רצח, מסתורין, בגידה, על רקע ברלין המחולקת והמלחמה הקרה, יחד עם כתיבה צבעונית ועשירת מבע הוא מתכון מנצח. הוצאת עם עובד טרחה לתרגם רומן שפרסם איאן מקיואן בשנת 1989 עוד בטרם היה "עטור פרסים" וידוע, ובטרם נעשו סרטים על פי ספריו, אף על פי שספר זה יכול להפוך לסרט מופת. השנה 1955, האמריקאים והבריטים שולטים בברלין המתאוששת במהירות עשור אחרי המלחמה, עדיין ניכרים בה סימני ההרס, מצוקת הדיור והעבודה והנוכחות הצבאית של בעלות הברית. גיבור הסיפור לנרד מרנהם, טכנאי צעיר של משרד הדואר האנגלי נשלח לסייע בפרויקט סודי של התקנת האזנה לרוסים השולטים במזרח העיר ע"י כריית מנהרה החוצה אותה מחלקה המערבי. העלילה נעה בין תיאורים ריאליסטיים של המבצע הגדול, לבין פרשת התאהבותו של מרנהם בגרושה גרמניה  יפהפיה ומבוגרת ממנו, שפותחת בפניו את סודות החיים, האהבה והסקס ושותפה לו מאוחר יותר בפרשייה מסחררת המשנה את חיי שניהם.  רק בעמוד האחרון של הספר מתברר כי "מבצע הזהב" אכן היה אמיתי, וכי ה- CIA  וה- MI6 אכן כרו את "מנהרת ברלין" באותה שנה וכמה מן הדמויות מופיעות בספר  בשמן האמיתי. אולם כל השאר הוא פרי דמיונו הפרוע של מקיואן, הבונה עלילה מפותלת ומרגשת סביב המנהרה ומיטיב לשחזר את אווירת הימים ההם ולכתוב רומן שגם כיום, כשקם דור שלא ידע את חומת ברלין, את ג'והן לה קארה ואת פרשיות הריגול מסמרות השיער, יכול לקראו בנשימה עצורה.

Continue reading »

יונ 042014
 

Dan Rabinowitz, Khawla Abu-Baker, Coffins on our Shoulders: The Experience of the Palestinian Citizens of Israel, University of California Press, Berkeley, Los Angeles, London  2005

 "Standing tall I march

My head held high.

An olive branch held in my palm,

A coffin on my shoulder,

On I walk"…

 These shivering words of the Palestinian poet from the Galilee Samih al-Qasem gave the book its somewhat irritating title. Three years ago the book was first published in Hebrew and Arabic under the name The Stand-Tall Generation – again taken from al-Qasem's poetry. In both cases the authors refer to the young generation of the Palestinian-Arab citizens in Israel, a generation that went through the al-Aqsa intifada of 2000 and had been shaped by this experience. The book deals profoundly with the characteristics of this generation and the gaps and differences between it and its fathers' and forefathers' generations – the 'warn-out' and 'surviving' generations respectively. The term in Hebrew ha'dor ha'zakuf has immediately become a common adjective for this group of Arab university and high-school students, a group that is very much aware and proud of its national Palestinian identity and at the same time is unhesitant and very blunt when it comes to its struggle to achieve full civil equality inside the Jewish state.

Rabinowitz and Abu Baker base much of their analysis on interviews with class mates of the late Asil 'Aslah, a shahid (martyr) of the October 2000 bloody events that resulted with 13 young Arabs dead by the Israeli police forces. In between the survey of political events and the reactions of their interviewees, they wave personal stories of 3 generations of their own families with much sincerity and compassion. Continue reading »

יונ 042014
 

יצחק רייטר (עורך) דילמות ביחסי יהודים-ערבים בישראל, הוצאת שוקן, ירושלים ותל אביב 2005, 271 עמ' ללא מפתחות.

עד ראשית שנות התשעים היה המחקר בנושא יחסי יהודים-ערבים בישראל מצומצם בהיקפו וניתן היה למנות על כף יד אחת את מספר אנשי האקדמיה שעסקו בו. אמנם התקיים מחקר על האוכלוסיה הערבית שנשארה בישראל, מהיבטים שונים: סוציולוגיים, אנתרופולוגיים פוליטיים ואחרים, אך מהות היחסים והסתירות הפנימיות שהם טומנים בחובם, חלקה של המדינה בעיצובם ותרחישים עתידיים כמעט לא היו על סדר היום האקדמי. בעשור האחרון אנו עדים לפריחה גדולה בתחום זה. חוקרים מדיסציפלינות שונות, ערבים ויהודים, מנתחים את השסע במונחים תיאורטיים, השוואתיים, אמפיריים, הסטוריים, סוציולוגיים, פסיכולוגיים ועוד. המחקר מתבצע לא רק באוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, כי אם גם במכונים חוץ-אקדמיים שהוקמו לרוב, ובמסגרת ארגוני החברה האזרחית. חלק מן המחקרים מתבסס על סקרים הנערכים חדשים לבקרים וחלק אחר על דיונים וסדנאות משותפים לחוקרים בני שני העמים. ניתן להבחין בשינויים שחלו בהדגשים ובנושאים המרכזיים בהם עוסקים החוקרים: שוויון אזרחי לערבים בתוך מדינת ישראל; אוטונומיה; השפעת הסכמי אוסלו על הערבים בישראל; יחסיהם עם הרשות הפלסטינית ועם חלקיו האחרים של העם הפלסטיני;  הסיבות לאירועי אוקטובר 2000 והשלכותיהם לטווח ארוך, ולאחרונה – דיון מתגבר ב"זכויות קיבוציות" למיעוט הערבי, תוך השוואה להתפתחויות שחלו במעמדם של מיעוטים בעולם, בעיקר באירופה. Continue reading »

יונ 042014
 

ראסם ח'מאיסי, חסמים בתכנון יישובים ערביים בישראל, מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, ירושלים 2004, 38 עמ'.

 בתוך המכלול הגדול של סוגיות ובעיות העומדות בין האוכלוסיה הערבית בישראל לבין המדינה, שאלת התכנון והמתאר של היישובים היא אחת הקשות והמטרידות ביותר, שכן היא נוגעת בחיי היומיום של כל אזרח ואזרח ויש לה השלכות על תחומי חיים רחבים. הד"ר ראסם ח'מאיסי מן החוג לגיאוגרפיה באוניברסיטת חיפה עוסק בנושא זה שנים ארוכות, הן כחוקר והן כשותף פעיל בגופים תכנוניים רשמיים ואלטרנטיביים גם יחד. על כן יש עניין רב בהצגה העניינית והתמציתית של דבריו, המאירים את מורכבותו של התכנון במכלול היבטים, הן מנקודת ראות המדינה והן מצד החברה הערבית. המחקר דן ב"חסמים", היינו מכשולים הגורמים לשתי תופעות מוכרות:

  1. פערים גדולים ברמת הפיתוח בין היישובים היהודים והערבים, שאינם נסגרים, למרות ההכרה בקיומם מצד כל הגורמים.
  2.  הצהרות רבות על הצורך בתכנון וקיומן של תכניות לעיצוב מדיניות-על לקידום היישובים הערבים, ואפילו הקצאת משאבים לשם כך – נותרות ברוב המקרים בגדר רטוריקה, שאיננה מתרגמת למעשים של ממש. Continue reading »
יונ 042014
 

ג'ברא אבראהים ג'ברא, בור המים הראשון – ילדות בבית לחם, מערבית: רביב אנין, עריכה ואחרית דבר: ד"ר עאדל מנאע, אנדלוס 200 עמ'.

