אוג 202011
 

פורסם ב"זמן הירוק", יולי 2011

כבר שלושים וחמש שנים עורך פרופ' סמי סמוחה מאוניברסיטת חיפה סקרי עמדות הדדיים בקרב ערבים ויהודים במדינה ומפרסמם בציבור, תוך ניתוח של ההשלכות והכיוונים אליהם אנחנו הולכים. הוא סבור כי "השסע הערבי-יהודי הוא עמוק וגורלי לגבי חוסנה ויציבותה של ישראל" ולכן מתעקש על המחקר ועל המעקב המתמשך אחר אופי היחסים. בשנה שעברה טען, על בסיס הנתונים, כי מאז אירועי אוקטובר 2000 חווינו "עשור אבוד" בו לא נעשה דבר על ידי הנהגת המדינה לאיחוי הפצעים ולשינוי היחס אל האזרחים הערבים. לקראת פתיחת עשור חדש הוא שואל את עצמו: האם אנו עומדים בפני עוד עשור אבוד או שיש עדיין תקווה? האם עלולה לפרוץ אינתיפאדה בתחום הקו הירוק בהשפעת "האביב הערבי" או לקראת ספטמבר? מה ניתן לעשות? ומה צריך לעשות? התשובות אינן חד משמעיות, כפי שהממצאים אינם חד משמעיים. מצד אחד יש פערים גדולים בעמדות כמו למשל – 70% מהערבים סבורים שהיהודים אשמים בסכסוך ו-68% מהיהודים מאשימים את הפלסטינים;  58% מהערבים סבורים שהיהודים גזעניים ו-48% מהם אומרים שאי אפשר לתת אמון ביהודים;

אצל היהודים המצב לא טוב יותר – 68% מהם נמנעים מכניסה ליישובים ערבים ומרגישים רחוקים מהם ו-79% מהם סבורים כי הערבים מסכנים את המדינה בשל תמיכתם במאבק הפלסטיני. אך לעומת זאת 75% מהיהודים מסכימים כי לערבים זכות לחיות במדינת ישראל כאזרחים שווים ו-71% תומכים בסגירת הפערים בין שתי הקבוצות. למעלה מ-74% מאמינים כי יש ללמד בבתי הספר של שני הצדדים את ההסטוריה משתי נקודות המבט השונות אך נראה שהקמפיין של ישראל ביתנו מצליח כי 80% מהיהודים דורשים הצהרת נאמנות למדינה יהודית ודמוקרטית כתנאי לכל 'לא יהודי' הרוצה להיות אזרח שווה בה. ואילו הערבים – 62% מהם מעדיפים לחיות בישראל ולא בשום מדינה אחרת בעולם ו-62% תומכים בפתרון של שתי מדינות לשני העמים, אך כמעט 30% – עלייה משמעותית לעומת שנים קודמות שוללים את זכות קיומה של ישראל כמדינה ו-11% אף תומכים בשימוש בפעילות אלימה כדי לשפר את מצבם. 

אלה רק מקצת מן הממצאים המאלפים, העומדים להתפרסם בקרוב בכתובים. אולם למרות שחלק מן התשובות – של שני הצדדים – קשות לעיכול, סמוחה פותח את העשור החדש דווקא בדברים אופטימיים.  הסיבה לאופטימיות המוזרה היא מסקנתו כי "למרות התנאים הקשים לדו-קיום, נשמר שקט ביחסי ערבים-יהודים: המיעוט הערבי נאמן למדינה, קושר את גורלו עם המדינה, ונאבק לשוויון אזרחי ולאומי; הרוב היהודי משלים עם קיומו של מיעוט ערבי ומתייחס אליו באופן שונה מאשר לעם הפלסטיני הנתון תחת כיבוש וחי בפזורה". הוא סבור שקיים בסיס איתן ויציב מצד שתי הקהילות לדו קיום. זהו אינטרס משותף לשני הצדדים המקיימים ביניהם מעין 'מאזן אֵימה' בו כל צד יודע שאם ישבור את הכלים – יהיה רע לכולם. הדמוקרטיה הישראלית, על אף מגבלותיה, ומדיניות הרווחה תורמות אף הן לשמירת השקט היחסי.

הנוסחה של סמוחה לשיפור המצב היא "הגדלת השוויון האזרחי והלאומי, בלי לפגוע באופייה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית". הסדר שלום עם הפלסטינים והטבה במדיניות הממשלה כלפי המיעוט הערבי עשויים לדעתו, לשפר את מצב היחסים באופן ניכר.

אולם נראה כי בכל הפרמטרים שצוינו לעיל אנו נמצאים כמעט על פי התהום – הדמוקרטיה השברירית שלנו בסכנה נוכח מתקפת הצעות החוק האנטי דמוקרטיות בכנסת, שרובן מכוונות נגד הערבים; מדיניות הרווחה בנסיגה והאידיאולוגיה הניאו-ליברלית איננה מכירה עוד בקשר בין האזרחות לזכויות החברתיות ובאחריות המדינה לרווחת אזרחיה; ההסדר עם הפלסטינים מתרחק ואותו 'מאזן אימה' ששימר את הסטטוס קוו במשך עשרות שנים עלול להתפוצץ לנו בפנים בהשפעת הסערות וההתקוממויות בעולם הערבי, המובלות ברובן בידי אנשים צעירים שאיבדו את סבלנותם ושואפים למובן מאליו – לחרות ולחיים טובים יותר. ימים יגידו האם הגלים הגבוהים הללו יגיעו גם לכאן ואל נאמר שהכתובות לא רוססו על הקיר.

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות