מרץ 142011
 

בת המוח'תאר

שרה אוסצקי-לזר

פאטמה זועבי - עומרי בצעירותה

הסרט הראשון, שנעשה על הערבים בישראל, העלה אבק בארכיונו של הצלם מילטון פרוכטמן מלוס אנג'לס, ולא הוקרן עשרות שנים. כשגילתה אותו ההיסטוריונית אסתר חכים התברר, כי הסיפור האמיתי הוא על השחקנית שגילמה בדואית צעירה יפהפייה. כיצד הרשתה לה משפחתה להופיע בסרט לצד גברים זרים? היכן היא כיום? האם הפכה לשחקנית או שקעה באלמוניותה? ומדוע היא אף פעם לא ראתה את הסרט שהיא עצמה שיחקה בו?

זה מתחיל כסיפור בלשי, ומסתיים בחגיגה גדולה בסגירת מעגלים ובפתיחתה של תעלומה נוספת שטרם נפתרה. פגישה מקרית של אסתר כרמל-חכים מרמת השופט עם במאי הסרטים האמריקני, מילטון פרוכטמן, שלחה אותה להתחקות אחר גיבורת סרט שצילם לפני שישים שנה, והולידה מפגשים מרתקים וסיפורי אגדות מן העמק.

מילטון פרוכטמן הוא יהודי אמריקאי שהחליט, לאחר שסיים לימודי קולנוע וכלכלה באוניברסיטת קולומביה, לעלות לארץ. השנה הייתה 1950, וכבר אז פעלו שליחי עלייה באמריקה, במטרה לתגבר את המדינה הצעירה בכוח אדם איכותי.

נערה בדואית יפהפייה
השליח חירותי ממרחביה פגש את פרוכטמן, והפנה אותו לקיבוץ. חמוש במצלמת קולנוע 16 מ"מ ובאידיאולוגיה סוציאליסטית רומנטית, הגיע למרחביה והחל לעבוד בפלחה. בהיותו בשדות צדה עין הצלם שלו את מראה הפלאחים הערבים מן הכפר השכן סולם, מעבדים את אדמותיהם בעבודת כפיים, בשיטות מסורתיות, ואת אוהלי הבדואים שחנו בעמק, כשעדריהם אוכלים את יבול השדות. התמונות הללו הזכירו לו את התנ"ך, דמיונו הוצת והוא החליט לצלם סרט על חיי הערבים בעמק יזרעאל, שינציח את תרבותם ההולכת ונעלמת וידגים לצופים ברחבי העולם את אורח חייהם של אבותינו ואת היריבות בת אלפי שנים בין הפלאח לנווד.

פרוכטמן ביים סרט קצר, שבו הוא שימש כותב, מלביש, צלם, קריין ומה לא. במרכזו סיפור אהבה אוניברסלי בין ראוף, פלאח עז מבט המסייר בשדותיו כשהוא רכוב על סוס לבן, לבין נערה בדואית יפהפייה המגישה לו מים מן הכד ומשפילה את עיניה. אביו של ראוף איננו מבין מדוע בחר בנו דווקא באישה בדואית, בת השבט היריב, ומתנגד לחתונה. ראוף צריך לחכות, "בסבלנות של אלפי שנים" עד לאחר הקציר, כדי להתגבר על ההתנגדות ולבקש את ידה. הוא נוסע אל העיר הקרובה, או אולי אל הקיבוץ השכן, ומביא קומביין שמסיים את הקציר ביום אחד. באותו הערב מתקיימת החתונה, מלווה בצלילי תזמורת ובריקודי דבקה סוערים.
בני סולם
כל השחקנים בסרט היו מבני סולם. הם אינם מדברים בו, אבל משחקים את תפקידיהם נאמנה, ולמעשה, מציגים את חייהם כפי שהתנהלו עד עידן המודרניות. הנשים חולבות את העזים בעשר אצבעות, חובצות חמאה ומכינות חריצי גבינה, אופות פיתות בטאבון, טוות את הצמר בנול ורוקמות שמלות בחוטים צבעוניים. הגברים פותחים תלמים במחרשות עץ, קוצרים במגל ודשים את התבואה במורג. הצילומים נעשו בשדות מרחביה, על רקע התבור וגבעת המורה, כשבתי הקיבוץ, כפי שהיו אז, מציצים בפינות, כמו גם האוהלים השחורים שנטו בני שבט החמדון בעמק. לא רואים יהודים בסרט, ועל אף הבימוי והסיפור הבדיוני – יש בו תיעוד כמעט מדויק של חיי הערבים רגע לפני שהשתנו כליל. למעשה, זהו הסרט הראשון שנעשה על הערבים בישראל, והוא העלה אבק בארכיונו של פרוכטמן, המתגורר כיום בלוס אנג'לס, ולא הוקרן עשרות שנים.

דמיונה של כרמל-חכים הפליג כשראתה את הסרט בפעם הראשונה, ובייחוד סקרנה אותה דמות הנערה שהופיעה בו: מי היא? כיצד הרשתה לה משפחתה להופיע בסרט לצד גברים זרים? היכן היא כיום? האם הפכה לשחקנית או שקעה באלמוניותה? כחוקרת נשים בתקופת היישוב נחשפה לדמויות של נשים ערביות פורצות דרך באמצעות תלמידותיה הערביות במכללת עמק יזרעאל. היא הייתה נחושה למצוא את הנערה הבדואית, שעליה לא ידעה דבר.
 
מסע בלשי
פרוכטמן העניק לה עותק מן הסרט, ובשובה ארצה יצאה למסע בלשי שהחל במרחביה, עבר דרך נצרת, חזר לסולם ושוב למרחביה וללוס אנג'לס. היא פגשה את זלמן ואת רחל אברמוב, המתגוררים במושב מרחביה, לצורך מחקר אחר וסיפרה להם על הסרט. הם אמרו כי יש להם קשרים טובים בסולם והבטיחו לסייע. זלמן הזמין לביתו כמה מזקני הכפר, הקרין בפניהם את הסרט דובר האנגלית וביקש מהם לנסות לזהות את השחקנים. ההתרגשות בחדר הייתה רבה, הזקנים שקעו בנוסטלגיה, התחרו ביניהם בזיהוי הדמויות – זה כבר נפטר, זה בלתי מוכר ונגן העוד הוא בכלל יהודי (התברר כי זהו עזרא אהרן, מוזיקאי מחונן שייסד את התזמורת הערבית של קול ישראל). אבל מי היא הבחורה? דחק בהם זלמן, אסתר רוצה לדעת מי הנערה. זו? אמר אחד מהם, אני מכיר אותה היטב – זו הרי פאטמה, בתו של מוח'תאר כפרנו, שיח' נאיף זועבי, אללה ירחמו. ובכן, לא בדואית היא כי אם פלאחית בת פלאח, ורק בסרט שיחקה את התפקיד שנתן לה פרוכטמן. ואיך הוא דיבר עם השחקנים? שאל זלמן. היו בכפר כמה אנשים ששירתו במשטרה הבריטית וידעו אנגלית, אז הם תרגמו, סיפרו הזקנים. ומי יודע היכן היא פאטמה כיום? בירור קצר העלה כי היא נישאה לפני שנים רבות, ועברה לגור בנצרת, ילדה בנות ובנים, התברכה בנכדים והתאלמנה. ועוד נודע, כי בתה עביר, שחזרה לגור בסולם בעקבות נישואיה, עובדת כמרפאה בעיסוק במקום קרוב מאוד – בבית הסיעודי של קיבוץ מרחביה! כך נסגר לו מעגל של שישים שנה.
 
זלמן אברמוב החליט לערוך הקרנה נוספת, והפעם בפני פאטמה עצמה ובני משפחתה. ואז צץ לו עוד סיפור. בתה השנייה של פאטמה, ערין עומרי, הפכה ברבות השנים לשחקנית בעצמה, הופיעה בצעירותה בסרט "נאדיה", נישאה לבמאי הפלסטיני הנודע, רשיד משהראוי, והם מתגוררים בפריז. לאחרונה, הפיקו סרט חדש הנקרא "יום ההולדת של לילה", וליהקו לתפקיד הראשי בו לא אחרת מאשר את נור, בתה של עביר ונכדתה של פאטמה. כך נוצרה שרשרת של שלושה דורות של נשים שחקניות במשפחה. מסתבר, שהאם תמיד סיפרה לבנותיה, כי בנעוריה הופיעה בסרט ומעולם לא ראתה אותו, אך הן צחקו לה ולא האמינו כי בשנים ההן מישהו בכלל הגיע לכפר סולם מצויד במצלמה. כשהבינה כי נכדתה הופכת להיות שחקנית, בכתה הסבתא ואמרה: יש לי משאלה אחת לפני שאמות – לראות את הסרט שבו שיחקתי כשהייתי אני כמעט בגילה של נור. וכך הצטלבו הדרכים, ובזכותה של אסתר כרמל-חכים התגשמה משאלתה של פאטמה. זלמן ארגן הקרנה חגיגית בביתו במרחביה, ונשות משפחת עומרי-זועבי הגיעו בלוויית אורחים נוספים לאירוע. פאטמה לא ישנה בלילה שלפני ההקרנה, בדרך הן עצרו בשדות ואיתרו את הנקודות שבהן צולם הסרט, ואנשים נוספים מסולם הוזמנו. אסתר הבינה, כי יש כאן סיפור אנושי-נשי מרגש, והביאה עמה את במאית הסרטים יעל קציר וצלם, שצילמו את המעמד ושוחחו עם המשתתפים. כשהופיעה דמותה של פאטמה הצעירה על המסך בשחור לבן, מחו כולן דמעה, וסוף סוף האמינו הבנות כי אמן אכן הייתה שחקנית, וכי לא בדתה זאת מדמיונה הקודח.

