ינו 282012
 

כמו עוף החול קם ונעלם מדי כמה שנים הרעיון להקים מדינה אחת בין הירדן לים בה ישכנו לבטח ויחיו בשלום שני העמים, היהודי והפלסטיני, ללא גבולות, ללא גדרות, ללא הפרדה לאומית ועם אזרחות שוויונית לכל.  בשנות הארבעים של המאה הקודמת תמכו ברעיון חוגי שמאל יהודיים, בשנות השמונים קרא אש"ף להקמת מדינה חילונית דמוקרטית על כל שטח פלסטין/ארץ ישראל, בשנות התשעים היו אלה אינטלקטואלים פלסטיניים שהתייאשו מאפשרות הפתרון של שתי מדינות ולאחרונה נשמעים הקולות הללו, בניואנסים אחרים, דווקא מצד ימין של המפה הפוליטית הישראלית, למשל מפי שר הביטחון לשעבר משה ארנס . הקיפאון במו"מ ותחושת חוסר המוצא מן הסכסוך המתמשך אכן צריכים להביא את כולנו למחשבה על פתרונות יצירתיים. קל לבטל מראש את האפשרות שאחרי מאה שנים של סכסוך דמים אכזר יוכלו שני העמים לשתף פעולה במסגרת פוליטית אחת. השאיפה הפלסטינית לריבונות ולעצמאות מובנת, וכך גם הרצון של היהודים לשמור על הגדרתם העצמית כעַם במסגרת מדינת ישראל. אולם למרות שכעת הסיכויים לממש את רעיון המדינה האחת נראים נמוכים, יש לבדוק אותו, על כל היבטיו בצורה מושכלת ולבחון לעומק את ההיתכנות שלו בטווח הארוך. כך, גם אם מדינה אחת לא תקום בעתיד הקרוב, ניתן יהיה לאמץ וליישם כמה מרכיבים מתוך הפרוגרמה שלה ולשלבם בדיונים על שתי מדינות, במיוחד אלה שמתייחסים לנושא שיוצג להלן.
כוונתי לעניין קריטי שיש לחשוב עליו בתוך הפרדיגמה של מסגרת משותפת – והוא הסביבה והמים. נושא הסביבה והקיימות (sustainability) הולך ותופס מקום מרכזי בחשיבה העולמית על עתיד האנושות. גם בפינה קטנה זו שלנו אין עוררין על כך שהסכנה הגדולה של התייבשות מקורות המים מאיימת על כלל תושבי הארץ בלי הבדל לאום, דת או מגדר. סיכונים סביבתיים מאיימים על שני העמים במידה שווה וההשפעה ההדדית של זיהומים ומִפגעים שאינם יודעים גבולות דורשת ניהול משותף ותאום הדוק בין כל הגורמים. ניצול יעיל של משאבי הסביבה תוך חלוקתם מחדש לפי אמות מידה שוויוניות, פיתוח מקורות חלופיים של אנרגיה, מזון ושתייה הם צורך חיוני ודחוף שיוכל להתבצע במקצועיות וביעילות רק במסגרת משותפת של מדינה אחת, או לפחות במסגרת משותפת לשני צדדים, שהקשר ביניהם מתאפיין באמון הדדי ואשר יעבדו יחד תוך תיאום ושיתוף פעולה מלא.

אחד היתרונות הבולטים של דיון בסביבה במצב של קונפליקט הוא היותה נושא חוצה גבולות מטבעו, כך שהצדדים הדנים בה חייבים להתעלם מן המגבלות של גבולות פוליטיים וסכסוכים הסטוריים. יתרון נוסף הוא ההכרח לתכנן לטווח ארוך ולא להסתפק בהישגים אד הוק כפי שדורשים הפוליטיקאים. בעקבות זאת בונים הנושאים הסביבתיים גשרים וקשרים בין צדדים יריבים ומהווים מקור לבניית אמון ביניהם, להנמכת עוצמתו של הסכסוך ולדה-פוליטיזציה שלו. ברצוני לטעון כאן כי טוב יעשו המבקשים לקדם את רעיון המדינה האחת אם יבחנו את האופציה של שימוש בסביבה כפלטפורמה עליה ניתן לבנות שלד איתן לתכנית כזאת. מדובר כמובן בריצה למרחקים ארוכים, זה לא יקרה בקרוב, אולי אפילו לא בדור הנוכחי, אולם הפעולה הדחופה הנחוצה לשמירת הסביבה בארץ כולה ולפיתוח מקורות המים יכולה להניב תוצר לוואי (by product) בלתי צפוי – הבנה והכרה כי רק במסגרת מדינה משותפת ניתן יהיה להציל את הארץ הזאת ולהבטיח את עתידם של תושביה לטווח הארוך. אולם, גם לפני שיושג הסכם פוליטי כלשהו, יש צורך דחוף להקים באופן מיידי גוף משותף שיעקוב אחר הסיכונים ויעבוד על פתרונות מידיים לאתגרים הסביבתיים.

המאמר נכתב עבור שירות החדשות של קומון גראונד.

מקור: שירות החדשות של קומון גראונד 2 בספטמבר 2010
www.commongroundnews.org
הפרסום אושר על ידי בעל הזכויות

 

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות