מרץ 192011
 

שרה אוסצקי-לזר

 כפר קרע – בין עבר להווה

 על שאלת הזהות של האזרחים הערבים-פלסטינים במדינת ישראל נשפכו כבר קיתונות של דיו: מחקרים, סקרים, ספרות ושירה עסקו במתח שבין השתייכותם לעם הפלסטיני, לתרבותו ולמורשתו לבין ניתוקם ממנו ב-48 והפיכתם המלאכותית לישראלים. היותם אזרחים ערבים במדינה יהודית, ב"מדינתם הנמצאת במלחמה עם עמם", כמאמרו המפורסם של הח"כ הצעיר של מפ"ם משנות השבעים עבד אל-עזיז זועבי, מחייבת התמודדות יומיומית. הסוגיה הזאת מחלחלת לא רק אל נאומי הפוליטיקאים ולהרצאות אקדמיות, כי אם נמצאת בכל לב, בכל בית וכפר, בבתי הספר ובארגונים האזרחיים.

הזדמנתי השבוע לבית הספר התיכון בכפר קרע, בפתחו של ואדי עארה החוגג שבוע תרבות תחת הכותרת "בין עבר להווה". תערוכת צילומים מרהיבה מקדמת את פני הבאים – צילומי הכפר בשחור לבן לפני חמישים ושישים שנה של גברים בבגדים מסורתיים, של חתונות בכיכר המרכזית בהן השתתפו כולם ושל בתי האבן הצנועים והיפים. ולעומתם – צילומי צבע נפלאים שנעשו בשנה האחרונה בידי קבוצות נשים ותלמידים בהדרכתה המבורכת של האמנית אסנת בר-אור מפרדס חנה השכנה. על תערוכת הנשים "מקום ומקומיות" כותבת בר-אור שהיא "נעה על מספר מישורים, בין המרחב הביתי והמרחב הציבורי ובין הרצון לטפח ולשמר נכסים תרבותיים, לשאיפה לשינוי נורמות, בין אפליה והשתקה לבין עצמאות, יוזמה ועוצמה". ואכן, נשות הכפר הקפיאו בעין המצלמה את סממני המסורת והמודרניות החיים אלה בצד אלה: צלחות לווין על רקע כיפת המסגד הזהובה, הזנחה במרחב הציבורי לעומת בתי המידות הפרטיים המטופחים, סבתות בשמלות צבעוניות לעומת בנות צעירות לבושות ג'ינס וחולצות צמודות, או שיח הצבר המסמל את שרידי כפר פלסטיני שחרב, על רקע אנדרטה לחיילי צה"ל בחדרה. 

כך, ללא מלים, אך במבע חזותי עז, מכה בצופה טלטלת הזהות האוניברסלית המורכבת של נשים באשר הן והזהות הפרטיקולרית של  נשים מוסלמיות-ערביות-פלסטיניות-ישראליות, כפריות ומשכילות, העומדות בפתחה של המאה העשרים ואחת כשהן חשופות לרוחות פרצים הנושבות אל הוואדי מכל עבר, ויחד עם זאת נושאות על כתפיהן את משא המסורת ארוכת השנים והחובה לשמרה ולהעבירה מדור לדור.

בכפר קרע, כמו ביישובים ערבים אחרים בצידי הדרך, רוחשת פעילות נשית ללא הפסקה. משיעורי קוראן מסורתיים לנשים בלבד בבתים פרטיים ועד קריאה פמיניסטית בספר הקדוש, המעוררת עליה את חמתם של אנשי הדת. מעמותות נשים שיוזמות העצמה כלכלית ברוח המסורת: כבישת זיתים ומלפפונים, ועד אלה המתעקשות ללמד את הנשים דווקא שימוש במחשבים ובאינטרנט.  שמחתי להיווכח כי רבות מן הפעילות בעמותות למדו, משתלמות או מלמדות בעצמן במרכז היהודי-ערבי לשלום בגבעת חביבה.

נשות כפר קרע ואחיותיהן מייחלות לשחרור כפול – הן משלטון הפטריארכיה הגברית והן מעול היותן בנות למיעוט מקופח ומופלה במדינת ישראל. הן עסוקות לא רק בגידול ילדים, באירוח ובבישול או בהגדלת מקורות הפרנסה של המשפחה, אלא גם בהעצמה עצמית בכל דרך אפשרית ובתנאים לא פשוטים. בכפר המתגאה במספר הגדול של אקדמאים שהוציא מתוכו יש גם מספר הולך ועולה של נשים אקדמאיות מכל המקצועות. שתי נשים מנהלות בתי ספר, משרה נחשקת בכל יישוב ערבי ואחרות הממלאים תפקידים ציבוריים נוספים, אולם עדיין לא הבקיעו את תקרת הזכוכית של חברות במועצה המקומית. אולי גם זה יגיע, ובינתיים הן אינן שוקטות על השמרים, אולי לא כולן מודעות לכך, אך גם הן חלק מן המהפכה הנשית של האלף השלישי.

פורסם בדף הירוק, 16.5.2006

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות