פבר 242012
 

הדף הירוק, 18.10.09

הסיסמה "שתי מדינות לשני עמים" כבר נשחקה כל כך עד שרבים איבדו אמון ביכולתה להתממש. העובדות הזוחלות בשטח עוד מגבירות את הפקפוק. ישראל ממשיכה לבנות ולהתנחל בשטחים המיועדים למדינה הפלסטינית העתידית ואינה מראה כל סימנים שבכוונתה לאפשר הקמת מדינה ריבונית ועצמאית לצידה; רצועת עזה מתנהלת ככוכב לכת נפרד; ויכולתו של אבו מאזן להעביר הסכם כלשהו בקרב עמו וממשלתו הולכת ומתערערת. במשוואה הזאת ישנה שאלה חשובה נוספת שלא מרבים לדבר בה: אם וכאשר תקום המדינה החדשה בשכנותנו, מה יהיו יחסי הגומלין שלה עם הפלסטינים אזרחי ישראל? הללו הרי חשים עצמם ונחשבים כחלק מהעם הפלסטיני, שוכנים במולדתם שהיא בעיניהם פלסטין ההסטורית, וקשורים בקשרי משפחה, זהות ולאום עם אחיהם בגדה וברצועה. לא פלא איפוא שההתנגדות העזה ביותר לדרישתו המיותרת של נתניהו שהפלסטינים יכירו בישראל כ"מדינה יהודית" באה דווקא מן הכיוון הזה, מבית מדרשם של אלה החיים כבר שישים שנה כאזרחים "לא יהודים" בישראל ויודעים מה משמעות המשטר האתני לגביהם.

מהן דרישותיהם מן המדינה אנו יודעים, וחוזרים ושומעים עליהן חדשות לבקרים. חלקן הקל הוא בתחום החומרי והאזרחי, וחלקן הקשה הוא בתחום הסמלי-לאומי-קולקטיבי. אולם מה יהיו יחס הגומלין שלהם עם המדינה הפלסטינית שתקום לצידם? בסוגיה זו לא מתקיים דיון רציני – לא בקרב פלסטינים ולא בקרב ישראלים. השבוע נערך דיון חוקרים נדיר בנושא במכללת נתניה, וגם הוא כצפוי, לא סיפק תשובות נחרצות.

הוסכם על הכול כי כיום, הפלסטינים בישראל שוליים בתהליך המו"מ בין ישראל לשכנותיה, סובלים מהדרה כפולה ואינם שותפים לגיבוש ההסכמות בשום צד. גם יוזמת הליגה הערבית, המציגה פתרון כולל לסכסוך אינה מזכירה אותם, וישראל, כידוע, מתייחסת אליהם כאל סוגיה פנימית שאיננה נתונה כלל למשא ומתן עם גופים חיצוניים, לא כל שכן עם הרשות הפלסטינית. לעומת זאת, עולות מדי פעם הצעות מגורמים ישראלים לכלול את המשולש, ועכשיו גם את צפון הנגב, במדינה פלסטינית בעתיד, תמורת חילופי שטחים עם "גושי התיישבות" בגדה המערבית, מה שמעיד על כך שמעמדם כאזרחים ישראלים אינו בטוח ויציב ואילו מעמדם כאזרחים פלסטינים כלל אינו קיים.

הרשות הפלסטינית מצידה נמנעת מלהציב את הנושא בשיחותיה עם ישראל, וכך, לדברי פורפ' מתי שטיינברג מהאוניברסיטה העברית הם נדונים לעמוד לגורלם לבדם ובעצמם. האם למשל יכללו במסגרת "חוק השבות" הפלסטיני ויוכלו לעבור למדינה העצמאית שתקום ולקבל בה אזרחות? זהו אולי חלומם הרטוב של ישראלים רבים, אך רחוק מן המציאות ונדחה על הסף על ידי מרבית הערבים בישראל. האם יוכלו להחזיק באזרחות כפולה של שתי המדינות מבלי לעזוב את בתיהם בישראל? האם שאיפותיהם הלאומיות יבואו לידי ביטוי שם ולא כאן, כפי שהציעה בזמנה ציפי לבני ועוררה סערה. ואולי יאמצו את הדגם של יחסי ישראל ויהודי התפוצות – רגש לאומי חם, מעורבות פעילה, ביקורים ותרומות, אך לא אזרחות? ואולי נבחן דווקא את ההיבטים החיוביים שבמצב האבסורדי הזה? בהיותם שחיינים מיומנים בשתי השפות והתרבויות נראה שיוכלו לשמש כגורם מאיץ בבניית היחסים בין שתי המדינות, כיזמים כלכליים וחברתיים, כ"גשר לשלום" (עוד קלישאה שהצטמקה עם השנים). ד"ר מירון בנבנשתי טוען כי לאור ריסוק ההנהגה הפלסטינית בידי ישראל, הרי דווקא הפלסטינים הישראלים הפכו מקבוצה מבוזה בעיני עמה לקהילה שמנהיגיה והאינטלקטואלים שלה ניצבים היום בחזית התנועה הלאומית הפלסטינית וצפוי שמהם יצמחו רעיונות חדשים ויוזמות להסדר בין שני העמים.

רק לאחרונה קיבלנו שתי דוגמאות לטשטוש התחומים בין הפלסטינים משני עברי החומה: פעולותיו הפרובוקטיביות של שיח' ראיד צלאח, אזרח ישראלי וראש עיר לשעבר, במאבקן "להצלת מסגד אלאקצא", שביקש לסחוף אחריו את כלל הפלסטינים, ולמעשה את כלל העולם המוסלמי. ומנגד – קריאתה של סיעת בל"ד לאבו מאזן להתפטר על רקע התנדנדותו בעניין דו"ח גולדסטון, כאילו היתה זו מפלגה בפרלמנט הפלסטיני ולא בכנסת ישראל. ככל שיתקדמו השיחות על ההסדרים, בין אם מרצונם של הצדדים ובין אם בכפייה מצידו של הזוכה החדש בפרס נובל לשלום, שאנו שולחים לו מכאן ברכות להצלחה במימוש האשראי שניתן לו מראש, לא יהיה מנוס מלהתעמת עם הסוגיה הסבוכה הזאת ולמצוא לה מענה.

 

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות