יונ 042014
 

 אליאס ח'ורי, באב אלשמס, מערבית: משה חכם, עריכה: אנטון שמאס, אנדלוס, 544 עמ'.

 צריך אומץ לב לתרגם לעברית בעת כזאת את סיפור הנכבה הפלסטינית בגליל.  צריך  תעוזה להוציא לאור ספר כרוך בשחור, שמעליו זועקים בצהוב  שמות הכפרים הערבים בגליל שהיו ואינם ושהיו וישנם, ואף לא שם אחד של יישוב יהודי ביניהם. הוצאת אנדלוס בראשות יעל לרר, המתמחה בתרגומים ספרותיים מן השפה הערבית עשתה זאת עם כל הלב ובכוונה גדולה.

 דרושה נשימה עמוקה ויכולת אמפתיה גדולה לקורא ישראלי, כדי לצלוח את מאות העמודים הסוריאליסטים-ריאליסטים, בהם נרקמת ונפרמת לאיטה הסאגה הטראגית של העם הפלסטיני בגליל ובלבנון – בארבעים ושמונה,  בשלושים ושש, בשמונים ושתיים, בשבעים ושש, בתשעים ושלוש – הלוך חזור, חזור והלוך, כסיפור לאומי אחד ארוך שעדיין אין לו סוף, המורכב ממאות סיפורים אנושיים קטנים של סבל, אהבה, גבורה וייאוש. למרות יחסי הציבור הנרחבים וחרף האיכות הספרותית, דומה שלא רבים יוכלו לעמוד באתגר, במיוחד לא בתקופה הנוכחית בה הפך העם הפלסטיני לדמון. Continue reading »

מרץ 012012
 

תמרה ברנע ורפיק חוסייני (עורכים) הווירוס לא עוצר במחסום –- היפרדות מערכת הבריאות הפלסטינית מישראל, עם עובד, 415 עמ'.

התפרסם במעריב 2003

בימים בהם חלקי גופות הפכו מראה יומיומי  שכיח על מסכי הטלביזיה, כאשר מחיר חיי האדם  בשוק המזרח תיכוני ירד כמעט לאפס, כשמאות אלפי אנשים  חיים חודשים ארוכים בעוצר ואינם מגיעים כלל לקבל טיפול רפואי, כשאמבולנסים מובילים חומרי נפץ ויולדות מתות במחסומים, במציאות זו המוכרת עד זרא, היוצרת אטימות וקהיון חושים – מונח בפנינו ספר עב כרס ומלומד, עמוס פרטים ונתונים, על שיתוף הפעולה בין מערכות הבריאות הישראלית והפלסטינית. מי שאינו מכיר את המחברים ואינו מקורב לפעילות המשותפת ארוכת השנים בין ישראלים לפלסטינים בכל התחומים, עשוי לראות בהוצאת ספר כזה בעת הזאת בדיחה גרועה. אולם כתיבתו המשותפת ופרסומו לקהל מניחים אפשרות אחרת, העיון בו מספק אלטרנטיבה, מאיר כיוון נשכח, או במילים פשוטות – מפיח תקווה. Continue reading »

מרץ 012012
 

טאהר בן ג'אלון, העדרו המסנוור של  האור, עם עובד, ספריה לעם, מצרפתית: א' עתניאל, 214 עמ'.

מוחסין חאמיד, עשן עש, כתר, מאנגלית: אופירה רהט, 256 עמ'.

התפרסם במעריב 2002

זרם  המהגרים מאסיה ומאפריקה אל ארצות אירופה מצמיח לא רק לה-פנים והיידרים, או להבדיל כוכבי כדורגל בינלאומיים, אלא גם סופרים דגולים הכותבים בשפת המקום, מעשירים את התרבות המערבית, מרחיבים את אופקיה ומעמיקים את חדירת קוראיהם אל נבכי הנפש האנושית האוניברסלית. שני הספרים שבפנינו עוסקים באדם, בחירות, בהדרדרות הרוח ובהמראתה. שניהם נטועים בארצות מוצאם של מחבריהם – טאהר בן ג'לון החוזר שוב ושוב למרוקו, אף שלמעלה ממחצית חייו חי בצרפת ונאבק באומץ בגזענותה הגואה, ומוחסין חאמיד, הבטחה צעירה, הרוקם את עלילת ספרו הראשון במולדתו פקיסטן, אף שהוא מתגורר בלונדון, בקירבה רוחנית לסופרים "בני מיעוטים" שקדמו לו – כסלמאן רושדי, ויקראם סת' וח'ניף קוריישי. "העדרו המסנוור של האור" מבוסס על מעשה אמיתי ועל עדות שניתנה לסופר מפי אנשי צבא מרוקאים, שנאשמו בנסיון הפיכה נגד המלך ב1971- וישבו בכלא מדברי מבודד במשך שמונה עשרה שנים, מבלי שאיש יידע על גורלם. Continue reading »

מרץ 012012
 

אבן חזם האנדלוסי, ענק היונה, על אהבה ואוהבים, תרגמה מערבית והוסיפה מבוא והערות: אלה אלמגור, מוסד ביאליק, המפעל לתרגום ספרות מופת, ירושלים,

273 עמ'.

התפרסם במעריב 2003

אנחנו אוהבים להתרפק על "תור הזהב" של ספרד בימי הביניים, בו התקיימו יחסים הדוקים בין יהודים לערבים בצל פריחה תרבותית וספרותית והתנהלו חיי חולין חופשיים מכבלי הדת שמצאו ביטוי גם בשירי יין, אהבה וחשק. יצירתו של אבן חזם, שחי באנדלוסיה  בין השנים 994-1064, תורגמה עתה לעברית, באחור של אלף שנה, והיא עדות נפלאה לתקופה מיוחדת זו. למרות האירועים ההסטוריים הסוערים אותם חווה, בחר אבן חזם לכתוב דווקא על אהבה, וחוקרים רואים בו ובשירתו "חוליה מקשרת אפשרית בין שירת האהבה הערבית הקדומה לבין שירתם של הטרובאדורים הפרובנסאלים" . בשלושים השערים בעלי השמות הפיוטיים (כגון שער הרמיזה במבט; שער המתאהבים על פי התאור; שער המתאהבים במבט אחד; שער סימני האהבה, שער כיעורו של החטא ועוד ועוד ), מפיק המחבר שלל מרגליות – סיפורים, שירים ואבחנות דקות על מהות האהבה, המוכיחים את שאינו דורש הוכחה – זהו רגש חוצה זמן וגבולות, אוניברסלי ודומה בכל התרבויות ואיש לא יתעייף מלדבר בו. Continue reading »

ינו 282012
 

באחת הישיבות הראשונות של הממשלה הזמנית, כחודש אחרי הקמת המדינה, נערך דיון בסוגיית חזרתם של הפליטים הפלסטינים לתחומי מדינת ישראל. רוב השרים תמכו בעמדת ראש הממשלה דוד בן גוריון  שקבע כי "הם עשו את המלחמה", הפסידו וברחו ולכן אין להתיר את שובם גם לכשיסתיימו הקרבות. לעומתם, שר החקלאות, אהרן ציזלינג ממפ"ם, התנבא כי מאות אלפי הפליטים יגדלו לשנוא את ישראל ויהיו לה לאויבים "הם ישאו את שאיפת הנקם והשילם והחזרה" ויעוררו את ההמונים הערבים למלחמה, הזהיר ואמר כי לא נוכל לקיים את עצמאותנו אם תהיה מוקפת איבת נצח מסביב (עמ' 25-26). מפ"ם סברה כי בתום המלחמה יש להתיר את שיבת הפליטים החפצים בכך. בין שתי העמדות הללו גברה כידוע הראשונה. מדינת ישראל הצעירה הפנימה במהירות את המציאות החדשה שנוצרה עם עזיבת הפליטים (מבלי להיכנס כאן לדיון על נסיבות עקירתם ועזיבתם), וראשיה הבינו כי נוצרה הזדמנות מבחינתם לצמצם ככל הניתן את מספרם של הערבים שיהפכו לאזרחי המדינה. Continue reading »

ספט 242011
 

פורסם ב"הארץ ספרים", 21.9.2011

 שרה אוסצקי-לזר ויואב שטרן

 אלי אבידר, התהום, מה באמת מפריד בינינו לבין העולם הערבי? אגם הוצאה לאור 2011, 270 עמ'.

 עזה שווה חמאס, כל השיעים חיזבאללה, ערבים? טרוריסטים, האיראנים הם אחמדינג'אד והמוסלמים כולם קיצונים-פונדמנטליסטים-שונאי ישראל. רוב היהודים חושבים על הערבים כבלוקים, גושים יצוקים שאין בהם סדקים, כולם אותו דבר והם זזים וחושבים כאיש אחד. כך לגבי שכנינו הקרובים, האזרחים הערבים בישראל, כך כאשר הם חושבים על הפלסטינים, על השיעים בלבנון, על המצרים, הסורים וכן הלאה. כולם הרי ערבים, גם אם הם דרוזים או אינדונזים. אֵי אז בשנות ה-80, דווקא איש דת שיעי לבנוני לימד את בן שיחו, קצין מודיעין ישראלי צעיר, שלא כך הדבר, ואלי אבידר, אותו קצין, הפנים את המסר ונושא אותו אל קוראיו בספר חדש המנסה להרחיקנו משפת התהום.

למרבה האירוניה, דווקא מתוך נסיונו ביחידה 504 כמפעיל סוכנים מעבר לגבול, שמטבע הגדרתם בוגדים בעמם, עולות באבידר תובנות נרחבות לגבי הפער התפיסתי בין הישראלים לבין התרבות הערבית אותה הוא כה מוקיר. המחבר, בעצמו יליד מצרים ודובר ערבית רהוטה, מתייחס לערבים בתערובת של הערכה והיכרות מעמיקה מזה ושמץ של אוריינטליזם מזה. הוא כותב מתוך ידע רחב ונסיון חיים עשיר, אך גם עם תחושות בטן ואינטואיציה של אדם שהוא גם יהודי-ישראלי-ציוני עם נטייה ימינה וגם בן בית בעולם הערבי. את השניוּת הזו הוא מנסה ליישב, וגם לנצלה כנקודה ארכימדית לדיון החשוב הנפרש בספר. מתוך העמדה 'הפטריוטית' הישראלית הוא נוטל לעצמו לגיטימציה להטיח ביקורת נוקבת בפוליטיקאים ובמקבלי ההחלטות על עיוורונם וכשלונותיהם, ועל שורה ארוכה של צעדים שגויים ומזיקים בהם נקטו מתוך בורות וחוסר נכונות להכיר את דרכי הערבים. Continue reading »

אוג 202011
 

אמין אל-מהדי, הדעה האחרת – בזכות הדמוקרטיה והשלום, תרגום: מרסל ודוד שגיב, הקדמה והערות: שמעון שמיר, הקיבוץ המאוחד, סידרת קו אדום, 234 עמ'.

פורסם במדור הספרות של מעריב, יולי 2001

לפני שנתיים בדיוק התכנסו בקאהיר כשלוש מאות איש – ישראלים, פלסטינים, ירדנים, מצרים ואירופאיים לוועידת שלום שאירגנה קבוצת "ברית קופנהאגן" בחסות תנועת השלום המצרית. האווירה בכינוס היתה אופטימית, היה זה כחדשיים לאחר בחירתו של אהוד ברק לראשות ממשלת ישראל, והמשתתפים דנו ברצינות ובאריכות בהיבטים מעשיים של דמות השלום המתקרב. היא נערכה בצל אובדן כבד של אחד הפעילים הבולטים בקבוצה הסופר ועיתונאי המצרי לוטפי אל-ח'ולי שנפטר בעת שעסק בהכנות לכנס וחסרונו הורגש בכל פינה. מעבר לנהר התקיים כינוס אלטרנטיבי של מתנגדי השלום המצריים, שזכה לחשיפת יתר, הן בעיתונות המקומית והן בזו הישראלית, אך לא הצליח לשבש את התקווה. בין המשתתפים המצרים המעטים יחסית, בלט איש חדש ובלתי מוכר לרוב הישראלים שבינינו. הוא שפע חיוכים והפגין רצון עז לדו-שיח, חילק כרטיסי ביקור, הזמין לבקר והבטיח לבוא ארצה כדי להכיר מקרוב את עבודת ארגוני השלום למיניהם. היה זה אמין אל-מהדי, שספרו "הסכסוך הערבי-ישראלי – משבר הדמוקרטיה והשלום" שהתפרסם אז בערבית, תורגם עתה לעברית והופיע תחת שם שונה במקצת בתקופה שהשתנתה לחלוטין.

זהו ספר חשוב פעמיים עבור הקורא העברי – גם כניתוח עצמי חריף ונוקב של החברה הערבית, וגם כדרך להבין כיצד ישראל וכוונותיה מצטיירות בעיני שכניה. Continue reading »

מרץ 232011
 

שרה אוסצקי-לזר

 הוניידה גאנם, לבנות את האומה מחדש: אינטלקטואלים פלסטינים בישראל, ספרית אשכולות, מכון אשכול האוניברסיטה העברית, הוצאת מאגנס, האוניברסיטה העברית, ירושלים , תשס"ט, 206 עמ'.

 בשנים 2006 ו-2007 פורסמו ברבים ארבעה מסמכים שגובשו ונכתבו בידי קבוצות של אינטלקטואלים פלסטינים אזרחי ישראל, בהם פרשו בפני הציבור – הערבי והיהודי גם יחד –  את משנתם לגבי מעמדם העתידי במדינה, יחסיהם עימה ואופייה. "מסמכי החזון" כפי שהם מכונים בהכללה, היוו ביטוי מוחשי ומובהק לכוחם ולמרכזיותם של מחבריהם בקהילה הערבית בישראל ולתרומתם הגדולה לתהליך אותו מכנה הוניידה גאנם "בניית האומה מחדש". Continue reading »

מרץ 232011
 

שרה אוסצקי-לזר

 הצורך בהיזכרות

 אדוארד סעיד, עקור, לא מזרח ולא מערב, תפו"ח (תרבות, פוליטיקה וחברה), ידיעות אחרונות. מאנגלית:  מיכל סלע, 375 עמ'.

 תמונתו של הפרופסור המכובד מאוניברסיטת קולומביה משליך אבן לעבר שטח ישראל מן הצד הלבנוני של הגבול התפרסמה לפני מספר חדשים בעיתונות ועוררה השתאות. מה לאדוארד סעיד, מגדולי פרשני התרבות, איש ספר והגות, אזרח אמריקאי שביקר בישראל ויש לו ידידים ישראלים, חולה בלוקמיה קשה, אב לילדים בוגרים – מה לו ולאקט האלים הזה של זריקת אבן? Continue reading »

מרץ 232011
 

שרה אוסצקי-לזר

 האמנם זרים בביתם?

 רענן כהן, זרים בביתם: ערבים, יהודים, מדינה, הוצאת דיונון  338 עמ'.

 יש עניין מיוחד לבחון מחקר אקדמי שנכתב בידי פוליטיקאי לשעבר, שהיתה לו נגיעה ישירה בנושא מחקרו. רענן כהן, ח"כ ושר לשעבר ממפלגת העבודה, ותקופה מסוימת ראש אגף ה"מיעוטים" שלה, עוסק מזה שנים רבות במקביל לפעילותו הפוליטית גם בחקר הפוליטיקה הערבית בישראל. הוא אף כתב על כך עבודת דוקטוראט באוניברסיטת תל אביב, ופרסם ספר בשם "בסבך הנאמנויות" לפני כחמש עשרה שנה. Continue reading »

נגישות
סגור