באחרית הדבר מבחין ד"ר עאדל מנאע בין הז'אנר של אוטוביוגרפיה מודרנית, לבין כתיבת זכרונות. באוטוביוגרפיה, הוא אומר "מתבונן המחבר במהלך התפתחותה של אישיותו… מוקד הסיפור האוטוביוגרפי הוא הספירה הפרטית והמשפחתית האינטימית [ואילו]  בזכרונות המוקד הוא הספירה הציבורית". לפי הגדרה זו, בור המים הראשון הוא אכן אוטוביוגרפיה מודרנית, שנכתבה על ידי אחד מבכירי הסופרים הפלסטינים במקום גלותו בבגדאד, כשישים שנה לאחר התרחשות הדברים ומנקודת ראותו של ילד שגדל בפלסטין המנדטורית בשנות העשרים של המאה שעברה. במאתיים עמודיו של הספר אין כמעט איזכור למאורעות הפוליטיים הסוערים שאיפיינו את הארץ, הבריטים לא קיימים בכלל והיהודים מוזכרים בשוליים פעם או פעמיים כ"גברים משונים למראה, במעילים שחורים ארוכים וכובעי פרווה או מגבעות שחורות"… שהשמיעו קולות נהי מוזרים בעת ביקורם ב"כיפה", [היא קבר רחל] ואמרו עליהם כי הם חוטפים ילדים נוצרים. המאבק הפלסטיני מוצנע אף הוא ורק פיסקה אחת בעמוד הלפני אחרון מאזכרת את אירועי שנת 1936 ואחריהם את מלחמת העולם שפרצה ומייד את מות אחותו בילדותה ואת יציאתו ללימודים באנגליה. בנקודה זו עוצר ג'ברא וכותב כי "לכל אלה… נחוצים מתינות ואורך רוח, שלהם אמנם נזקקנו בעודנו מתבוננים ברגעי האושר הארוכים, במשברים ובהנאות", ורומז כי מכאן ואילך נסתיים תור הילדות חסרת הדאגה ומתחיל פרק חדש בחייו, הפרטיים והציבוריים שעליו כבר לא יכתוב. Continue reading »

יונ 042014
 

עזיז חידר (עורך) ספר החברה הערבית בישראל 1: אוכלוסיה, חברה, כלכלה, מכון ון ליר בירושלים והקיבוץ המאוחד 236 עמ'

'דמוגרפיה' הפכה למילה גסה בדיון הציבורי בישראל, במיוחד בכל הנוגע למאזן המספרי בין יהודים וערבים אזרחי המדינה, ולשיעורי הילודה וגידול האוכלוסין בארץ ישראל/פלסטין השלמה בין הים לנהר. 'דמוגרפיה' מזמנת כר פורה למניפולציה מספרית, היא מציתה פחדים קמאיים, מניעה הקמת גדרות וחומות ומולידה מצעים פוליטיים הזויים. רחם האישה הופך לנשק פוליטי רב עוצמה וזהותם האתנית והלאומית של יילודים בני יומם מיתרגמת לגרפים ולטבלאות סטטיסטיות הרבה לפני שהם עומדים על דעתם. השד הדמוגרפי הפך בן- בית בכל סלון ומומחים למיניהם מאיימים חדשות לבקרים שהנה הנה הוא עומד להתפרץ מצוואר הבקבוק הצר בין נתניה לקלקיליה ולשטוף את הארץ כולה. אפשר לשחק במספרים ולהתאים אותם לרצונם ולהשקפת עולמם של הסוקרים והכותבים. אפשר להביט באותן טבלאות ולפרש אותן בדרכים הסותרות זו את זו. ניתן לברור נתונים ולהבליט את הרצוי, להצניע את מה שמפריע ולעמעם הגדרות (עיין ערך: "לא-יהודים"). אין דמוגרפיה אובייקטיבית. Continue reading »

שינוי גודל גופנים
ניגודיות