פבר 242012
 

הדף הירוק, יוני 2009

ושוב נכרכו להן השואה והנכבה בשבוע אחד, שהיטלטל בין ביזוי להתרוממות רוח, בין הצעות חוק חשוכות מבית היוצר של מדינת היהודים לבין מנגינות מרעננות שנשמעו מקאהיר. ושוב לועג לו שר ההסטוריה – דווקא כאשר קם מנהיג אמריקני אמיץ השואף ויכול (אולי) לשחרר את ישראל מכבלי הכיבוש והמלכוד הטרגי בו סיבכה את עצמה – היא נתונה בידיה של ממשלה סרבנית ומפוחדת השבויה בצבת הלאומנות העיוורת וממאנת להיפתח אל העולם החדש. בהיותו בן 33 בלבד כתב ברק אובמה ספר אוטוביוגרפי מעמיק ומעורר השראה. ב"חלומות מאבי, סיפור של גזע ומורשת" הוא מתאר בלשון קולחת ובכנות רבה את מסעו להבנת מהות השוני של האדם השחור. בין השאר כתב על בתי הספר בשכונות העוני בשיקאגו, שם עבד כ"מארגן קהילתי", בתי ספר שאמורים היו לתת לילד יכולת להבין את עצמו, את עולמו ואת הקהילה שלו: "אבל בשביל הילד השחור הכול התהפך על הראש. על מה הוא לומד מן היום הראשון? על ההסטוריה של מישהו אחר. על התרבות של מישהו אחר… התרבות הזאת שהוא אמור ללמוד היא אותה תרבות שדחתה אותו בשיטתיות, שמנעה ממנו את אנושיותו". נזכרתי בדברים אלה לנוכח הצעת "חוק הנכבה" המבקש לשלוט במחשבות, ברגשות, בכאב ובזכרון של חמישית מאוכלוסיה ישראל ולמנוע מהם הזדהות עם המורשת שלהם. נזכרתי בהם שוב כשצפיתי בהתרגשות בטקס במחנה בוכנוואלד בו עמדו זה לצד זו בטבעיות ובידידות סופר יהודי, מנהיג שחור ופוליטיקאית גרמניה, שידעו לחבר בין זוועות העבר לתקוות העתיד ולטשטש את הבדלי הדת הגזע והלאום במסרים אוניברסליים חודרי לב. וחשבתי, האם יקרב היום בו יעמדו מנהיגים יהודים וערבים יחד וידברו על הכאבים הדומים שלהם, על הזכרונות השונים שלהם ועל יכולתם המשותפת לבנות יחד עתיד טוב יותר לשני העמים בארץ הזאת.

Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, 19.12.2009

"בין גליל לגליל" הוא שמו של דו"ח מיפוי ייחודי שנעשה בשנתיים האחרונות ב"לב הגליל" בקרב פעילי ארגונים וראשי רשויות בגליל. היוזמה לו באה מן הפדרציה היהודית בפיטסבורג המעורבת באזור מזה עשור במסגרת "שותפות 2000". מטרתו לבדוק את מצב היחסים הקיים בין התושבים היהודים והערם, לבחון כלים חדשים לשיפור ולהציע חזון לקידום חיים משותפים בלב הגליל אזור בקעת בית הכרם ובקעת סח'נין. כפי שיודע כל מי שמקורב לנושאים אלה – ישנם בשטח עשרות ארגונים בעלי רצון טוב, ידע ויכולת ביצוע, המנהלים מאות פרויקטים בתחומים מגוונים בבתי ספר, בקהילות, ברשויות וגם ברמה הארצית, שכסף רב מושקע בהם. ובכל זאת, פעילים רבים מביעים אכזבה מן ההתדרדרות במצב, מן הגידול בפער בין שתי האוכלוסיות ומן הקשיים הגדולים העומדים בפניהם, הגורמים לעבודתם לשאת אופי סיזיפי. גם דו"ח זה אינו מקל במסקנותיו ואינו חוסך ביקורת דווקא מן העושים במלאכה. הארגונים, לדברי מחברי הדו"ח, בכר עוואודה וד"ר מאיה זלצר-גבע, עושים מכל הבא ליד, נכנעים לאופנות ולטרנדים, מתיישרים עם התורמים ואינם בודקים את עצמם. אין מדדים להצלחה או כשלון ואין להם ברוב המקרים תשתית מקצועית מתאימה. אין חשיבה אסטרטגית ושיתופי הפעולה בין ארגוני החברה האזרחית לרשויות המקומיות ולרשויות המדינה מוגבלים. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, 31.10.2009

ליום השנה לרצח יצחק רבין  ז"ל

למרות שהיה ראש ממשלה ביום האדמה הראשון, 1976 ושר בטחון עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, ב-1987, נחקק זכרו של יצחק רבין בקרב הערבים בישראל באבן, והם רואים בתקופת שלטונו השנייה מעין ירח דבש קצר ויוצא דופן של יחס המדינה והממשלה אליהם. כבר פרטנו כאן בשנה שעברה את הצעדים המיוחדים שנקטה ממשלת רבין לצמצום פערים ולאפליה מתקנת כלפי האזרחים הערבים, במיוחד בתחום החינוך, אך ככל שהשנים נוקפות הדברים נותרים בבחינת זכרון רחוק שדומה כי בלתי אפשרי לשחזר אותו. אם בעבר, נשאו פוליטיקאים ערבים נאומי געגוע אל רבין ביום השנה להירצחו, הרי השנה קשה למצוא התייחסויות ליום המיוחד הזה. בסוף אוקטובר זוכרים הערבים את טבח כפר קאסם מ-1956, וגם את מבצע חירם, במהלכו גורשו תושבי הכפרים לאורך גבול הצפון אל הצד הלבנוני של הגבול ומעולם לא הורשו לשוב. באותו מבצע פונו גם אנשי איקרית ובירעם במשאיות של צה"ל ל"שבועיים בלבד" עד שיסתיימו הקרבות, והפכו לסמל. ארבע עשרה השנים הקשות שעברו מאז רצח רבין סימנו התדרדרות מסוכנת ביחסי יהודים ערבים. להתחלות המבטיחות של רבין וממשלתו לא היה המשך והתסכול הולך וגדל, במיוחד תחת שלטונה של הממשלה הנוכחית, שאמנם מינתה "שר לענייני מיעוטים" בעל כוונות טובות וסמכויות אפסיות, אך איננה עושה דבר לשיפור המצב. גילוי דעת יחיד שמצאתי השנה ליום הזכרון ליצחק רבין פורסם ע"י חד"ש, ובו קראה המפלגה למחנה השמאל "הגדול והרדום" לעשות מעשה ולפעול להפלת הממשלה ולהתנגד ל"חונטה של גנרלים, פוליטיקאים ימניים ובעלי הון המנהלים את חיינו". Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, 18.10.09

הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" כבר נשחקה כל כך עד שרבים איבדו אמון ביכולתה להתממש. העובדות הזוחלות בשטח עוד מגבירות את הפקפוק. ישראל ממשיכה לבנות ולהתנחל בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינית העתידית ואינה מראה כל סימנים שבכוונתה לאפשר הקמת מדינה ריבונית ועצמאית לצידה; רצועת עזה מתנהלת ככוכב לכת נפרד; ויכולתו של אבו מאזן להעביר הסכם כלשהו בקרב עמו וממשלתו הולכת ומתערערת. במשוואה הזאת ישנה שאלה חשובה נוספת שלא מרבים לדבר בה: אם וכאשר תקום המדינה החדשה בשכנותנו, מה יהיו יחסי הגומלין שלה עם הפלסטינים אזרחי ישראל? הללו הרי חשים עצמם ונחשבים כחלק מהעם הפלסטיני, שוכנים במולדתם שהיא בעיניהם פלסטין ההסטורית, וקשורים בקשרי משפחה, זהות ולאום עם אחיהם בגדה וברצועה. לא פלא איפוא שההתנגדות העזה ביותר לדרישתו המיותרת של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כ"מדינה יהודית" באה דווקא מן הכיוון הזה, מבית מדרשם של אלה החיים כבר שישים שנה כאזרחים "לא יהודים" בישראל ויודעים מה משמעות המשטר האתני לגביהם. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, אוגוסט 2009

הקפאון המתמשך במו"מ בין ישראל לפלסטינים וגוויעתו של מה שמכונה "תהליך השלום" מביאים רבים בקרב הפלסטינים להעלות מחדש את אופצית הפתרון של מדינה אחת בין הים לנהר. יותר ויותר אינטלקטואלים פלסטינים כותבים, מדברים ומכנסים דיונים בנושא זה. בחודשים האחרונים נערכו מספר ימי עיון וכנסים אקדמיים ברחבי העולם שהציגו תכניות מפורטות להקמת המדינה המשותפת לישראלים ולפלסטינים, בה תישמר אוטונומיה תרבותית ודתית לקהילות השונות, וקראו לתכנן אותה ברצינות. בחודש שעבר התקיים כינוס ראשון בנושא זה בישראל, שאורגן בידי שתי עמותות מחקר ערביות בחיפה. על הנייר נראית התכנית כפתרון האידיאלי האולטימטיבי לסכסוך בין שני העמים – לא חלוקה וויתור על טריטוריות קדושות ויקרות, לא גדרות תיל וחומות אלא ניהול משותף של המשאבים המצומצמים ושל הסביבה לרווחת כלל התושבים, חלוקה מוסכמת של השלטון ותיאום בטחוני ומדיני שינטרל את האיבה. הרעיונות הללו מחזירים אותנו לתקופת המנדט, למפ"ם ולשומר הצעיר של אז ולתנועת "ברית שלום" אליה חברו מרטין בובר, יהודה מאגנס ואחרים שסברו עודל פני הקמת המדינה כי אין לחלק את הארץ. הם גם ניהלו שיחות עם מנהיגים ערביים במטרה לשכנעם כי פתרון זה יהיה לטובתם, אולם כידוע נותרו בבחינת קול בודד באפלה. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, 11.7.09

רבים מקוראי 'הדף הירוק' הינם צאצאי אותם חלוצים אחוזי תשוקה אל ארץ ישראל, עליהם כותב בעז נוימן, שמשנתו התפרשה על פני שלושה מעמודי הדף (2.7.09), ואולי הם כבר החלו לפשפש בעבר המשפחתי כדי למצוא עקבות לתשוקה עזה זו. זהו ניתוח חדשני ומאתגר של ראשית הציונות – לא אידיאולוגיה ופוליטיקה, לא לאומיות או צרכים כלכליים וחברתיים, לא מהפכה נגד הדת וגם לא קולוניאליזם עושק – הציונות מקבלת כאן פרשנות גופנית-ארוטית-מינית-אקזיסטנציאליסטית. הארץ איננה רק מושא תשוקתם של מחולליה אלא עצם היותם וקיומם. נוימן מחלץ מכתביהם הרבים של חלוצי העליות הראשונות ביטויים מרהיבים המאששים את התיזה שלו ומגובים גם בתמונות הנותנות ביטוי חזותי למלים. החלוץ משתוקק לדעת את ארץ ישראל (כפי שיודעים אישה), להתנחל בתוכה, הוא מבתק את בתוליה ומפרה אותה, מיצי גופו מתערבבים בה, מלחלחים ומרווים אותה,  היא אמא אדמה ששדיה שופעי חלב אותו הוא יונק בתאווה, אך היא גם ארץ אבות המייצגת את  הקיום הגברי, את הגוף השרירי החשוף לשמש ולקור ואינו נרתע מכל עבודה קשה באמצעותה הוא מתעל את תשוקתו אליה. אלא שיש בניתוח הזה גם נפקדים נוכחים, 'אחרים' השוכנים על אותה כברת ארץ ואשר ייתכן שגם הם קשורים אליה בעבותות תשוקה דומים. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק 6.12.2008

הוראת השפה הערבית בבתי הספר בארץ היא נושא כאוב ושנוי במחלוקת מזה עשרות שנים. האם לחייב את בתי הספר והתלמידים ללמוד ערבית בעל כורחם? האם זאת שפת האויב או השכן? ללמד אותה לצרכי מודיעין או להידברות? האם ללמד את השפה המדוברת או שעדיפה הספרותית? האם טוב להשקיע בהכשרת מורים יהודים שזו אינה שפת אימם או שיש בישראל מורים ערבים בשפע היכולים להביא לבתי הספר העבריים ערך מוסף של היכרות, תרבות והסרת מחיצות? במשך שנים התקיימו בגבעת חביבה כנסים ארציים של המורים לערבית וכל שרי החינוך שהופיעו בפניהם, מכל הקשת הפוליטית, הבטיחו שיגבירו את הוראת הערבית, יגדילו את המשאבים ויעלו את יוקרת המקצוע. אז הבטיחו. מחקר חדש של ד"ר אלון פרגמן, ראש החוג לערבית במכללת בית ברל, עקב אחר השתלבותן של מורות ערביות שהוכשרו ללמד ערבית בבתי ספר יהודיים ביפו, בכרמיאל ובחיפה. הממצאים הלא-מפתיעים הראו כי "המורות רואות את עצמן כנציגות של החברה הערבית, ורואות בהוראה במגזר העברי הזדמנות לשבירת סטריאוטיפים ותפיסות מוטעות של דמות הערבי כפי שהוא נתפס בחברה הישראלית". אמנם, חלקן נתקלו בקשיים בראשית הדרך, אולם החיים המשותפים במסגרת הבית ספרית הובילו, בדרך כלל, לשיתוף פעולה בין המורים הערבים לבית הספר. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק – נובמבר 08

שלוש השנים של כהונת יצחק רבין ז"ל כראש ממשלה, עת עמד בראש ממשלת מיעוט של העבודה  (עם 44 מנדטים) ומרץ  (12) היו מן הטובות שידענו ביחסי יהודים-ערבים במדינת ישראל. במבט לאחור הן נראות אפילו כירח דבש, שאמנם אינו נטול בעיות, אך טעמו המיוחד זכור לטובה. הרצח עצמו הביא להרף עין הסטורי של אחדות רגשות ותחושה של שותפות גורל בין שתי הקהילות. האזרחים הערבים הביעו כמו כולנו  אבל עמוק, זעם גדול וחרדה מפני הבאות. גם הם הרגישו שאיבדו את התקווה שבישר רבין, לא רק בהתקדמות הדרמטית במהלכי השלום עם הפלסטינים אלא גם במפנה האמיתי שהציג במדיניות הפנים כלפיהם. ביטויי הצער הפומביים שלהם והתבטאויות מנהיגים ואזרחים מן השורה בשבועות שלאחר הרצח הפכו אותם לחלק מן הקולקטיב הישראלי וטשטשו לרגע את קווי החיץ, שמאז ואילך רק הלכו והעמיקו. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, נובמבר 2008

כמעט ליד כל קיבוץ ויישוב בארץ יש בוסתן קטן, טראסה או מעיין, בית אבן נטוש או בית קברות נסתר בין הקוצים. מי מאיתנו לא טיפס בילדותו על עץ תאנה זקן או קטף סבר'ס עסיסי, גילה נביעה בין השדות או שיחק מחבואים בין גלי אבנים מסותתות? ורבים רבים לא שאלו את עצמם ואחרים לא סיפרו – מי היה כאן לפנינו? מי נטע את העץ הנושא פרי או תחם את החלקה במשוכת צבר ואבן? "בצדי הדרך ובשולי התודעה" הוא על כן שם קולע לספר חדש מאת נגה קדמן, שכותרת המשנה שלו היא: דחיקת הכפרים הערביים שהתרוקנו ב-1948 מהשיח הישראלי. הפועל "התרוקנו" נבחר כאן בקפידה, קדמן איננה עוסקת בסוגיה האם גורשו או עזבו, נחרבו או פוצצו, היא מתחילה בשלב שאחרי – מדוע וכיצד הועלמו הכפרים מן הנוף ומן התודעה הישראלית, אילו מנגנונים הופעלו כדי למחוק את השמות, העקבות, המשמעות של היותם כאן רק לפני שישים שנה? אין חולק על כך שהתנועה הציונית ומדינת ישראל פעלו נמרצות, ועדיין פועלות לייהוד המרחב והטריטוריה. זהו חלק טבעי מתהליך "בינוי האומה" שדומה כי טרם הסתיים. תהליך זה כולל גם יצירת נרטיב לאומי "סיפור המציג את העבר המשותף של חברי האומה, נותן לגיטימציה והצדקה להווה, ומצדיק את שאיפות חבריה לעתיד משותף". לכן, הבחירה מה להנציח, מה לזכור, וגם מה לשכוח היא תרבותית-פוליטית, אומרת קדמן. Continue reading »

פבר 242012
 

הדף הירוק, אוגוסט 2008

מי שנזקק לא עלינו לאשפוז בבית חולים, ובמיוחד בצפון הארץ, לא יוכל שלא להבחין במספר הגדול של עובדי רפואה וסיעוד ערבים בכל הרמות ובכל המחלקות. האמנם מערכת הבריאות היא  המקום בו מתקיים "דו-קיום" אמיתי שאינו מבחין בין רופאים וחולים בני שני העמים? בעקבות הפרשה הטראגית של הפגה שחזרה לחיים ושוב נפטרה נחשף הציבור למנהל בית החולים בנהריה, ד"ר מסעד ברהום המשמש כבר כשנה בתפקיד בכיר זה – והוא המנהל הערבי היחיד של בית חולים בישראל. לד"ר ברהום אגב, עבר קיבוצי עשיר, בהיותו רופא משפחה בקיבוץ רמת השופט במשך שנים ארוכות. הוא ואשתו, רופאה אף היא, התגוררו בקיבוץ וגידלו שם את ילדיהם. רופא בכיר נוסף הקים ומנהל את מרפאת הכבד בבית החולים בצפת. בהודעה שנשלחה לתקשורת השבוע נאמר כי ד"ר עאסי נימר מונה למרצה בכיר בפקולטה למדעי הרפואה בטכניון וכי הינו הישראלי הראשון שהוזמן להרצות בכנס רפואי יוקרתי בגרמניה על מחקריו בתחום זה. בהדסה הר הצופים מנהל את המחלקה הכירורגית פרופ' אחמד עיד, מבכירי המשתילים בארץ והראשון שביצע השתלת כבד. לפני כשנתיים הוסמכה האישה הבדואית הראשונה כרופאה, ד"ר ראניה עוקבי מתמחה ברפואת נשים כדי לטפל בנשים הבדואית שאינן מעזות להיבדק ע"י רופא ממין זכר. Continue reading »

נגישות
סגור