דמעות יהודיות וערביות

שרה אוסצקי-לזר

 דמעות יהודיות וערביות

 לא תראו אותם בפרומו, לא תזהו אותם עם יום ושעת שידור קבועים, אבל אם הגעתם אליהם במקרה בשעת לילה מאוחרת לא תוכלו לשכוח את כוכבי "עבודה ערבית" המאיימת להיות התשובה הערבית-ישראלית למשפחת קוסבי האפרו-אמריקאית. המשך…

להמשך קריאה דמעות יהודיות וערביות

ידידות מהסרטים – ספא דבור

שרה אוסצקי לזר

 ידידות מהסרטים

 ספא דבור תמיד אהבה סרטים, אך בעיר הולדתה נצרת לא היה לה היכן לצפות בהם. הקולנוע היחיד שהיה בעיר נסגר לפני שנים רבות ואנשים הסתפקו  בטלביזיה. דווקא לאחר שחוותה משבר אישי קשה – בעלה ואביה נפטרו באותה שנה והיא נותרה לבדה עם שני תינוקות וחֶברה משפחתית לבניין לנהל – החליטה לעשות מעשה ולשלב את אהבתה לקולנוע עם תרומה תרבותית לקהילתה. בימים אלה מציינת ספא עשור להקמת העמותה, שכנגד כל הסיכויים ייסדה סינמטק חי ותוסס בנצרת, בו מוקרנים 3 סרטים ביום והוא מושך קהל של אלפים מדי חודש. המשך…

להמשך קריאה ידידות מהסרטים – ספא דבור

כפר קרע – בין עבר להווה: תערוכה

שרה אוסצקי-לזר

 כפר קרע – בין עבר להווה

 על שאלת הזהות של האזרחים הערבים-פלסטינים במדינת ישראל נשפכו כבר קיתונות של דיו: מחקרים, סקרים, ספרות ושירה עסקו במתח שבין השתייכותם לעם הפלסטיני, לתרבותו ולמורשתו לבין ניתוקם ממנו ב-48 והפיכתם המלאכותית לישראלים. היותם אזרחים ערבים במדינה יהודית, ב"מדינתם הנמצאת במלחמה עם עמם", כמאמרו המפורסם של הח"כ הצעיר של מפ"ם משנות השבעים עבד אל-עזיז זועבי, מחייבת התמודדות יומיומית. הסוגיה הזאת מחלחלת לא רק אל נאומי הפוליטיקאים ולהרצאות אקדמיות, כי אם נמצאת בכל לב, בכל בית וכפר, בבתי הספר ובארגונים האזרחיים. המשך…

להמשך קריאה כפר קרע – בין עבר להווה: תערוכה

שוויון בתרומה

שרה אוסצקי-לזר

 שוויון בתרומה

 ימי הוויכוח על שרות צבאי/לאומי/אזרחי של הערבים בישראל, כימי המדינה. כבר בשנותיה הראשונות עלה העניין לכותרות ונדון בחוגי הצבא, בכנסת ובקרב החברה הערבית עצמה. באותן שנים טענו חלק מן המנהיגים הערבים, כי אם לא יגויסו צעיריהם לצה"ל – לעולם לא יוכלו להיות אזרחים שווי זכויות בה. ההיסוס בא דווקא מן הצד היהודי. כזכור, באמצע שנות החמישים החליט בן גוריון לגייס את בני העדה הדרוזית לשרות חובה, כמו גם את הגברים הצ'רקסים, אולם בתוקף סמכותו כשר בטחון פטר משרות את כלל האוכלוסיה הערבית, נוהג שאומץ בידי כל שרי הבטחון מאז ועד היום. בן גוריון הסביר כי אי אפשר להעמיד את הערבים במצב הבלתי אפשרי בו יצטרכו להילחם בבני עמם, אולם סיבה נוספת שלא נאמרה בפומבי היתה, שמדינת ישראל לא רצתה לאמן ולצייד צעירים ערבים בנשק, כי פשוט לא סמכה עליהם. ההסדר היה ועודנו נוח לשני הצדדים. המשך…

להמשך קריאה שוויון בתרומה

יש צורך בטיפול שורש ברשויות הערביות

שרה אוסצקי-לזר

 יש צורך בטיפול שורש ברשויות הערביות

 הרשויות המקוממות הערביות קורסות. זו עובדה ידועה לציבור הערבי, למשרד הפנים ולשלטונות המדינה, אך למרות זאת אין טיפול שורש בבעיה. המשבר לא נולד היום, הוא מלווה את השדה המוניציפלי הערבי זה שנים רבות, והוא נוגע אישית לכל תושב בעשרות יישובים ברחבי הארץ. הבעיות מבניות, עמוקות וסבוכות, ורק בחלקן נוגעות לפערים בתקציבים ובאפליה בהקצאות הממשלתיות. המשך…

להמשך קריאה יש צורך בטיפול שורש ברשויות הערביות

על העוני

שרה אוסצקי-לזר 

 על עוני

 בתוך הריטואל הקבוע של הפרסום השנתי של דו"ח העוני וצקצוקי הלשון הקצרים הבאים בעקבותיו, (עד שהסקנדל הבא דוחק אותו לשוליים), טמון ריטואל נוסף והוא ציון חלקם העצום של הערבים, ובמיוחד הילדים שביניהם, בעשירונים התחתונים. 45% ממשקי הבית הערבים מוגדרים עניים (לעומת 14.7% מהיהודים) והם כוללים בתוכם את למעלה ממחצית הילדים העניים בישראל. הסיבות לכך רבות ומגוונות ונוגעות הן לגורמים פנימיים כגודל המשפחות ומיעוט נשים העובדות מחוץ לבית (17% מהנשים הערביות לעומת 65% מהיהודיות), והן לגורמים תלויי מדיניות כמו: מחסור משווע במקומות עבודה ביישובים הערבים, המעבר המהיר מחקלאות לענפי שירותים, אי הקצאת אמצעי ייצור כקרקע ומים, חולשתן של הרשויות המקומיות, אי השקעות בפיתוח, תפיסת מקומות עבודה של "הצווארון הכחול" בידי עובדים זרים, העברת מפעלים עתירי עבודה אל מחוץ לגבולות המדינה וחסמי אפלייה המונעים כניסת ערבים לכמה ממקומות העבודה הגדולים במשק. אמנם יש כמה יוצאים מן הכלל ש"עשו את זה", ורק לאחרונה התפרסמה כתבה ב"דה מארקר" על העשירים [המעטים] בחברה הערבית שהצליחו כנגד כל הסיכויים, אך עיקר הבעיה נעוץ בכך, שמגמת העוני הערבי נמצאת בעלייה מתמדת, לעומת הירידה בקרב היהודים. המשך…

להמשך קריאה על העוני

שתי אבידות גדולות

שרה אוסצקי-לזר

שתי אבידות גדולות

בסמיכות מקרים מוזרה הלכו לעולמם באותו יום שני אישים ערבים בולטים, עוד בטרם הגיעו לגיל שישים. ג'לאל אבו טועמה מבאקה אלגרביה ולוטפי משעור מנצרת נולדו מעט לפני המדינה וחיו באינטנסיביות גדולה את הסתירה המהותית של היותם ערבים במדינה יהודית. באופן טבעי ואמיץ היו גם ישראלים גמורים וגם ערבים גאים, אנשי עסקים ואנשי עט, פעילים ציבוריים ומקדמי ה"דו-קיום" לפני שהפך למילה גסה, מבקרים חריפים של שתי החברות בתוכן חיו ובו בזמן חלק אינטגרלי משתיהן גם יחד. שניהם ראו ב"מרץ" את הביטוי הפוליטי לעמדותיהם ודרכם, אף כי לא היו פעילים וחברים במפלגה. המשך…

להמשך קריאה שתי אבידות גדולות

50 שנה לכפר קאסם

שרה אוסצקי-לזר

חמישים שנה ל"כפר קאסם"

הפרשנות השונה של הערבים בישראל למלחמת לבנון, לא צריכה להפתיע את מי שלומד מן ההסטוריה. חמישים שנה בדיוק חלפו מאז יצאה ישראל ל"מבצע סיני" בשיתוף המעצמות דאז בריטניה וצרפת. זו היתה המלחמה הראשונה אחרי קום המדינה בעת שאזרחיה הערבים, עדיין נתונים תחת ממשל צבאי מתחילים להתאושש מתוצאות הנכבה של 48 ולבנות מחדש את חייהם כיחידים וכקהילה. העיתונות הערבית טענה אז כי המבצע נועד להפיל את משטרו של נאצר ולפגוע בתנועת השחרור האלג'ירית שנאבקה באותה עת נגד הכיבוש הצרפתי, מה שנראה מופרך בעיני הציבור היהודי והוכחש נמרצות על ידי הממשלה, והוכח כנכון עם פתיחת הארכיונים. "התוקפנות המשולשת", כפי שכונתה בערבית, נתפסה כהמשכה של מלחמת התרבות המערבית, שישראל היא חלק ממנה, נגד המזרח. היא הסתיימה אמנם בנצחון צבאי ישראלי אולם בכשלון מדיני מהדהד – ישראל הוכרחה כזכור לסגת מסיני ללא תנאי, נאצר נשאר על כסאו, תעלת סואץ נותרה בשליטתו והוא הפך למנהיג נערץ בעולם הערבי והשלישי. המשך…

להמשך קריאה 50 שנה לכפר קאסם

הפארק הסורי

שרה אוסצקי-לזר

 הפארק הסורי

 ביום העשירי למלחמת לבנון השנייה הגיע מסר סודי מן הממשל הסורי לישראל ובו הצעה למפגש מיידי בווינה בין סגן שר החוץ הסורי למנכ"ל משרד החוץ הישראלי, בנוכחות נציג אמריקני, והתחייבות סורית ללחוץ על החזבאללה להפסיק את המלחמה. ישראל סירבה להצעה. ההמשך ידוע. כך סיפר ד"ר אלון ליאל, שבאמצעותו הועבר המסר, במפגש של התנועה לשלום עם סוריה, שהוא עומד בראשה, עם תושבי הגליל העליון ורמת הגולן, שנערך במועדון קיבוץ גדות. המשך…

להמשך קריאה הפארק הסורי

הגשר מתחזק

שרה אוסצקי-לזר

 הגשר מתחזק

 בפתח השנה הרביעית לקיומו מכפיל בית הספר הדו-לשוני "גשר על הוואדי" את מספר תלמידיו ובעוד ימים אחדים יתייצבו בפתח כיתות א' עד ו' כמאתיים ילדים נרגשים– חציים יהודים וחציים ערבים. בית הספר שוכן בקרית החינוך של כפר קרע במשולש והוא ניסוי חינוכי תרבותי וגם פוליטי גדול ומיוחד. "זה הדבר האמיתי" אומר יוחנן אשחר (הזורע) המנהל את בית הספר מאז הקמתו יחד עם שותפתו נוהא ח'טיב. "כאן מתחולל שינוי של ממש בעיקר בקרב הורים ומורים. הילדים – הם בונים מראש מציאות אחרת ודפוסי חשיבה והסתכלות שונים מכל מה שסובב אותם". השנה פתחה עמותת "יד ביד" לה שייך בית הספר, מוסד רביעי מסוגו בבאר שבע, המצטרף למשגב, ירושלים וכפר קרע. "החלום שלי", אומר יוחנן, "שבכל קהילה ברחבי הארץ יהיה לפחות בי"ס משותף אחד. שתהיה אופציה לכל הורה ולכל ילד לבחור בדרך זו". המשך…

להמשך קריאה הגשר מתחזק