מרץ 192011
 

שרה אוסצקי-לזר

 העוגיות שנרמסו

 מי שפעיל בתנועות השלום וזכויות האדם מכיר היטב את נבילה והאלה אספניולי, שתי אחיות מנצרת, נשות חינוך ותיקות ולוחמות בלתי נלאות לצדק חברתי ולזכויות אזרח, לא רק של הערבים בישראל אלא של כולנו. נבילה מנהלת את מרכז "אל-טופולה" לגיל הרך והאלה מלמדת במכללה למורים בחיפה. שתיהן חברות בארגונים משותפים, מרבות להשתתף באירועים אקדמיים וציבוריים, ומוכרות היטב בארץ ובחו"ל על פעילותן המבורכת.

בערב חג השבועות קיבלתי בדואר האלקטרוני הודעה מהאלה, בה ביקשה להעביר לתפוצה רחבה ככל האפשר את הסיפור הבא, כדי ש"אולי נצליח לשנות משהו מהמצב העגום". אני עושה זאת מעל דפי העיתון, בלי קיצורים והערות.

לקרוא ולהתבייש:

"שלום לכולם

אני רוצה לשתף אתכם בחוויה מאד קשה שהייתה לנו אתמול במעבר הגבול עם ירדן. אתמול חזרנו אני ונבילה אספניולי (אחותי) מירדן, ובדרך פגשנו אדם שאנחנו מכירות, שהוא אחראי על גיוס כספים בקרן "אל-תעאון" [קרן פלסטינית המממנת ארגונים גם בתוך ישראל – הערה שלי]. הוא הציע לקחת אותנו ברכב שלו לנצרת. אני ונבילה נבדקנו ויצאנו, וישבנו לחכות לו בחוץ, והוא התעכב לחקירה ביטחונית. חכינו יותר משעה בחוץ ולאחר מכן באו אלינו אנשי הביטחון ושאלו למה אנחנו מחכות. ענינו כי החבר שלנו עוכב לחקירה, ואז ביקשו מאתנו לחזור לבדיקות. תחילה סירבנו, אך לאחר לחץ של אנשי הביטחון נכנסנו בחזרה. עברנו בדיקה ביטחונית משפילה, מעצבנת ומדכאת. חיפוש קפדני  בגוף ובכל פרט ופרט מהחפצים שלנו, לא השאירו פריט קטן כלשהו בלי לפתוח ולחפש. היו לנו קופסאות סגורות של עוגיות שהבאנו לחתונה של בן אחותי, וביקשנו לא לפתוח כי הכול יתקלקל, אך הם היו מאד עקשנים ופתחו כל דבר ופירקו לנו הכול וכול העוגיות נרמסו. בדיקה זו לקחה בערך ארבע שעות. יצאנו מנקודת הגבול ב- 10.00 בלילה, לאחר שחווינו מפח נפש, שעבורי היה מהקשים בחיי. למרות שביקשנו לזרז את העניין כי היה לנו אירוע משפחתי וכל המשפחה מחכה לנו, שום דבר אנושי לא נפל על האוזניים שלהם.  

תוך כדי התהליך המשפיל הזה ביקשתי לדבר עם האחראית, הצגתי את עצמי, שאני מפעילי זכויות האדם והאזרח ומרצה באקדמיה וחברת הנהלה באגודה לזכויות האזרח ובכמה מוסדות המייצגים את החוק והשיח הדמוקרטי. בקשתי ממנה להפעיל קצת הגיון ואמרתי, שאם היה לנו מה להסתיר לא היינו מחכות בחוץ אחרי שכבר יצאנו ועברנו כל הבדיקות, ולא היינו אומרות את האמת שאנו מחכות לחבר שהתעכב בביטחון. התשובה שלה הייתה ש"בביטחון אין הגיון". היא גם אמרה לי שהיא יודעת שזוהי בדיקה משפילה ולא נעימה והיא מתנצלת, אך אלה הם החוקים.

אני תוהה איך אפשר שמדינה "דמוקרטית" תנהל את הביטחון שלה על חוסר הגיון? על השפלת אזרחיה ללא כל סיבה רק בגלל שהיו דוברי אמת? למה אין כל צל של אנושיות אצל העובדים בביטחון? איך רוצים לתרום לחיים משותפים?

אחרי כל זאת נבילה אמרה להם בסוף: "למרות כל מה שאתם עשיתים בנו, שום דבר לא יזיז אותי מהערכים ההומאניים שלי, שום דבר לא ישנה את הצד האנושי שבי, ואם תקלעו אי-פעם למצב דומה, אני אהיה הראשונה שאגן עליכם".  

 ד"ר האלה אספניולי".

 פורסם בדף הירוק, 31.5.2007

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות