מרץ 202011
 

שרה אוסצקי-לזר

 החוג לספרות

 ארבע פעמים בשבוע קמה סירין, צעירה שזה עתה נישאה, בארבע וחצי בבוקר ויוצאת את ביתה שבמג'דל אלשמס כדי להגיע לשיעורי הבוקר בחוג לספרות באוניברסיטת חיפה. יש לנו מעט מאד מורים לעברית ברמת הגולן, היא אומרת, ורציתי ללמוד לתואר שני כדי לשפר את הידע שלי ולהיות מורה טובה יותר. כמחצית מתלמידי החוג לספרות עברית והשוואתית הם ערבים מן הצפון, רובם נשים צעירות, כמעט כולן מורות המתמודדות בגבורה עם יצירות של עגנון, ברנר, נסים אלוני  או אבן גבירול, לומדות פרקים מאריסטו ודנות בסיפורי עַם עבריים ובאגדות חז"ל. סוהא מספרת כי אביה היה מורה לעברית והיא ספגה את האהבה לשפה בבית. היא מרבה לקרוא, בעברית ובערבית, ולעתים חוטאת גם בכתיבה. השיעורים באוניברסיטה מעשירים אותה והיא מעבירה את אהבת הספרות שספגה כאן גם לתלמידיה היהודים אותם היא מלמדת ערבית. באחד הקורסים הציגה סמירה, מורה דרוזית מהכרמל, אם לארבעה ילדים, שמטפחת צחורה עוטפת תמיד את ראשה, מצגת מרגשת על אלונה פרנקל ועל סיפרה "ילדה". סמירה הזדהתה עם ילדותה של פרנקל בשואה ותהתה איך הצליחה להתגבר על הטראומות הקשות המתוארות בספר ולנהל חיים נורמליים של סופרת וציירת כה מוכשרת. בעקבות העבודה נוצר קשר בין השתיים ופרנקל ביקרה בכפר ונפגשה עם מנהל בית הספר המקומי שהציע לה לתרגם לערבית כמה מספרי הילדים שלה.

גם מייסון מטורעאן מספרת כי היא נוהגת ללמד את תלמידיה סיפורים על ילדים יהודים בשואה ולהראות להם כיצד התמודדו כילדים, כבני אדם, עם אובדן הילדות והתמימות. דרך הספרות אני יוצרת את המפגש האנושי עם היהודי, היא אומרת. הספרות מעדנת וממתנת את המציאות, גם כשהיא מתארת אירועים קשים. מייסון לא מחמיצה אף שיעור. היא כותבת בשקדנות את דברי המורים ותמיד מגישה את עבודותיה בזמן. היא לא רואה שום בעיה בכך שסטודנטים ערבים מאכלסים את החוג לספרות עברית. הרי אנחנו חיים כאן ודוברים ונושמים עברית, אז למה שלא נכיר את הספרות והשירה? הלוואי שתלמידים יהודים ילמדו את השפה והספרות הערבית ויכירו את התרבות שלנו.

האנה, יפהפיה גבוהת קומה מנצרת פשוט אוהבת ספרות עברית, נהנית לקרוא ולכתוב, שמחה ללמוד ולגלות סופרים חדשים ולשקוע ביצירות ישנות. לא מזמן בחרה לכתוב עבודה על "הרופא וגרושתו" של עגנון והציגה אותה בפני הכיתה. אני מאד אוהבת את עגנון ומוצאת בסיפוריו מסרים אוניברסליים שמדברים אלי, היא אומרת. בהרצאה בכיתה הביאה דוגמאות מן החברה הערבית המסורתית אותן הישוותה לערכים המופיעים בסיפור.

בשיעור על שירת ימי הביניים נפערות העיניים למשמע הקשר העמוק הקיים בין השירה העברית שנכתבה אז לבין השירה הערבית הקדומה, שהשפעתה על המשוררים העבריים היתה נרחבת ונגעה במכלול התחומים – צורת השיר, מבנה הבתים, החריזה ואפילו בנושאים. התקופה ההיא הרי נחשבת ל"תור הזהב" ביחסים בין יהודים למוסלמים ואולי הסטודנטים לספרות של היום מקווים לשחזר משהו מאווירת אותם ימים.

כששאלתי את חברותי האם הן לא מתקשות לתמרן בין עבודתן כמורות, חובות הבית והמשפחה, הנסיעות הארוכות לאוניברסיטה, שיעורי הבית והקושי ללמוד ולכתוב בשפה שאינה שפת אימן, היתה התשובה כמעט אחידה: הלימודים הם משהו שאני עושה בשבילי, אומרת חדיג'ה, כשאני כאן אני שוכחת הכל, את הבית, את העבודה ואת טרדות היומיום. זה הכיף שלי והתענוג שלי. אני שוקעת בספרים ומפליגה לעולמות אחרים.

נהוג לקונן על הירידה במעמדם של מדעי הרוח, על צמצום החוגים והנהירה של סטודנטים אחר מקצועות אופנתיים שיבטיחו שכר נאה בעתיד. והנה – באה לרוח עדנה מכיוון לא צפוי. לא רק בחוג לספרות תמצאו סטודנטים ערבים, גם בשאר החוגים של מדעי הרוח הם ממלאים את השורות. אולי אין זו מהפכה אך זהו תהליך שפירותיו מבשילים אט אט ומחלחלים ומשפיעים מלמטה.  

 פורסם בדף הירוק 4.2.2010

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות