מאי 272013
 

שרה אוסצקי

רמות מנשה הוא הבית השני שלי, כמו משפחה. לא הרבה עובדים זוכים להגיע לרמה כזאת, לתחושה של בן בית במקום העבודה. ואני זכיתי, אומר אמיר בחיוכו הצנוע. כבר שלוש שנים הוא כאן, בדיוק שלוש, חולף על פנינו בטרקטור ומניף יד לשלום, מטפס על עצים, מכסח דשאים, שותל פרחים, גוזם קוצים, משקה, מזבל, מטפח, מנסה לעשות ככל יכולתו נוכח הרס הגינון המסיבי שעובר עלינו בשנה האחרונה. אבל תמיד נשאר אופטימי ומחכה לרגע בו יתחיל שיקום הגינות: אם נתכנן ונקים את הגינון מהבסיס יהיה קל יותר ונשיג תוצאות טובות. בנעוריו בחר בכיוון אחר לגמרי – למד בתיכון למקצועות התעופה ברמת דוד מכיתה ט' עד י"ב ושרת אחר כך 3 שנים בחיל האוויר בבסיס רמת דוד, כטכנאי קרקע של הליקופטר ה"עטלף" הפועל בחיל הים. בחוץ? הוא אומר. אמנם זו עבודה פיזית קשה אבל יש רגיעה נפשית, עובדים בכיף. אמיר כמעט בטוח שזה מה שיעשה גם בעתיד. בקרוב הוא יוצא לקורס ראשון בגינון במכללת רופין. עם הנסיון שצבר כאן שלוש שנים לא בטוח שהקורס יחדש לו הרבה, אבל הוא רוצה ללמוד. הגינון הוא עולם ומלואו, מקצוע מעניין שיש בו הרבה תחומים ואני מאד אוהב אותו.

הוא יליד דלית אל-כרמל, בן למשפחת חלבי הידועה. אנחנו "משפחה ישראלית ממוצעת" הוא עונה כשאני שואלת על ההורים והאחים. יש לו אחות גדולה ממנו בשנה ושני אחים צעירים יותר, עדיין בבי"ס. אחרי שהוא חוזר מהעבודה מתחיל יום חדש של פעילות חברתית, ביקורי חברים וקרובים, כדורגל, בילויים, ובשישי שבת הוא אוהב לנסוע לים לדוג או סתם לשבת בשקט מול המים "להחליף את הירוק בכחול".

אני שואלת בזהירות האם הרגיש בצבא אפליה או זרות בשל היותו דרוזי, והוא ממהר להרגיע שמעולם לא. להיפך, אנשים תמיד התעניינו ורצו לדעת יותר על הדרוזים. אנשים מדרום הארץ או מהמרכז שמעולם לא פגשו דרוזים מגלים סקרנות. אף פעם לא הרגשתי עוינות, אפילו עכשיו במילואים, הציבו אותי בחיל התותחנים והגעתי למקום שלא הכרתי בו אף אחד, אני מסתדר עם כולם, אני ישראלי לכל דבר.

יש בלבו על המצב בדלית אל-כרמל, זה לא מה שהיה פעם. אין יותר כבוד למבוגרים ולזקנים כפי שהיה כשהייתי ילד, מבחינה חברתית הכפר מתדרדר, אבל כך המצב בכל הארץ ולא נראה שאפשר לעשות משהו. אבל במעגל הקטן שלי של המשפחה והחברים הכול בסדר. אמיר בן 24 ועדיין לא חושב על חתונה. יש זמן, לא צריך למהר. פעם חשב לשכור חדר בקיבוץ, אבל דליה כל כך קרובה שזה לא כדאי. ואני גם אוהב להיות עם ההורים והחברים, יש לי יחידת דיור נפרדת ליד בית ההורים, כך שאני גם איתם וגם חופשי.

האם יש לך מסר או בקשה מתושבי רמות מנשה? אני שואלת לסיום. כן, שישתדלו לשמור יותר על הנקיון. כל נייר או בקבוק ואפילו מקל של ארטיק שזורקים על הדשא או בגינה – מלכלכים, לא נעים לראות את זה. מי שיכול לעזור לנו ליפות ולטפח את הגינות – יבורך, אנחנו לא מספיקים הכול, הצוות קטן ועובדים בקצב מטורף. דווקא המבוגרים דואגים יותר לגינות שלהם, אולי כי יש להם יותר זמן, הוא מהרהר בקול, והצעירים יותר מזניחים. אבל אם כל אחד יעשה אפילו משהו קטן – הקיבוץ ייראה יפה יותר.

יוסי נכנס למשרד הנוי ומאיץ בנו בחיוך. אמרת לי שאת רוצה את אמיר לכמה דקות והנה אתם יושבים כבר חצי שעה. אני נהנית לדבר עם אמיר, איש צעיר ונעים הליכות שנכון לכל פנייה וקריאה, תראו אותו בכל מקום ופינה, הוא חלק מהנוף. אחד מאיתנו.

עלון רמות מנשה, מאי 2013

 

 

 Leave a Reply

You may use these HTML tags and attributes: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <s> <strike> <strong>

(required)

(required)

שינוי גודל גופנים
ניגודיות