מאי 272013
 

הכירו את ליאן אייסון, היא חיה בינינו כבר חמש שנים ודואגת במסירות למניה, ועד לפני שנה גם לאברהם דיאמנט ז"ל. ליאן היא אחת מעובדות הסיעוד הפיליפיניות שנדדה הרחק מארצה וממשפחתה, בשל המצב הכלכלי הקשה, ועובדות יומם ולילה  כדי ללוות בכבוד את זקנתם של ותיקי הקיבוץ. היא אם לשלושה ילדים שבגרו בלעדיה, בנותיה בנות 24 ו-22 ובנה בן 20. הבת הבכורה נישאה בחודש מרץ וליאן לא השתתפה בחתונתה. גם בלווית אביה שנפטר לפני כשלוש שנים לא נכחה וגם כשאחיה נפטר מדלקת ריאות לא נסעה. זה המחיר של היותה כה רחוקה. הכסף שהיא מרוויחה כאן מממן את השכלתם הגבוהה של ילדיה – הבנות כבר סיימו אוניברסיטה ועובדות בתחום הכלכלי – ואת שיפוץ הבית הכפרי של המשפחה. ליאן התגוררה כל חייה בכפר לרגלי הר הגעש המפורסם מניטובו, אך הכפר נהרס כליל באחת מהתפרצויות הלבה והם איבדו את כל מה שהיה להם. כיום הם גרים בכפר מרוחק יותר, אמנם קיבלו מהממשלה בית קטן, אך הוא היה זקוק להגדלה ולשיפוץ. עכשיו היא מתכננת קניית מכונית למשפחה. בעלה עובד כנהג אך משכורתו נמוכה ואיננה מספיקה לצורכי הבית.  בפיליפינים היה לה עסק קטן למזון, אך גם זה לא סיפק את הדרוש. פעמיים נסעה ליאן לחופשות קצרות בפיליפינים, את הקשר המשפחתי היא שומרת באמצעות הסקייפ. כמעט כל ערב היא מדברת עם הבעל והילדים וכך עוקבת אחר הנעשה. האם אפשר כך לקיים חיי משפחה? אני שואלת, והיא משיבה בחיוך נצחי – אין ברירה. Continue reading »

מאי 272013
 

כששואלים את פפה מה שלומו הוא תמיד עונה gordo y feliz (שמן ומאושר) וכך אכן הוא חי את חייו. בין אם בימים בהם עבד 16 שעות ברצף ובין אם בימים בהם הוא מתבטל בבית כפנסיונר צעיר. תמיד מחייך, תמיד מרוצה ולא מתלונן על כלום. בשמונה עשרה השנים האחרונות כיהן פפה כמנהל מחלקת המחשוב בארד, שכיום משתמשת בתוכנות המתקדמות ביותר בעולם בכל תחום. המחלקה בת 3 אנשים בסך הכול אחראית על כל ציוד המחשבים בארד, על התשתית המיחשובית וגם על הקשר עם חברות חיצוניות הנותנות שירותים למפעל. "האחריות גדולה מאד" אומר פפה, "צריך להיות מוכן לקריאה 24/7 כי כל תקלה יכולה לשבש את העבודה במפעל כולו ולעתים אף לשתק אותה. אבל אני גאה לומר שהצלחנו להקים מערכת יציבה ומתקדמת ואין הרבה תקלות". Continue reading »

מאי 272013
 

שרה אוסצקי

רמות מנשה הוא הבית השני שלי, כמו משפחה. לא הרבה עובדים זוכים להגיע לרמה כזאת, לתחושה של בן בית במקום העבודה. ואני זכיתי, אומר אמיר בחיוכו הצנוע. כבר שלוש שנים הוא כאן, בדיוק שלוש, חולף על פנינו בטרקטור ומניף יד לשלום, מטפס על עצים, מכסח דשאים, שותל פרחים, גוזם קוצים, משקה, מזבל, מטפח, מנסה לעשות ככל יכולתו נוכח הרס הגינון המסיבי שעובר עלינו בשנה האחרונה. אבל תמיד נשאר אופטימי ומחכה לרגע בו יתחיל שיקום הגינות: אם נתכנן ונקים את הגינון מהבסיס יהיה קל יותר ונשיג תוצאות טובות. בנעוריו בחר בכיוון אחר לגמרי – למד בתיכון למקצועות התעופה ברמת דוד מכיתה ט' עד י"ב ושרת אחר כך 3 שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד, כטכנאי קרקע של הליקופטר ה"עטלף" הפועל בחיל הים. בחוץ? הוא אומר. אמנם זו עבודה פיזית קשה אבל יש רגיעה נפשית, עובדים בכיף. אמיר כמעט בטוח שזה מה שיעשה גם בעתיד. בקרוב הוא יוצא לקורס ראשון בגינון במכללת רופין. עם הנסיון שצבר כאן שלוש שנים לא בטוח שהקורס יחדש לו הרבה, אבל הוא רוצה ללמוד. הגינון הוא עולם ומלואו, מקצוע מעניין שיש בו הרבה תחומים ואני מאד אוהב אותו.

Continue reading »

אפר 252012
 

באירוע מרגש ורב משתתפים ובנוכחות משלחת איטלקית נכבדה בראשות השגריר לואיג'י מאטיולו וסגן ראש העיר לה ספציה מאוריציו גרציאנו,  הודו חברי קיבוץ רמות מנשה לעם האיטלקי ולתושבי העיר על ההזדהות והתמיכה שהפגינו כלפיהם בשנת 1946. בדיוק לפני 66 שנים התקבצה קבוצה של כאלף ניצולי שואה בנמל לה ספציה בצפייה לעלות לארץ, ששעריה היו נעולים בידי שלטונות המנדט הבריטי. בתוכם היו חברי גרעין "בוני הנגב" של חברי השומר הצעיר, רובם הגדול "בוגרי" אושוויץ ומחנות ריכוז אחרים. הבריטים הטילו מצור על הנמל ולא התירו לאניות להפליג. המעפילים בהנהגתו של יהודה ארזי פתחו בשביתת רעב שזכתה לכיסוי נרחב בעיתונות העולמית והעלתה את בעייתם של עשרות אלפי הפליטים שהתרכזו באיטליה אחרי המלחמה ולא היה להם לאן ללכת. בשעות הקשות ההן גילו תושבי העיר לה ספציה סולידאריות מופלאה עם הניצולים היהודים. העיר סבלה הפצצות בסוף המלחמה ומצבה היה רעוע, המזון לא היה בשפע ולמרות זאת חלקו תושבי לה ספציה את המעט שהיה להם עם המעפילים ששהו על החוף כשישה שבועות בחוסר ודאות. כאשר נכנעו לבסוף הבריטים ונתנו את האות להפלגת האניות דב הוז ואליהו גולומב, ניצבו על החוף תזמורת העיר ומכבי האש יחד עם כל התושבים, וליוו את הנוסעים בנגינה ובברכת דרך צלחה עד שהאניות נעלמו מן העין.

 

השגריר מאטיולו וסגן ראש העיר גראציאנו

יעקב פלך מעניק אות הוקרה לסגן ראש העיר גראציאנו

Continue reading »

ספט 242011
 

קיבוץ רמות מנשה

בעקבות המחאה החברתית ערכנו כנס ברמות מנשה לדון במצוקת הדיור של הצעירים בקיבוצים והחנק המוטל עלינו על ידי מנהל מקרקעי ישראל ורשויות התכנון. להלן כתבה שפורסמה ב"זמן הירוק"  ב-22ץ9ץ2011 בעקבות הכנס:

 ברוח המחאה החברתית ששטפה את הארץ, שהפתיל שהצית אותה היה מצוקת הדיור, עולה גם מתוך התנועה הקיבוצית מחאת צעירים, בני קיבוץ שאינם יכולים לבנות את ביתם בקהילות בהן נולדו. זאת, בעיקר בשל מגבלות התכנון והבנייה שהם תולדת הסטוריה ארוכה של יחסים עכורים בין הרשויות  הממונות לבין התנועה הקיבוצית. לפי ההערכות הזהירות, כמה אלפי בני קיבוצים ברחבי הארץ מבקשים לחזור להתגורר בהם, או שהם גרים כבר ביישוביהם בשכירות ובהסדרים זמניים כלשהם ואינם יכולים לקבל קרקע ואישורים לבניית קבע.

כמאה איש נענו לקריאה שבאה ביוזמת חברים צעירים וותיקים ברמות מנשה והתכנסו ביום שישי בבוקר לדון במצב הקיים ובאפשרויות לקדם פתרונות. שתי אסכולות מרכזיות בלטו בדברי המתדיינים – זו הממסדית שקראה להמתין למסקנות הוועדות שהוקמו ולהמשיך לפעול בדרכים המקובלות, אף כי הן סיזיפיות ומתסכלות, בתוך מסדרונות השלטון, וזו שקראה תיגר על ההתנהלות המנומסת של הנהגת התנועה והציעה לצאת במחאה מיליטנטית ואפילו אלימה כדי להיראות, להישמע ולהשיג הישגים. בין לבין היו אלה שאמרו כי אין סתירה בין שתי הדרכים ואפשר להתנהל במקביל – המוסדות מול הממסד והשטח מול דעת הקהל, הציבור והתקשורת. Continue reading »

שינוי גודל גופנים
ניגודיות