כל השנים לא האמנו
אימא מספרת עכשיו לכל מכרותיה בנצרת על הסרט", מספרת עביר. "כל חייה הייתה עקרת בית, ולאחר שהתאלמנה וילדיה גדלו, החלה לפעול בקרב נשים. היא מארגנת טיולים ופעילויות חברתיות, ויש לה חוג מכרים רחב בעיר. עכשיו נוסף לה עוד תואר – שחקנית!"

אז איך בכל זאת התאפשר לילדה כפרית בת ארבע-עשרה לצאת מהבית, ובמשך שלושה שבועות להסתובב בשדות בין גברים זרים ולשחק בסרט?
"אנחנו משפחה מאוד פתוחה", אומרת עביר. "בן דוד של אבא היה עבד אלעזיז זועבי (ח"כ וסגן שר מטעם מפ"ם הזכור ודאי לוותיקים בינינו), ובן דוד אחר הוא השופט עבד אלרחמן זועבי. לאבא היו קשרים עם היהודים והבית היה פתוח, ואפילו נסענו לקולנוע בחיפה בזמנו. אמי פאטמה הייתה ילדה עצמאית מאז שהייתה קטנה, אביה מאוד אהב אותה, היא הייתה ילדתו המועדפת. כשהתעניין לדעת מי השחקנים, הבין כי ראוף, המשחק בסרט בתפקיד אהובה הפלאח של פאטמה, הוא בן משפחה שהתחתן עם אחותה – ונתן את אישורו. כל השנים לא האמנו לה, חשבנו שהיא מפנטזת, ועכשיו ביקשנו סליחה. גם אני אומנית, אמנם לא שחקנית אבל עובדת כרכזת אומנות לקשישים בבית הסיעודי במרחביה, הן כמורה לאומנויות שונות והן בהפעלות, כמו התעמלות ותעסוקה, יש לי תלמידים בני מאה ויותר, ואני מאוד אוהבת אותם ואת העבודה".

כשהסיפור התגלגל ונודע ל"תלמידיה" של עביר – הוזמנה אסתר למועדון הוותיקים במרחביה, והשבוע הקרינה שם את הסרט, ובעקבותיו נערכה שיחה שהפליגה אל זיכרונות העבר.

אך בכך לא תם המסע. הן רוצות להקרין את הסרט בסינמטק בנצרת, המנוהל גם הוא על ידי אישה (ספא דאבור, שעליה נכתב ב"הדף הירוק" במאי, 2010) ולצלם סרט חדש על שלושה דורות של שחקניות, שייקרא "המשאלה של פאטמה". אסתר מרגישה, כי האפיזודה הקצרה ההיא בגיל ארבע-עשרה נתנה לפאטמה כוח לכל החיים, העצימה וחיזקה אותה. "אין לי הוכחות לכך", היא אומרת, "אבל תחשבי איזה אירוע מיוחד זה היה עבור הילדה מסולם".

פרוכטמן קיבל את הבשורה בביתו בלוס אנג'לס. אסתר סיפרה לו בהתרגשות על איתור השחקנית הראשית בסרט, ושלחה לו תמונות מן ההקרנה. ואז פתר פרוכטמן תעלומה נוספת. הוא סיפר, כי זמן קצר אחרי שסיים לערוך את הסרט, הזמין את כל השחקנים לצפות בו. המקום היחיד, שבו אפשר היה אז להקרין סרטים, היה אולפני הרצליה. הוא לקח משאית והביא את כולם לשם, אלא שפאטמה הייתה חולה באותה עת, עברה ניתוח תוספתן, ולא הצטרפה לחבורה, וכך קרה שמעולם לא ראתה את הסרט.

היכן נמצא עותק הסרט על חיי הקיבוצניקים
עכשיו נותרה תעלומה נוספת לפתור, וכאן אנו מבקשים את עזרת קוראי הדף הירוק: באותה שנה צילם פרוכטמן גם סרט על חיי הקיבוצים, שנועד להקרנה באמריקה לצורך גיוס כספים. כן כן, כבר אז היה ה"שנור" נפוץ. וכאשר ראו בחור אמריקאי עם מצלמה, ביקשו ממנו אנשי התנועה הקיבוצית לצלם סרט שכזה, בתקווה שיעזור לשפר את מצבם הכלכלי בתקופת הצנע ששררה בארץ. הוא אכן צילם, ולמיטב זיכרונו, נתן אותו לסוניה מוהיל מעין השופט, ובניגוד למנהגו, לא שמר לעצמו עותק. אסתר כרמל-חכים יצאה למסע בלשי חדש, אך בינתיים ללא הצלחה. איש אינו יודע היכן נמצא עותק הסרט.

פורסם בזמן הדף הירוק, 27.1.2011

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות