ספט 102011
 

פורסם ב"זמן הירוק" 8.9.2011 

בימים הראשונים למהפכה התבוננו עליה האזרחים הערבים מן הצד בחשדנות מלווה בייאוש שקט. דומה כי ההפגנות בכיכר תחריר, שהיוו השראה למה שהתרחש כאן, עשו עליהם רושם גדול יותר מאשר המחאה התל אביבית. אמנם המצוקות מוכרות להם היטב והסיסמאות מתאימות להם, אך המרחק הגיאוגרפי והמנטאלי בינם לבין שדרות רוטשילד מנע הצטרפות המונית. זאת גם על רקע של שנתיים ארוכות של חקיקה פוגענית ומפלה נגדם בכנסת והתבטאויות בוטות כלפיהם מפי פוליטיקאים בכירים, שדחקו אותם עוד יותר אל מחוץ לשוליים. אוהל קטן בפינת רחוב החשמונאים שנשא את המספר 1948 ואוכלס בידי נשים צעירות מיפו, הפך למוקד לדיונים בנושא היהודי-ערבי, וגם בו התגלעו חילוקי דעות לגבי אופי ההשתתפות במחאה.לאט לאט הוקמו מאהלים קטנים ביישובים ערבים ברחבי הארץ כמו סח'נין, מיסר ומג'ד אלכרום ודוברים ערבים עלו הבמות בחיפה ובעפולה ואפילו בתל אביב. העיתונות הערבית ניהלה פולמוס ער בשאלה האם להצטרף ורוב הכותבים תמכו בכך, תוך דרישה לחדד את הבעיות המיוחדות לערבים – במיוחד קרקע, תכניות מתאר ודיור. אך חודש הרמדאן הציץ בפתח והשילוב הבלתי נסבל של החום, הצום ותחושות הניכור והפקפוק החזיר אנשים הביתה.

אף על פי כן אפשר לקרוא דברים מעודדים בהקשר זה ב"אתר הרשמי של המהפכה" (למי שטרם התוודע אליו – מומלץ www.j14.org.il) מרגש במיוחד הוא הדיווח מן המאהל בנצרת בו התקיים דיון ארוך בנושא הנפת דגל ישראל והדגל האדום. קים גל, מיוזמות המאהל סיכמה: "אני מאוד אופטימית. אנחנו חיים רגעים חשובים וגורליים… הצלחנו להסיר את המסכות מעל פנינו, לפקוח את העיניים ולהבין שיש לנו גורל משותף, וכי המדיניות הכלכלית של הממשלה דורסת את כולנו." צעיר ערבי המתגורר בנצרת עילית אמר: "במאהל התקרבנו מאוד, למדנו לשתף פעולה בנושאים החברתיים המהותיים, ואנחנו שוברים את המחסומים שקמו בינינו. אנחנו שונאים אחד את השני כי יש מנגנון עצום שמזין את השנאה והגזענות, ופה ניתנה לנו לראשונה ההזדמנות להכיר זה את זה ללא דעות קדומות, והצלחנו לשנות את ההסתכלות של כל אחד מאתנו על האחר."

האם תשכיל המחאה החברתית העממית לפרק את המוקש הטעון הזה ולכלול ב"עֵם", הדורש "צדק חברתי" גם 20% מן האזרחים הסובלים שנים ארוכות מחוסר צדק? בעיני, זו הזדמנות גדולה לעצב מחדש גם את השיח הזה. השעה בה טורפים את הקלפים מחדש, מוחקים את קווי החיץ המסורתיים ומנסים ליצור חזון אזרחי חדש שיש לו מכנה משותף רחב ומכיל, היא היא השעה בה חייבים לחטט גם בשסע העמוק והכואב מכולם בין יהודים לערבים ולמצוא לו מענה. מוחמד דראושה, מנכ"ל שותף של יוזמות קרן אברהם סבור שעם סיום עיד אלפיטר יתעוררו הערבים, יבינו כי זו גם המחאה שלהם ויפעלו ביתר שאת. במאמר שפירסם יחד עם שותפו אמנון בארי-סוליציאנו קראו השניים לממש ברגליים את השיח האזרחי החדש שנוצר כאן: "זה שמערער על הסדר החברתי הקיים, שאפליה והפרדה על בסיס לאומי-אתני הן חלק בלתי נפרד ממנו". הם כותבים כי: "מול מגמות של לאומנות וגזענות בחברה היהודית וכאלה של בדלנות וניכור בחברה הערבית, ניצבים רבים, משתי הקבוצות, הרוצים באמת ובתמים שילוב ושוויון ורואים במחאה הזדמנות נדירה לחיבור אזרחי ערבי-יהודי וליצירת תשתית לחיים משותפים".

בהפגנות במוצאי שבת השתתפו גם ערבים בחיפה בכרמיאל ובעפולה ואולי במקומות נוספים. הכפר קלנסואה היה היישוב הערבי היחיד שארגן מחאה משלו, אך האזרחים הערבים מתחברים כיום למחאה יותר מאשר בתחילת דרכה. יש לקוות כי הנהגת המאבק תמצא דרך להכליל אותם גם בהמשך וכי הנושא הפוליטי הלוהט הזה, שהוא גם חברתי מאין כמותו, יעלה לדיון למרות הנסיון הנאיבי לחזור ולהדגיש כי המחאה הנוכחית "איננה פוליטית".

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות